"המשפחה שלנו היא משפחה חד הורית, שזה אומר שאין לי אבא. אמא שלי מאוד רצתה ילדה, אז היא הלכה לבנק הזרע, שזה לא בנק שמביאים בו כסף. זה אנשים... לאנשים שלא רוצים להתחתן ורוצים ילדים".

עוד סיפורים בסדרה:

המשפחה שלי

----------------

אני: אלה שושני, בת 7, כיתה א'.

אמא: מיכל שושני (43). אמא שלי מטפלת בילדים.

משמעות השם שלי: עץ גבוה וחזק, עם ריח טוב וגם זה אלוהים האישה. אמא בחרה את השם לפי איך שהיא ראתה אותי כשנולדתי.

איך באתי לעולם? אמא שלי נורא רצתה ללדת, אז היא הלכה להתחלה של נהר הירקון, עשתה מבוץ ועלים יבשים בובה קטנה והשיטה על סירה ואז היא הלכה לבנק הזרע, לקחה זרע ואז היא הלכה לרופא ואז הרופא אמר לה שהיא בהריון. ועכשיו הקטע הכי חשוב: נולדתי עם סימן לזה שסיפור הבוץ הוא אמיתי! נולדתי עם כתם של בוץ מאחורי האוזן.

ארוחה משפחתית: בבוקר ובערב, אני ואמא תמיד אוכלות יחד. ארוחות שישי: כמעט בכל יום שישי אנחנו עושות פיקניק בים עם החברה הכי טובה שלי, שקוראים לה גם אלה וגם אמא שלי ואמא שלה חברות. הם גם משפחה חד הורית. אנחנו באות לשם אחר הצהרים וחוזרות בערב.

המטלות שלי בבית: בכל יום שישי אני עושה מטלה אחרת. לפעמים אני עושה כביסה, לפעמים ממיינת כביסה. לפעמים מנקה את הבית.

הילדוּת של אמא: אמא גדלה בקיבוץ גניגר. סבא וסבתא שלי מהקיבוץ כבר נפטרו. אני לא הכרתי אותם, אבל אמא הכירה ואני לפעמים נזכרת בזה וקצת עצובה, אבל אני לא אוהבת להתמקד בזה, כי אז אני קצת עצובה. אני אוהבת להתמקד בדברים אחרים.

הבית שלי

-----------

הישוב: תל אביב, באיזור רחוב שנקין. אני אוהבת שיש הרבה בניינים יפים. אני אוהבת שיש מלא חנויות של ממתקים ושיש כל מיני דברים בזול. אני נוסעת עם אמא על האופניים לבית הספר שבצפון העיר, לקניות בסופר, לקרית ספר (יש שם מתקני כושר ונדנדות) ולגן מאיר, לגינת שינקין, לכרם התימנים. לפעמים אני על האופניים של אמא, אבל לפעמים אני רוכבת לבד על האופניים שלי. אמא נותנת לי דחיפה קטנה בעליות ואנחנו רוכבות.

הבית: אנחנו גרים בבנין גבוה עם הרבה קומות. אני גרה בקומה רביעית.

החדר: יש לי חדר לבד משלי.

בית הספר שלי

------------------

בית ספר תל נורדאו. אני אוהבת את בית הספר שלי.

המקצוע שאני הכי אוהבת: דרמה. אנחנו לומדים על חמשת החושים.

המורה האהובה עלי: המחנכת שלי, דורית, כי היא המורה שהכי לא צועקת. בכל יום שישי היא מביאה את הילדה שלה לבית הספר. הילדה בת 14 והיא מראה לנו תמונות של האחים הקטנים שלה. היא נחמדה ונותנת לנו חיבוקים, משחקת איתנו. זה כיף שמישהי גדולה, כזאתי ילדה, לידנו.

מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם לא יצעקו. הרבה מורים צועקים והייתי רוצה שיהיו קצת יותר נחמדים. בכל זאת, אנחנו ילדים. אנחנו לא צעצוע.

