בסוזן וגה התאהבתי בתקופת השירות הצבאי שלי. היא בדיוק הגיעה לארץ, ואני הלכתי לראות אותה בהופעה עם חברה.

וגה הגיעה להופעה עם קוקו ופוני, חולצה שחורה וגיטרה, ואני התחברתי מיד לפשטות שלה. אהבתי גם את השירה המאוד אינטימית, אשר חפה בעיני מכל מניירות, שלעיתים יש לזמרות. מאז, הדיסק שלה תמיד איתי ברכב, והמוזיקה שלה מלווה אותי בטיוליי בעולם, בלימודים ובעבודות.

לפני כמה שנים ראיתי אותה שוב בקיסריה לזכר ימים עברו, והנה היא שוב מגיעה לביקור. סיבה מספיק טובה להנציח גם אותה בפרוטרט אומנותי מגזרי נייר.

עוד במדור נערה בהשראה ערוץ עשו בעצמכם

עם הקוקו והפסים

את עיצוב דמותה של וגה התחלתי כמובן בראש, בפוני שכה מאפיין אותה. בחרתי גוון נייר חום אדמדם. התלבטתי לגבי אורך השיער - בהתחלה עשיתי אותו ארוך, ובהמשך קיבלה "תספורת" עם קצוות שיער דקות ומחודדת.

תוך כדי העבודה האזנתי למוזיקה שלה והתבוננתי בתמונות שלה לאורך השנים. וגה, מתברר, כמעט ולא השתנתה, ונשארה עם אותה הבעה נעימה. החלטתי לתת לה הבעה טבעית ואינטימית - עיניים שמסתכלות למטה ונראות קצת כעצומות. את הפה יצרתי בצורת לב כמחווה לשיריה שעוסקים ברומנטיקה ובזוגיות

ידעתי שאני רוצה ״להלביש״ אותה בפשטות, שמתי לב שהיא לובשת הרבה שחור וחולצות פסים. רציתי להישאר עם צבעוניות בסיסית לאיור: שחור, לבן, ירוק, תכלת אדום. את חולצת הפסים יצרתי מבסיס לבן ומפסים שגזרתי ביד והדבקתי אחד אחד. לאחר מכן הוספתי את ה'זקט השחור.

בסקיצה המקורית ציירתי אותה חובקת את הגיטרה ולא הוספתי רגליים, אבל באיור הסופי הרגשתי שהעמידה שלה על הבמה היא חלק בלתי נפרד ממנה.

סוזן וגה בגרסה הסופית (צילום: אפרת חסון דה-בוטון)
סוזן וגה בגרסה הסופית (צילום: אפרת חסון דה-בוטון)