צילום: ליהיא לפיד
השנה, לראשונה מזה יותר מעשור, אני לא מארחת את הסדר. בהתחלה שמחתי שיש לי חופש מכל המהומה, אך בימים האחרונים אני מרגישה טיפה מוזר. כולם ממהרים לקניות, ורק אני סיימתי איתן כבר מזמן. כולם סופרים צלחות, ורק אצלי הבית מסודר כאילו לא חג. ואז הגיע אלי השיר הזה, והזכיר לי. הזכיר לי מה זה אומר לארח סדר.
אז לכל המארחות האמיצות, מצדיעה לכן. השיר הזה הוא עבורכן. ( מתוך הגדת הנשים של קבוצת "ניגון-נשים" מהמדרשה באורנים).
"והיא שעמדה וניקתה ושטפה וצחצחה והכשירה והגעילה וליבנה
ונכוותה בעורה בסודה קאוסטית והרסה בגדיה עם אקונומיקה
ובישלה וצלתה ואפתה והכינה שש צלחות סדר
וערכה שולחן לשלושים איש וכיבסה וגיהצה בגדי חג.
והיא שעמדה והגישה ופינתה את הסעודה
והיא שעמדה ב"שפוך חמתך" לא הספיקה לשיר "הלל" ו"חד גדיא".
וכשהניחה לרגע את הראש ונרדמה... ובחלומה נגלתה אליה מרים הנביאה
שבאה ללגום מכוסה ואמרה לה - בתי, טרם הגיעה זמן חירותך?! בידייך הדבר!
הרי את מנהלת הבית, ומנהלת טובה לא עושה הכל בעצמה - היא מאצילה סמכויות:
חלקי מטלות לבני ביתך, כל אחד לפי גילו ויכולתו, כן, זה כולל גם את בעלך...
היי מוכנה לכך שלא הכל ייצא מושלם - זה חלק מהחירות שלך!
הפעילי גם את האורחים כך שתוכלי לקיים את "כולנו מסובים".
אם תשכילי לנהל כך את ביתך יהיה פסח גם זמן חירותך,
ואולי, בפסח הבא - תישארי ערה עד "חד גדיא".
במשך שמונה שנים מתכנסות נשים - דתיות וחילוניות יחדיו - לסדר נשים בראש חודש ניסן. בשנים האלו, במדרשה באורנים, נערך לימוד ההגדה וסיפור יציאת מצרים במסגרת 'ניגון נשים’. הקטע החכם והנפלא הזה הוא מתוך ההגדה של קבוצת "ניגון-נשים", שחוברה מקטעים שנצברו במהלך המפגשים האלו. טליה גלזר מהושעיה היא זו שכתבה.
במסגרת זו נכתבו מדרשים חדשים ופרשנות יוצרת להגדה בעקבות הלימוד. היוזמות רואות בכתיבה זו "תיקון ובשורה חדשה - להגדה, ולעולמנו כנשים וכגברים יהודיים". בשנה הבאה הן מתכוונות להוציא לאור את "הגדת הנשים" מודפסת. חשוב להן לשתף נשים נוספות בכתיבה, ולהוסיף מדרשים חדשים. בינתיים ניתן לטעום חלקים מההגדה באתר המדרשה באורנים.
כל אחת מוזמנת להיכנס, לעיין, להתרשם, ואף להוסיף מדרשים חדשים משלכן, וכך להצטרף ליצירה נשית מיוחדת ונהדרת.
