"המטבח הוא מרכז הבית" הוא משפט שכבר אין לי כוח לשמוע. לא בכל הבתים זה נכון - יש בתים שבהם מתכנסים בסלון, או בפינת האוכל, או בחצר. מה שבטוח - אנחנו מעבירים (ומעבירות) כל כך הרבה זמן במטבח, מבחירה או שלא מבחירה, שראוי להקדיש לו פוסט משלו. מה גם שבכל שיפוץ המטבח תופס חלק נכבד מהתקציב, בהיותו עבודת נגרות מורכבת שצריכה להיות גם יפה לעין וגם נוחה ליד, וכוללת פרטים רבים ושונים.
לא מזמן סיימתיעיצוב של בית פרטי ברחובות. הבית עבר שיפוץ מלא של שתי קומות (למעט החלונות פחות או יותר החלפנו הכל), עם הרבה פריטי נגרות, וכמובן - מטבח חדש. אמנם הבית לא היה ישן מאוד, אבל שילוב של תכנון לא מדויק מספיק עם חומרים וצבעים מיושנים קרא למתיחת פנים כוללת.
מלבד תקרה מונמכת איומה למדי, ש"חנקה" את הכניסה לבית והתעגלה בקווים אנכרוניסטיים מעל לפינת האוכל - היו כמה אתגרים בתכנון החלל הציבורי, שפינת האוכל והמטבח במרכזו. ראשית, בקצה המבואה עמד (ועומד) עמוד. בתוכנית המקורית נצמד אליו מעין אי, שהיה חלק מנגרות המטבח אבל למעשה היווה מכשול גדול במעברים בין האזורים השונים בקומה.
מבט אל פינת האוכל והמטבח. צילומים: שי אפשטיין
כשמסתכלים בתוכנית חשוב להבין את התנועה בחלל: אל המטבח וממנו, החוצה מהסלון, מהמטבח לפינת האוכל ועוד. העמוד גם ככה היה תקוע באמצע, עם מעברים לא רחבים משני צידיו, שאותם לא ניתן היה לשנות בגלל קירות הממ"ד מצד אחד והמדרגות מהצד השני. אבל הדלפק ממש חסם את המעברים, מותיר אותם ברוחב 100 ס"מ בכניסה למטבח ו-80 ס"מ ביציאה ממנו אל פינת האוכל. מעבר לכך, הוא גם היה המשטח האטרקטיבי ביותר להניח עליו דברים, וכך יצא שמרכז הבית תמיד היה מבולגן.
הנה תוכנית הקומה המקורית:
המבנה של המטבח הוא של מטבח מקביל - מבנה שאני אוהבת. הוא נוח לעבודה, אלא שאינו דורש את הרוחב שהיה כאן - 170 ס"מ. רחב מדי לעבודה, וצר מדי בשביל שולחן, למשל. אז הזזנו את הקיר שמחבר בין חדר השירות למטבח, יצרנו נישה שבה הותקן ארון מזווה נוסף, וכך הרווח בין שני המשטחים קטן ל -130 ס"מ. וכמובן - הסרנו את הדלפק שמסביב לעמוד.
התוכנית לאחר השיפוץ:
כשמתכננים מטבח, מלאכה מורכבת שאיני מתיימרת להסביר בפוסט אחד, חשוב לשים לב לכוריאוגרפיה של החדר. יש חדרים שבהם אנחנו לא ממש זזים, כמו הסלון, בו אנחנו לרוב יושבים (וצופים או קוראים או משוחחים או משחקים). במטבח (וגם בחדר הרחצה) אנחנו כל הזמן בתנועה. אמנם אלו תנועות קטנות, אבל הנדסת אנוש נכונה ותכנון מדויק ינעימו את התנועות האלו ויקטינו אותן למינימום. אין לי כוונה להרחיב שוב על משולש הזהב שכולם מדברים עליו (מקרר, כיור כיריים), אבל כן - חשוב לשמור על מרחקים סבירים ביניהם.
מבחינת החומרים והצבעים, ידעתי מההתחלה שזה חייב להיות מטבח עץ כהה. לוחות ההשראה שבנינו כיוונו לשם, והמחשבה הייתה על בית אלגנטי ועכשווי, שבו החומרים משחקים תפקיד ראשי ומכובד. אחרי חיפושים לא מעטים, כולל ביקור במחסן פורנירים (ציפוי עץ טבעי דק, אותו מדביקים ללביד) נמצא המהגוני המהודר. לשמחתי, היחידים שלא חששו מכהות היו הלקוחות ואני. כולם מסביב ניסו לשכנע אותנו לרדת מזה (או לפחות מהמשטח השחור) אבל החזקנו מעמד. בתמונה הכללית, את המשטח והכיסאות השחורים מאזנים כיסאות פינת האוכל הלבנים, במשחק של עץ בהיר וכהה, שחור ולבן, עם מעט זהב וברונזה בגופי התאורה מעל לבר וברגלי השולחן.
