בעיצוב הגרפי העברי יש פרדוקס: מצד אחד - הטקסט העתיק בעולם, שמכיל תיאורים גרפיים רבים, כתבי יד עתיקים שעברו נדודים ומסעות, עם גופנים שכבר לא יונצחו ועולם תרבותי שלם שהתמוסס באלפיים שנות גלות. מצד שני - תרבות צעירה יחסית, עם שפה דלה, 22 אותיות וכמעט שבעה עשורים שבהם אנחנו בעיקר מנסים להדביק את קצב המגמות העולמיות. השבוע תיפתח במוזיאון ישראל בירושלים אחת התערוכות החשובות בתחום: ״דפוסים משתנים - מלאכת העיצוב של משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר״, באוצרותה של עדה ורדי.
א' מנוקדת, גופן ''שוקן-ברוך'', בכתב-ראי, משרטוטי חברת "מונוטייפ", 1945. עיצוב: פרנציסקה ברוך. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
פרנציסקה ברוך, ד״ר משה שפיצר והנרי פרידלנדר היו שלושה טיפוגרפים שעלו לישראל מגרמניה. בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת היו שם חלק מתנועה שעסקה בהתעוררות התרבות העברית. הידע שרכשו והמחקר שעשו היוו לימים רקע מקצועי ובסיס לעבודתם בארץ ישראל. ברוך ושפיצר עלו לארץ עם עליית המשטר הנאצי בגרמניה, ואילו פרידלנדר נדד להולנד והגיע לירושלים רק בשנות ה-50.
הנרי פרידלנדר, כתיבה קליגרפית במחברת מתווים, מזמן עבודתו אצל הרמן דליטש, לייפציג, גרמניה, 1925-1926. מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
הנרי פרידלנדר, מתוך תהליך העבודה על האות ''אביב'', שעיצב לחברת IBM בראשית שנות ה-70. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
שפיצר ייסד בירושלים את הוצאת הספרים ״תרשיש״, ואף הקים בית יציקה של אותיות לדפוס. מבית״אותיות ירושלים״ יצאו לאור, בין השאר, הגופנים ״הצבי קל״ ו״דוד״. הפונט״הדסה״, שעיצב פרידלנדר במשך 30 שנה, נחשב לאחד הגופנים המשפיעים ביותר על עולם הטיפוגרפיה הישראלי עד היום. ברוך, מלבד היותה מעצבת פונטים (יצרה את הגופן ״שוקן״ עבור זלמן שוקן, שקיווה שתהיה ה״אות העברית החדשה״), הייתה גם מאיירת מוכשרת (שאיירה עבור ביאליק, בין היתר, את אותיות הספר ״קטינא כל בו״).
״הרצון לחולל מהפכה אסתטית ולשנות את המראה החזותי של התרבות העברית, ליצור 'חיים חדשים' שיהיו לא רק בטוחים וטובים אלא גם יפים, עומדים ברקע פועלם של שפיצר, ברוך ופרידלנדר״, כותב ג'יימס סניידר, מנכ"ל מוזיאון ישראל, בפתח הקטלוג שמלווה את התערוכה, חוקר ומתעד את פועלם של שלושת החלוצים הטיפוגרפים. הספר מגולל את סיפור חייהם וחושף לראשונה חומרי ארכיון נדירים, דפי סקיצות, רעיונות ומחשבות, ובכך מתאר לנו את חבלי הלידה של התרבות העברית המתחדשת:
משה שפיצר בערוב ימיו. ארכיון מוזיאון ישראל
''בשר ודם'' מאת יצחק שנברג, 1940 - הספר הראשון שראה אור בהוצאת תרשיש של משה שפיצר. מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
עטיפת המגן של ''מיכאל קולהאס'' מאת היינריך פון קלייסט, הוצאת תרשיש של משה שפיצר, 1953. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
עטיפת הספר וכפולת עמודים מתוך ''כמהין ופטריות'' מאת ט' רייס י' ריכרט, הוצאת תרשיש, 1952. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
הגדה של פסח, מהדורה דו-לשונית מבוארת שעיצב שפיצר, כרך 54 מסדרת הספרייה, 1936. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
סדרת ״הספרייה״ של שוקן, הוצאת שוקן בעריכת משה שפיצר, ברלין, 1939-1933. המראה האחיד והצנוע של הכרכים לא העיד על רוחב היריעה ועל מגוון השפות הטיפוגרפיות ששימשו בעיצובם. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
''פסנתרי הכחול'', ספר שירים בגרמנית של אלזה לסקר-שילר, שעיצב והוציא לאור שפיצר ב-1943 בירושלים. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
משה שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר לא היו רק מעצבי פונטים מחוננים (ברובם - כמו שוקן, הדסה, סתם והצבי - סביר שנתקלתם). הם היו חלוצים, שליחים, מהפכנים, פרגמטים, ציונים אמיתיים, שסללו וחצבו מתוך המסורת הגרמנית שלהם את מה שעתיד להיות התרבות המודרנית והאזרחית בישראל. ההשפעה שלהם על השפה החזותית והאסטטיקה המקומית שלנו ניכרת עד היום.