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? הייתי רוצה ללמוד יותר תוך כדי ציור. לא רק לעשות משימות בחשבון ובזה. דרך ציור ללמוד. למשל, אם נגיד לומדים על פרחים, אז אפשר לצייר פרחים מכל מיני סוגים. נגיד, צבעוני, רקפת, אירוס – ואז להגיד אותם לכל הכיתה וככה לומדים על פרחים.

שיעורי בית: לפעמים אני מכינה בצהרון, כשהמורות של הצהרון עוזרות לי ולפעמים בבית. אני אוהבת להיות בצהרון, חוץ מזה שחייבים לנקות את הכיתה. אני אוהבת את החוגים. למשל, מבוכים ודרקונים, שבעיקר אני אוהבת שמי שעושה את זה הוא קרוב משפחה שלי. אני אוהבת גם חוג טניס שולחן, כי אני וחברות שלי עושות שיא עולם. בינתיים עשינו 46 ברצף. השיא בצהרון זה 57, אז נשאר לנו נראה לי לעשות איזה 12.

הזמן הפרטי שלי

-------------------

אחר הצהרים: מתנדנדת בערסל, שגם עכשיו אני מדברת איתך תוך כדי שאני מתנדנדת. באה לחברות, הולכת לקניות, עושה הרבה דברים כיפיים. החברות שלי גרות בעיר ואמא לוקחת אותי באופניים. הן גרות קרוב.

חוגים: חוג היפ הופ וחוג אומנות.

הכי אוהבת לעשות בעולם: ללכת לפסטיגל, כי זה כיף.

מאכל אהוב: סושי ועוגה שנראית כמו עוגת שוקולד שאני ואמא שלי עושים אותה. היא נראית עוגת שוקולד רגילה, אבל כשחותכים אותה פתאום יש בפנים גלידת שוקולד. אנחנו גם מכינות את הגלידה וזה עם שוקולד קוביות.

טלוויזיה: אין לנו טלוויזיה בבית.

מחשב: אני רואה תוכניות במחשב.

הכי אוהבת לעשות עם אמא: להתחבק.

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים? יותר חברים. להרשות הכל. זה יותר כיף לילדים ככה.

החבר/ה הכי טוב שלי:אלה, כי היא החברה הראשונה שהכרתי בחיים ואילי – כי היא נחמדה. היא חברה טובה. היא עוזרת. היא חברה.

החלום שלי: להיות פייה.

כשאהיה גדולה: הייתי רוצה לגור בתל אביב ולהיות שחקנית. אפילו כבר הצטלמתי לערוץ הופ, לרחוב סומסום ולפרסומת של סופר פארם.

מתי כועסים עלי? כשבלי שאמא רואה, כשהיא מדברת עם חברים שלה, אז אני עושה לה קרניים ככה עם שתי האצבעות.

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשנולדתי. אני זוכרת שנולדתי. היה לי קר והיה מלא אור ולא ממש הייתי רגילה לזה. זה הכי כיף, כי אם לא הייתי נולדת, אז לא הייתי מגיעה למצב הזה – יש לי את המשפחה שלי, את החברה שלי.

חיות: אין לי חיות. אני פוחדת מכלבים. אני פוחדת שהם יקפצו עלי וינשכו אותי.

לגדול או להישאר ילד לנצח? אני רוצה להישאר ילדה לתמיד.

ההמלצה שלי לספר: אורה הכפולה, כי זה סיפור יפה בעיני ו"הכלב נו נו נו", כי יש שם כלב שובב, שתמיד עושה למשפחה בעיות. כמו קופיקו, רק שזה כלב.

טקס שינה: אמא שלי מקריאה לי פרק מהספר הכלב נו נו נו. חיבוק ונשיקה ואז היא הולכת.

* * *

אלה היא אחת הילדות שהגיעו אלינו דרך המייל, בעקבות הפרויקט. מכירים ילדה או ילד שמתאימים לפרויקט 100 ישראלים קטנים? ילדים שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל את פרטי הילד/ה (שמות ההורים, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.