במטבחים מקבילים קטנים 120 ס"מ מספיקים בהחלט בין משטח למשטח - זה מרחק שמאפשר לנו לעבור בצעד וחצי מחלק אחד לשני, וגם לפתוח מגירה בלי להיתקל בדופן של הארון ממול. בדירות קטנות גם 110 ס"מ יספיקו, ואפילו יצא לי פעם, בלית ברירה, לתכנן מטבח עם 105 ס"מ בין משטחים. כי גודל זה לא הכל: מטבח יכול להיות קטן, אבל חשוב שיהיה מתוכנן נכון. כאן אחד המשטחים נמוך כולו, והשני גבוה כולו. כמעט.
מלה לגבי נגרות גבוהה:
לטעמי האישי, וגם על פי מגמות בחברות רהיטים, אם כבר עושים - אז עד הסוף. קיר ארונות גבוהים ייראה פחות מאיים ובומבסטי דווקא אם יהיה משטח אחיד מקיר לקיר, מתקרה לרצפה. לעומת זאת, משטח רחב ונמוך שממנו מזדקר ארון גדול וגבוה, שלא מגיע לתקרה - דווקא זה לרוב ייראה מגושם. מאותה הסיבה בדיוק אני מעדיפה ארונות עליונים רציפים מקיר לקיר, על קלאפות שתקועות מול העיניים. כך שאת כל הקיר הזה כמעט הקדשתי לארונות גבוהים:
מזווה ובו מגירות נשלפות, מקרר שמעליו ארון, ארון התנור והמיקרוגל, ולצידם - החלטנו להשאיר חלק פתוח, מעין נישה שממוסגרת בארונות. היא שוברת את הקיר ומאפשר משטח "אקסטרה", שמשמשת כפינת קפה נהדרת, כזו שבה ניצבים מכשיר המים ומכונת הקפה, ומעליהם כל מה שצריך בהושטת יד. אני לא נמנית על המעצבות (או האנשים) שאוהבות (או חייבות!) שהכל יהיה בתוך הארונות והשיש חלק חלק. לטעמי הנוחות היא החשובה מכל, ומה נוח יותר מלהושיט את היד ולהגיע לקפה, במקום שוב לפתוח ארון. כך גם השיש ממול, זה שסביבו יושבים, יכול להישאר ריק.
פינת קפה שוברת את הקיר הגדול, מאפשרת תצוגה וגישה נוחה למה שצריך. צילומים: שי אפשטיין
בזכות המעבר הרחב החדש הוספנו בר ישיבה על החלק הנמוך של המטבח. למשטח שבו הכיור יש יותר נוכחות בחלל כשהוא ברוחב 90 ס"מ במקום 60 ס"מ, כך הוא לא נראה דק מדי יחסית לאורכו. הישיבה הנינוחה אל הבר (בגובה משטח עבודה, ולא בגובה 110 ס"מ כמו במסעדות) תורמת לאווירה חמימה ולא פורמלית. מה שכן, כשהמטבח גובל בפינת האוכל זה לא תמיד יהיה רעיון טוב להוסיף ישיבה לצד ישיבה. בטח לא אם הכיסאות ממש נוגעים אלו באלו, וכן, ראיתי דברים כאלה (וכבר אמרתי מה אני חושבת על איים באופן כללי).
ועוד נקודה: כשבר פוגש קיר, זה מקום אסטרטגי מצויין לשקעים ולטלפון. כאו אפשר לטעון מכשירים וגם לחבר מכשירי חשמל נוספים לא רחוק מהכיריים, אם צריך.
המפגש בין קיר לבר הוא מקום אסטרגי מצוין לשקעים וטלפונים. צילום: שי אפשטיין
מבחינת התכנון, אם פעם רוב המטבח היה דלתות ולצידן חמש מגירות, היום ההעדפה הברורה היא מגירות. בסופו של דבר זו שיטת האחסון הכי נוחה, למרות שמגירה דורשת פרזול טוב וזה לא עניין זול. אחסון בתוך ארון נמוך יהיה תמיד מוגבל ולא נוח (להתכופף כדי לראות/להוציא) ואילו מגירה תמיד תראה לנו את כל התוכן שלה. במיוחד בפרזולים של מסילות "לשליפה מלאה", בהן כל המגירה יוצאת החוצה מגוף הארון. במסילות רגילות (שאינן מוסיפות לעלות המטבח) שליש מהמגירה נשאר בתוך גוף הארון - לא נוח לראות וגם לא להגיע. המסילות החדשות גם מסוגלות לשאת משקלים גבוהים ולרובן ככולן טריקה שקטה, פינוק שהפך בשנים האחרונות למובן מאליו.