פרנציסקה ברוך, תל אביב, 1935. צילום מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
אותיות מעוטרות ממחברת המתווים של פרנציסקה ברוך, שממנה שאבה השראה לעיצוב אותיות לטרינג. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
דוגמאות למרציפנים וקופסאות מרציפן שעיצבה פרנציסקה ברוך בראשית שנות ה-40. מהדימויים שעליהם מצטיירת דמותה של ירושלים לפני 1948. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
מפתחי עמודים ממהדורה מודפסת של ההגדה, 1921. הטקסט וחיתוכי העץ הודפסו בהדפס אבן. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
הצלליות שיצרה ברוך מזכירות מגזרות נייר מתקופת גתה, והן בעלות זיקה לגרפיקת הפרסומות בשנות ה-30. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
אחד מתוך ארבעת שלבי העבודה על לוגו עיתון ״הארץ״, שברוך עידכנה בשנים 1936-7. היא העתיקה בעיפרון את הסמליל הקיים, ציירה את אותיותיו בסגנון אשכנזי וקיצרה את רגלי האותיות א', ר' ו-ץ' לכדי הגרסת שמתנוססת על העמוד הראשון של העיתון עד היום. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
ברוך הייתה כנראה שותפה לעיצובו של סמל העיט של הרייך בשנות ה-20. מאוחר יותר, עם עליית השלטון הנאצי, עלתה מגרמניה לארץ ישראל. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
אחת ההצעות שעיצבה ברוך, חברת "אגודת הגרפיקאים הירושלמית", לסמל העיר ירושלים, 1948. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
״בקיץ 1948, חודשים ספורים אחרי קום המדינה, פורסם כי שר החוץ משה שרתוק קבע כי ה'דרכון' יחליף את ה'פספורט' וה'אשרה' תבוא במקום ה'ויזה'. בשונה מסמל המדינה והעיר ירושלים, עיצוב הדרכון הישראלי נעשה בלי מכרזים וועדות. את סיפור עיצובו גוללה ברוך בריאיון שהעניקה להנרי פרידלנדר וגדעון שטרן והוא מובא כאן במילותיהם: 'ערב חשוך אחד בשנת 1948 דפק זר על דלתה. הוא היה אדם נמוך בעל שפם שחור. בלא שיציג עצמו תחילה, הראה לה את כריכתו החדשה של הדרכון הישראלי הצעיר. ׳אני צריך לצאת לחו״ל מחר, ולא אצא עם דרכון שעוצב בצורה כל כך גרועה. אנא רשמי מחדש ארבע שורות אלה, שיוטבעו בזהב על גבי הכריכה. סמל המדינה הישראלית כבר מוטבע במקומו, ועל שורות האותיות להתאים למקומן היחסי במרווח שנותר׳. פרנציסקה ברוך מיחתה ואמרה שגם לעבודה קטנה יש להקדיש זמן לניסיונות ולהכנות, אך לבסוף, כיוון שהושפעה מרגישותו של הזר לעיצוב גרפי, התיישבה לסיים את העבודה. עדיין תמהה כיצד ניתן יהיה להפוך את עבודתה להטבעת זהב למחרת בבוקר, אך הזר הבטיח לה שהוא עצמו ידאג לכך. לבסוף חתם עבורה על קבלה, על מנת שתוכל לקבל את שכרה״ (מתוך הקטלוג של התערוכה, עמוד 289).
