מתי אספתם קרשים בפעם האחרונה? סביר להניח שבסביבות ל"ג בעומר. לליאורה אבידן וצור קראוס, שאוספים קרשים ישנים ומנגרים אותם לרהיטים יפיפיים, יש ל"ג בעומר בכל השנה. ליאורה, ציירת ופסלת, בוגרת "השלוחה ללימודי חוץ של הטכניון" ומעצבת גראפית בהכשרתה, חברה לצור שלמד עיצוב המוצר ב"מכללת ויטל". צור, העובד כמדריך רכיבה, לימד את ליאורה לדלג עם הסוס מעל משוכות, ואחרי שגילו את אהבתם המשותפת לנגרות ולקרשים שיצאו מכלל שימוש, החליטו להפוך לשותפים ולנגר ביחד. "אני מכינה כבר שנים מסגרות לציורים שלי מקרשים", מגלה ליאורה. צור הוא הנגר מבין שנינו - הוא לימד בקורסים של נגרות, ועבד בחברת מטבחים. ממנו למדתי על תחום הריהוט".
>> גם האסופית אוספת מהרחובות. כך היא הכינה לעצמה פינת התגנדרות מרשימה
>> עוד על מיחזור:
השניים עובדים בפרויקט המשותף, הנקרא "קרשים", כבר שלוש שנים. זה קורה בחצר האחורית של צור בהוד השרון, במחסן שבו הם מניחים את העצים שהם מלקטים מידי יום ברחובות ובאתרי הבניה. "אנחנו אוספים ממכולות זבל, מבקשים קרשים מאנשים שמפרקים בתים, מפרקים רהיטים שנזרקו בצידי הדרך, אוספים משקופים ודקים מפירוק", מסבירה אבידן.
כל אחד יכול לקחת עצים מאתרי בנין, ממכולות?
"אנחנו לא לוקחים בלי לקבל רשות, אלא אם זה זרוק בזבל. באתרי בנין תמיד מרשים לנו לקחת, ויש המון מציאות - מצאנו ארגז עץ מדהים שהגיע מסין וכנראה הכיל מכונה גדולה, פירקנו את העצים ובנינו מהם רהיט. בבית יש לי שידה משאריות של עצי -אלון שמישהו זרק".
מי הקהל שלכם?
"אנשים שמיחזור קרוב ללבם, ובאים ב"קטע הירוק", וכמובן כאלה שנדלקים על הרהיטים המיוחדים. מגיעים אלינו מפה לאוזן, ודרך האתר באינטרנט. אנחנו עכשיו בחיפושי מקום לעבודה ולתצוגה, ואז כבר נעבור לייצור באופן מסיבי יותר, כיום אנחנו מנגרים על פי הזמנות".
איך נעשה האיסוף?
"יש לנו מכונית סטשיין. אני עוברת ברחוב, מאתרת פוטנציאל, אם אפשר באותו רגע - אני מעמיסה. אם לא, אני חוזרת בערב עם בעלי. גם צור אספן כפייתי כמוני".
אחרי האיסוף, ועל פי הצורך, מחליטים השניים איך להפוך את הקרשים לרהיט. הם משרטטים תוכנית, לוקחים מידות וחותכים מהעצים שבמחסן את מה שדרוש לבניית הרהיט הרצוי. העץ עובר חיתוך, שולפים ממנו מסמרים, מסלקים שאריות בטון ,צבע, ואחרי שיוף רציני מתגלה העץ שמתחת על שכבות הגיל שלו. וכאן עוד לא הסתיימה העבודה - קודחים חורים, משתמשים בדבק, ברגים, מרכיבים, ומכינים ספסלים, שרפרפים, שולחנות, כונניות, כסאות, ועוד.
מה לגבי טיפול נגד תולעים?
"אין צורך. העצים האלה עברו כל כך הרבה, שגם אם היו בתוכם תולעים, הן כבר מתו מזמן". הרהיטים, אומרת אבידן, מיועדים בעיקר לאיזורי החוץ ולא לתוך הבית. "אלה רהיטים גסים, שנגעי הזמן עדיין עליהם, וגם אם הם נצבעים בלכה, הם עדיין מצולקים. בעיני זה סוד קסמם. יש להם היסטוריה - הם היו פיגומים, יצקו עליהם, עלו עליהם, עמדו עליהם, דפקו עליהם בפטיש. הם יכולים לעמוד בכל מזג אויר".
למה דווקא קרשים?
"אנחנו אוהבים עץ ממוחזר שרואים עליו את החורים, ואוהבים את הרעיון של לקחת משהו שאף אחד לא צריך ולהפוך אותו למשהו שימושי"
ייחוד נוסף של הרהיטים הוא בכך שכל רהיט הוא one piece, בעבודת-יד לא מתועשת, והשניים עובדים בכלים ביתיים כמו משור עגול, ומשור "ג'יקסו", ומשתמשים גם במשייפת והרבה נייר-זכוכית. "חשוב לציין שזו עבודת נגרות לא פשוטה," מזהירה ליאורה. "צריך להבין בזה, לא כל אחד יכול לעמוד בבית ולנגר שולחן. זה דורש מיומנות ונסיון".
מחירים?
"בין 200, ל- 2000 שקלים, אם כי שולחן ענק שמישהו הזמין לגינה, עלה 3000 שקלים" .
_________________________________
ליאורה אבידן וצור קראוס עובדים ביחד כבר שלוש שנים. בואו לבקר באתר