בחזרה לדוגמה מרחובות, הנה חזית המטבח הגבוהה, עם פירוט של הפרזולים:
והנה חזית המטבח בדופן הנמוכה של הארונות, שעליה מתבצעת עבודת הבישול:
מאחר שרצינו לשמור על קווים נקיים בחרנו במדיח אינטגרלי מלא (חצי אינטגרלי: על החזית מולבשת דלת של ארונות המטבח ורואים את לוח הבקרה. מלא: שכולו מסתתר ולוח הבקרה נמצא בחלק הפנימי העליון של הדלת). מאורך החזית הזו - 390 ס"מ - לומדים איך אפשר לעבוד בנוחות גם במטבח שאינו גדול. בסופו של דבר מרחב העבודה המרכזי הוא בין הכיור לכיריים. שנים ארוכות עבדתי ובישלתי במרץ במטבח שבו היו לי רק 60 ס"מ במרווח הזה. וכן, זה הספיק. בסופו של דבר, גודלו של קרש חיתוך הוא פחות מדף A4, ועליו אנחנו עובדים. כך שאם יש לנו, כמו כאן, מרחק של 120 ס"מ לעבודה? מרווח לנו. מבחינתי האידיאל הוא סביב 90 ס"מ, אגב. לא קטן מדי ולא רחוק מדי.
עוד מרחק שחשוב להקפיד עליו הוא זה שבין הכיריים לקיר. גם התקן מחייב, פן ידיות של מחבתות ייתקעו בקיר, יוזזו אל פנים המטבח ומישהו ייתקל בהן. לצד הכיריים אפשר גם להניח בקבוקים. נכון, הקרבה בין הכיריים לחלון אינה מומלצת (בעיקר בגלל ניקיון), אבל במקרה הזה לא הייתה ממש ברירה, והאוורור הוא תמיד טוב. אישית אני מעדיפה כיריים סמוכים לחלון מאשר שימוש בקולט אדים, שהפך סמל סטטוס יותר מאשר פתרון אמיתי לריחות טיגון בבית.
כדי להדגיש את העץ ולהוסיף לו את השחור שרצינו בחרנו בידיות שקועות. הידית נקראת "ידית במה", והיא מצריכה בנייה קטנה אל תוך חזית הארון. במטבח צבע (או "שלייפלק") אפשר במקרה כזה לבחור בידיות חרוטות (או ידיות בכרסום), שישמרו על הקווים האופקיים של המטבח. ידיות חיצוניות מתאימות יותר למטבחים מודרניים קלאסיים או למטבחים כפריים - אז הידיות יכולות להיות שחקן מרכזי, שמשנה את פני המטבח כמו תוספת של תכשיט לבגד.
כמה מלים על גימורים:
בגדול קיימים שלושה - פורמייקה, פורניר וצבע. עליהם וביניהם יש מגוון נוסף של גימורים (כמו פולימר או עץ מלא). פורמייקה, כמו כל חומר שאינו טבעי, עמידה יותר בפני שריטות וחומרי ניקוי. היא גם זולה בשליש בערך ממטבח צבוע או מצופה פורניר. פורניר הוא שכבת עץ דקיקה שמודבקת לחזית המטבח (סנדוויץ' = עץ לביד), והיא פגיעה יותר, הן בפינות ובדפנות והן כחומר. אותו כלל יחול על מטבח בגימור צבע: מצד אחד, צבע יאפשר לנו לפתח פרטים בחזית (כמו מסגרות בולטות, מפוסלות, או חריצים מגניבים לידיות או קישוט), ויאפשר לנו לבחור כל גוון ממניפת הצבעים, אבל הוא יהיה פגיע יותר למכות, סדקים וקילופים. כמו בכל דבר, גם כאן חשוב לבצע את העבודה אצל נגר או חברה טובה ואמינה, ושאיכות הצביעה תהיה טובה, על גבי בסיס, בעלת מראה אחיד וחלק.
מילה נוספת על טרנד המטבחים הכפריים/רטרו:
פעמים רבות, מה שמאפיין את המראה הזה הן ההפרדות בין הארונות - בעיקר הפרדות אנכיות אבל גם אופקיות. בעוד שבמטבח מודרני הדלתות נפגשות זו עם זו ומסתירות את גוף המטבח עצמו (שהוא פשוט קופסת עץ שלא ממש רואים), במטבחים מהסוג הזה אנחנו רואים את המחיצות בין היחידות. זה מייקר מאוד את המטבח, רק שתדעו.