ניסיונות העיצוב של ארבע השורות שברוך התבקשה לתקן בכריכת הדרכון החדש. למעלה מימין: אותיות בסגנון אשכנזי נטול תגים, למעלה משמאל: הגרסה שהתקבלה, בסגנון הספרדי. מתוך קטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
מהדרכון הישראלי, סמל העיר ירושלים, לוגו עיתון ״הארץ״ וגופנים שונים - התערוכה והקטלוג שמלווה אותה מסמנים ומבודדים כבקפסולת זמן את אחת התקופות המרתקות בישראל מבחינה עיצובית. סביב קום המדינה הונחו אבני היסוד של העולם החזותי שבו אנו חיים היום. פרילנדר, ברוך ושפיצר חיברו בין יסודות המערב והסגנונות העיצוביים שהכירו לאקלים המזרח-תיכוני המתחדש שאליו באו, ובכך יצרו שפה חדשה.
הנרי פרידלנדר מלמד בדפוס לימודי בירושלים, שבראשו עמד בשנים 1970-1950. מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
הנרי פרידלנדר, גרסה ראשונה לאות עברית חדשה, 1932. מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
הנרי פרידלנדר, אותיות ''הדסה'' מעובדות לתבניות של IBM, ראשית שנות ה-70. מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
הנרי פרידלנדר, מתווה לאות "הדסה" בשלושה משקלים - רגיל, שמן ונטוי - הולנד, 1942. מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
הנרי פרידלנדר, כרזה באותיות ''הדסה'', 1960. מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״, מוזיאון ישראל
עם מאמרים מרתקים, כמו ההשפעות על הכתב העברי בגרמניה בשנות ה-30 (פיליפ מסנר), הפריחה הטיפוגרפית בארץ בשנות ה-50 (פרופ' עדי שטרן), ומאמר על זלמן שוקן, שהוא ותפיסתו האסתטית עמדו ברקע עבודתם של שלושת המעצבים (ד"ר שטפני מרר) - קטלוג התערוכה הוא תוספת משמעותית למדף הדל של ספרי העיצוב הגרפי הישראלי. מעתה יצטרך, בעיני, לככב ברשימות ספרי החובה בלימודי התקשורת החזותית בארץ.
מפתח עמודים מתקפל מתוך ''מכתבים לכלה'' מאת משה מנדלסון, כרכים 49-50, 1936. כפולה מתוך הקטלוג
גופן ''פרנק-ריהל'', מתוך קטלוג האותיות של בית היציקה "ברטהולד", ברלין 1924. מתוך הקטלוג ״דפוסים משתנים״
בתזמון מקרי (או לא), בימים אלו אנו עדים לפרק חדש במורשתו ופועלו של הנרי פרידלנדר. יורשותיו פנו למעצב הפונטים ינק יונטף, שאחראי בין השאר לגופנים של שטראוס, בנק הפועלים ומחלבות טרה, וביקשו ממנו לעדכן את גופן ״הדסה״ הקלאסי. אחרי שנים שבהן ''הדסה'' נמכר בניגוד לחוק בידי חברת ''מאסטרפונט'' (יורשותיו של פרידלנדר הגישו נגדה תביעה וזכו בזכויות על מפעלו), ואחרי שנתיים של עבודת עיצוב, הפונט עודכן ומעכשיו יקרא ״הדסה פרילנדר״. ניתן כבר לקנותו באתר של יונטף.
מתוך קמפיין ההשקה של ''הדסה פרידלנדר'' החדש. עיצוב: להב הלוי
