הערב תשיק חנות העיצוב הישראלי "סאגה" שבשוק הפשפשים פרויקט חדש, שמשדך בין מעצבים שמציגים בה לבין מאיירים. זהו אחד האירועים שנוצרו במיוחד לכבוד שבוע האיור
שמתקיים בתל אביב עד מוצאי השבת הבאה (12 בספטמבר), וכולל 40 תערוכות ומפגשים פתוחים לקהל הרחב, רובם ללא תשלום.
הקריטריונים שהובילו אותם היו לאו דווקא שפה עיצובית דומה, אלא דווקא חיבור בין יוצרים שהשפה שלהם שונה, אפילו מנוגדת. "חלקם", מספרים ימין ויוסיפון-גולדמן, "באמת הלך למקומות שצפינו, וחלקם הצליח להפתיע אותנו. הכוונה הייתה ליצור אינטראקציה שתוביל לדרך משותפת משמעותית לא פחות מהאובייקט שיוצג בסופה, שתהליך העבודה יעשיר את שני הצדדים, הפריה הדדית שאולי תוביל לפרויקטים משותפים נוספים".
גם שיתוף הפעולה בין נטע טסלר מסטודיו Knots והמאיירת והאנימטורית שמרית אלקנתי הוביל לגרסאות מיוחדות, מודפסות בעבודת יד, של כריות הקשרים הפופולאריות של טסלר. כשנפגשו לראשונה הבינו כי שתיהן שואבות השראה מעולם הים, וכך קיבלו כריות הישיבה של טסלר איורים של צמחייה ימית, דגים והפתעות נוספות, שמרמזות על הקשרים והקיפולים שבכרית.
>> אתם בחרתם: הפריטים האהובים ביותר ביריד ''עיצוב טרי''
בחיבור בין נעמה הופמן לגידי גלעם, המוכר כ-Signor Gi, נוצרה מהדורה מיוחדת של גוף התאורה 009 שלה. גלעם צייר על הטייבק דמוי הבד, תוך התייחסות לחישוק האור שחותך את החומר באמצעו. להבדיל מעבודותיו הקודמות, גלעם התחבר לקו המינימליסטי של הופמן, וייצר סדרת רישומים עדינים, מופשטים וטיפוגרפיים.
המפגש בין ערן שמשוביץ ואריאל צוקרמן לבין המאיירת שרי כהן הוא הרחבה טבעית של פרויקט street capture, שבמסגרתו יצרו השניים רהיטים שעליהם גרפיטי עבודות אמנות אחרות, בין היתר בשיתוף פעולה עם דן רייזינגר, DEDE ופילפלד. הפעם התמקדו השלושה בסדרת אגרטלים א-סימטריים שעליהם איורים שצוירו ביד.
במקרים אחרים זכה האיור הדו-ממדי לגרסת תלת-ממד בעלת נפח. שיתוף הפעולה בין המאייר והאנימטור מיקי מוטס והמעצבת הילה שמיע הוליד את "טוטם", עבודת פיסול המשלבת עץ, זכוכית ומתכת. שמיע בנתה את "טוטם" על בסיס איור של מוטס, שהורכב מחלקי טוטמים שאייר בעבר והותאם לבנייה פיזית ממשית. האיור חולק לשלושה חלקים מרכזיים, כך שניתן יהיה להשתמש בשלושת החומרים ולהניחם זה על גבי זה באופן מושלם.
נקודת המוצא של אוהד בנית וגפן רפאלי הייתה שני ספרים ישנים ועבי כרס, ששימשו מצע לתהליך שחיבר בין טקסט מקורי ואיור שהודפס בתלת ממד – וחזר בפורמט חדש לספר המוכר (את התוצאה תוכלו לראות באחת התמונות הגדולות למעלה). את הטקסטים כתבו רפאלי ובנית, כל אחד והטקסט שלו. רפאלי איירה את הכתוב, בנית העביר את האיורים לקבצי מחשב, משם הם הודפסו בתלת ממד והודבקו ספר לצד הטקסט הרלוונטי. "למעשה תרגמנו את האיור המסורתי, השטוח, לפורמט תלת ממדי בעזרת כלי עבודה שנמצא היום כמעט בכל בית או סטודיו של מעצב. את הדיו, שנספג בנייר, מחליף החומר הפלסטי של המדפסת, ובזכותו האיור כמו קם לתחייה מהדפים. התחושה של עבודת היד נשמרת, בזכות קו ההדפסה, שאינו מדויק על המילימטר", הם מסבירים.
בני-הזוג שירה קרת ואיתי לניאדו והמאייר דקל חברוני יצרו חמישה דגמים של מסכות נייר שנעשו כולן בפורמט זהה – מלבן נייר בסיסי, שקופל לצורה מופשטת של פנים. על המסכה שנוצרה נמשכו שרבוטים ספונטניים בהשפעות אפריקאיות ומרכז־אמריקאיות, שמתייחסים גם הם ליחסים שבין קיפולי הנייר.