צילום: שי אפשטיין
>> לעוד תמונות של הבית מרחובות
לסיום, סיכום (ותוספות קטנות):
- מטבח מקביל הוא נוח מאוד לעבודה. המרחק המספיק בין החזיתות הוא 120 ס"מ. עוד יתרון שלו הוא שאין בו פינות מבוזבזות מבחינת אחסון, ומנצלים את מלוא הפוטנציאל של כל חזית. לעומת זאת, מטבח דומה בצורת ח' מאפשר יותר מקום על המשטח (גם בדופן הנוספת וגם בפינות).
- בקיר הארונות הגבוהים אפשר להסתיר את המקרר בשתי דרכים: לקנות מקרר בעומק 60 ס"מ (לא כולל דלתות), או להעמיק את כל הצד הגבוה לעומק 70 ס"מ (הנגרות נשארת 60, עם רווח של 10 ס"מ מהקיר), כדי לייצר חזית אחידה, בה המקרר לא יבלוט.
- מחיר מגירות הוא אמנם פי שלושה ממחיר דלתות, אבל הן נוחות ונגישות יותר. השתדלו לא לחסוך בהן.
- מומלץ למקם מגירת בקבוקים לצד הכיריים, שבתוכה עוד שתי מגירות פנימיות קטנות. התחתונה, שנשלפת עם החזית, לבקבוקים (ולבשלנים יש המון כאלו), והשתיים הקטנות מקום טוב לתבלינים ולקופסאות שימורים, או עוד תבלינים. ניצול מלא של החלל.
- הימנעו מפרזולים שנראים משוכללים אבל מסרבלים. למשל, מזווה או מגירת בקבוקים שבהם מדפים שנשלפים יחד עם כל החזית. לא נוח להגיע כך למדפים ולמה שעליהם (כי המדף שמעל או מתחת נשלף יחד איתו). למזווה גבוה, שאינו חייב להיות רחב יותר מ-40 ס"מ, הכי נוח לתכנן מגירות נשלפות אחת אחת. אמנם עלות כל אחת כעלות מגירה, אבל זה האחסון הנוח והטוב ביותר.
- מבחינת מחיר, עלות מגירה פנימית זהה לזו של מגירה חיצונית. בהצעות מחיר בקשו תמיד פירוט של מחיר הפרזולים לעומת מחיר החזיתות.
- הקדישו מחשבה לפח הזבל. איזה פח באמת הכי מתאים לכם - מתחת לכיור? גדול שעומד בחוץ? יש שמפרידים פסולת בבית ויתאימו להם פחים קטנים זה לצד זה, מתחת לכיור. אל תבזבזו סתם שטח מתחת לכיור אם אין לכם מה לשים שם.
- לא לשכוח את הבצל! הקדישו מחשבה לאחסון ירקות ופירות, אם אתם נוהגים להחזיק כאלה מחוץ למקרר. פעם היו "ארונות אוויר" עם קיר חיצוני פתוח. היום יש סלסלות על מדפים, מגירות עם חריצים לאוורור או מתקן נפרד.
- התאימו את האחסון לצרכים שלכם ולא של אף אחד אחר. אם אתם מארחים הרבה חשבו על מקום לכוסות יין או מפות. אם אתם בעיקר אוכלים בחוץ, אין לכם באמת צורך בהמון ארונות. כשאתם מחליטים על חלוקה של מגירות פנימיות או מדפים, מדדו בדיוק מה תשימו שם וקבעו על פי זה את הגובה - אוכל לחתול? בקבוקי מים? קופסאות דגני בוקר? תבלינים? חשוב למדוד בדיוק ולא לבזבז סתם מקום. דברים הם בדרך כלל נמוכים יותר ממה שנראה לנו (מה לדעתכם גובהו של מכל תבלינים ממוצע? ושל חבילת נייר אלומיניום? תשובות בסוף).
- מצד שני, לא הכל חייב להיות במטבח. כוסות יין ומפות שולחן אפשר לאחסן לצד פינת האוכל, ברהיט נפרד. אותו הכלל תקף לגבי כלי פסח או חג, שנעשה בהם שימוש פעם ב.. חבל לבזבז ארון נגיש על יום או יומיים בשנה. השאירו את הדברים הזמינים קרובים ונוחים.
- אם אין לכם מזווה או חדר שירות, השאירו מקום לארון שירות שבו מטאטא, מגב, שואב אבק. בדרך כלל המקום בו הם הכי דרושים הוא לצד פינת האוכל או המטבח. חבל לתכנן בית חדש, שלם ויפה, ואז לתקוע ברווח לצד המקרר מטאטא ויעה.
נייר אלומיניום ייכנס בלי בעיה במגירה בגובה 6 ס"מ נטו. תבלינים (או פחית שימורים) זקוקים ל-12 ס"מ. כן, זה הכל.
