טגטס למוני, Tagetes lemmonii (שם נרדף: Tagetes palmeri), הוא צמח רב שנתי, המעוצה בבסיס הצמח ועשבוני בחלקו העליון; בעל עלווה ריחנית אופיינית לצמחי הטגטס ופריחה שופעת ומרהיבה בצבע צהוב-תפוז בסתיו, בחורף ועד האביב. הוא חסכן במים ומוצאו בדרום מזרח אריזונה עד דרום מקסיקו ומרכז אמריקה. הסוג טגטס, שייך למשפחת המורכבים, כולל כ-50 מינים של צמחים חד-שנתיים ורב-שנתיים, עשבוניים וריחניים שמוצאם בדרום אמריקה הצפונית ובארגנטינה. טגטס זקוף (T. erecta) הוא אחד המינים החד שנתיים הנפוצים בארץ בגינון, והוא נשתל לעיתים תכופות באיי תנועה במרבית הערים בארץ.

עוד מצמחי הגן של סימה:

טגטס למוני, כאמור, רב שנתי, גדל לגובה ולרוחב של 1.5-1 מטר, עם נטייה ליצירת מבנה כדורי. העלים מנוצים, צבע העלעלים ירוק כהה בצידם העליון וירוק בהיר בצדם התחתון, והם בעלי ריח האופייני לצמחי הטגטס. אני אוהבת את ריח העלווה, המחבר אותי אל פרחי הבר, אולם יש אנשים שאינם יכולים לסבול אותו. בכל מקרה, אין אדישים לריח הטגטס: או שאוהבים אותו או שלא סובלים אותו.

קרקפות הפרחים ערוכות בקבוצות. קוטר הפרחים כ-3 ס"מ, צבעם צהוב-תפוז וריחם עדין. בסתיו, עם התקצרות הימים, הצמח מתמיין לפריחה, ובסוף הסתיו הוא מתכסה כולו בפריחה צהובה, הנמשכת כל החורף ובולטת מאוד בגן בעונה זו. אפשר לקטוף גבעולי פריחה ולשים באגרטל; חיי המדף של פרחים אלו כשבוע ימים. לפני כמה שנים הבאתי זרעים של טגטס למוני מגן בוטני באריזונה, והם המקור לצמחים שנמכרים כעת במרבית המשתלות בארץ. צמחי האם נשתלו בגינון של המכון למטעים במכון וולקני וייחורים מצמחים אלו נמסרו למשתלות.

טגטס למוני מתאים לשתילה בשמש מלאה או בצל חלקי. הצמח גדל במרבית סוגי הקרקעות ובלבד שיהיו מנוקזות, עמיד לטמפרטורות קרה ומותאם לאקלים יבש. הוא נחשב חסכני במים ומסתפק במעט השקיות (לאחר התבססותו, אפשר להשקות פעם ב-3 שבועות). טגטס למוני הוא צמח מאריך ימים. בתום הפריחה מומלץ לגזום אותו עד קרוב לבסיסו, ואז הוא מלבלב ונשאר ירוק כל הקיץ. כך גם מבקרים את גודלו ומופעו של הצמח.

בגן מומלץ לשתול אותו בשילוב עם צמחים חסכני מים אחרים הפורחים בקיץ, וכך לקבל גן פורח במשך כל עונות השנה. בין הצמחים המתאימים: פרובסקיה, לויקופילום (Leucophyllum, מינים וזנים שונים) וקסלפיניה.

ריבוי

ריבוי וגטטיבי של ייחורים. על-אף שהריבוי נעשה בתחילה מזרעים שהבאתי מארה"ב, המשכתי בריבוי וגטטיבי בלבד של ייחורים שהורדתי מהצמחים באביב ובתחילת הסתיו. ההשרשות נעשו בשולחן השרשה ובעזרת הורמון השרשה. השרשה התקבלה תוך שבוע ימים.

_________________________________________

סימה קגן, מינהל המחקר החקלאי