רוב השידוכים הולידו מוצרים שבהם קל לזהות את הדי-אנ-איי של ה"הורים", כמו שולחן המתכת והלבד של אבי פדידה ויואב פרי. איתי אוהלי ושגיא אשין (מ"בעלי המלאכה") יצרו שולחן שעושה שימוש בטכניקת 'גירוד הצבע', המוכרת מהילדות. השולחן נצבע בשכבת צבע ראשונית וכוסה בצבע שחור. רק לאחר שמגרדים את הצבע השחור, מתגלה האיור שמתחתיו.
"אינטימיכד" של אמני הקרמיקה מיי ובועז קאהן והמאייר ניב תשבי עוצב בהשראת הבארוק, הרוקוקו והניאוקלאסיקה. כלי הקרמיקה הופשט מהצבעים העזים שאפיינו את הכלים בסגנונו והפך ללבן, מבריק ונקי – מסגרת לאיור כתמים עכשווי ומדויק שהודפס עליו, המתאר סצנה אירוטית שמיימית, עדינה ואלגנטית, בצבעי שחור, זהב ולבן.
יהונתן הופ ואסנת פייטלסון מציגים סדרה של כוסות קרמיקה עם איורי נוף, שילוב בין עבודה דיגיטלית וידנית. הכוסות יוצרו בטכניקה שפיתח הופ, ועליהן הודפסו תבליטי הנוף שאיירה פייטלסון. "גילינו ששנינו משלבים בעבודה שלנו הרבה עבודת מחשב עם עבודה ידנית, רק בתהליך הפוך – יהונתן לעתים קרובות מתחיל את העבודה במחשב ואז עובר לעבודה פיזית וידנית, ואצלי העבודה מתחילה מאיור על דף ואז עוברת לעיבוד סופי במחשב. בבחירת הנושא והסגנון האיורי התעניינו במפגש בין הצורות המופשטות והגיאומטריות שמאפיינות את הכוסות והדוגמאות של יהונתן, לבין איורים יותר אורגניים, ששואבים את ההשראה שלהם מהטבע, בעבודות שלי״.
״מסעותיה של הולי בהרי ירושלים״ הוא שמו של הפרויקט המשותף לסטודיו מג'נטה ולמאיירת ORI GAMI. דמותה של הולי, יצירת כפיה של אורי גאמי, הפכה לסדרת דמויות צינוריות מחומר פולימרי, שלהן הותאמו מיטות נירוסטה. כך נוצרת אינטראקציה בין צורה, "שפת הגוף" של הדמות, והחומרים. כך נוצרת אינטראקציה בין צורה, "שפת הגוף" של הדמות, והחומרים.
המפגש בין מיקי אוחנה (''חייט פרא'') ושרון סידס איפשר להם להישאר כל אחד בעולמו שלו. אוחנה מאייר בחוט תפירה תוך שימוש במכונת תפירה. סידס פיתחה טכניקה ייחודית להדפסה של טקסטורת הטבעות של גזע העץ על אובייקטים מפליז. ביחד הם יצרו שלושה דגמים של אובייקטים לתלייה, המשלבים בין לוחות הפליז, טקסטורת גזע העץ ותפירה שחורה על בד לבן.
במפגש עם המאייר יונתן פופר קיבלו אריחי הבטון של איתי בר און גרסה מלוטשת, מודפסת בדפוס רשת. "גילינו ששנינו אוהבים אריחי קרמיקה ישנים, כאלו שיש בהרבה דירות ישנות ויחד יוצרים דוגמה חוזרת, שאינה נגמרת. ביצירת הדימויים החלטנו לשאוב השראה מעולם משחקי המחשב המוקדמים והפיקסל ארט, שכבר בעצמם נהפכו לדימויים נוסטלגיים. גם האריחים וגם הפיקסלים הם ריבועים בודדים שיחד יוצרים תמונה שלמה".
מאחר שמדובר בפרויקט מיוחד שתוצריו אינם בייצור תעשייתי אלא יחידים (one of a kind) או מיוצרים בסדרות מוגבלות, המחירים בהתאם – מ-250 שקל לכוס של יהונתן פופ ואסנת פייטלסון דרך 1,200 שקל לגוף תאורה של נעמה הופמן וסניור ג'י ועד 2,400 שקל ל''טוטם'' של הילה שמיע ומיקי מוטס.
ולמה נקרא הפרויקט ''סאגה סינדיקט''? ימין ויוסיפון מסבירים: "כי למרות האסוציאציה העמומה והאולי שלילית שעולה ברגע הראשון ששומעים את המילה, המשמעות שלה – 'שיתוף פעולה של אנשים או גופים שונים לצורך ביצוע מהלך משותף המניב לכולם תועלת' – ממש קולע לפרויקט שלנו. הכוח המשותף שבסינדיקט מצא חן בעינינו. אהבנו גם את הצורה של המילה העברית, כך שגם מבחינת המשמעות וגם מהבחינה הוויזואלית היא נראתה לנו מאוד מתאימה".
