ביקרנו בארבעה מקומות שנפתחו באחרונה ומדגימים את הטרנדים העכשוויים: שימוש בחומרים טבעיים, קירות ירוקים, קונסטורקציות ברזל יצירתיות ומנורות לד וניאון. כאן נעשה שימוש בכחול עז, שם בכתום - אבל תמיד יהיה לצידם גם הרבה שחור-לבן.
פשוט, נקי ומקדם את רעיון האוכל הבריא
כמו חדר אוכל בקיבוץ, בסניף הרצליה של רשת המזון Liv מקבלים מגש ועוברים על פני פס ארוך של תצוגה והזמנה, עד שמגיעים לאזור ישיבה. בחלל דו-מפלסי של 400 מ"ר, החליט האדריכל דן טרוים להשאיר את התקרה הנמוכה (2.4 מטר) חשופה, לבחור בסקלת צבעים בהירה עם נגיעות כתומות, ולהשתמש בחומרים עם מרקם טבעי – סימן היכר של עבודותיו הקודמות.
הקירות חופו באריחי קרמיקה לבנים ובקרשים שנצבעו בלבן, ו-130 הסועדים שיכולים לאכול כאן בבת אחת יושבים יחד - כמו בקיבוץ של פעם – לאורך שולחנות ארוכים, שחלקם מופרדים זה מזה במדפי ברזל.
החלל מואר בגופי תאורה שתלויים על קפיץ תעשייתי, ומנורות קיר מחוטי פליז שיוצרו במיוחד נראות כאילו נתלו באקראי. כדי להזכיר את הכפר, מהקירות מבצבצים מדי פעם צמחים ושקי יוטה (סטיילינג: אדוה הופשטיין).
אינטימיות שכונתית
העיצוב של של מעדניית "יוחנן" החדשה ברמת השרון, שנמצאת בבעלותם של איתי פרידמן והשף יוחנן ברנשטיין, התחיל במארז שקוף של מלח בישול. זה מה שהביאו בעלי הבית למעצבים – האדריכל פיצו קדם
וסטודיו ברנוביץ-אמית,
שכבר שיתפו במסעדות "טאיזו"
ו"בינדלה" בתל אביב - בפגישה הראשונה. "חשבנו מיד על מלח הארץ, על איכות, אמת וחיבור לקרקע", מספרים ברנוביץ וקדם, "ותיכננו חלל פשוט ששומר על האינטימיות השכונתית, בעזרת חומרים מקומיים שמייצרים חוויה".
את הרקע למאפים ולמגשי המזון מספקים רצפה מבטון מוחלק, משטחי עבודה ומעמדי תצוגה מאבן קיסר, ושולחן מרכזי מעץ אורן מולבן. שבכה דומיננטית ממתכת נצבעה בכחול, בהשראת הלוגו של המעדנייה, והיא מקשרת בין חלקי המסעדה: אלמנט תצוגה של מוצרי מזון וכלי הגשה, שצומח מהרצפה ומורכב על הקיר, מתפשט לכיוון התקרה ושם הוא משמש כמאחז לגופי תאורה, ואז ממשיך לעבר שביל הגישה, מקרה אותו ומוביל לגינה האחורית. כאן הוא כבר הופך לפרגולה שמצלה על הסועדים (תכנון: פיצו קדם אדריכלים וסטודיו ברנוביץ-אמית; אדריכלית אחראית: אירנה גולדברג).
צבעוניות שבטית וחיתוכי קרמיקה
בשוליה של כיכר דיזנגוף, מול קולנוע חן הוותיק, נחנך בית האוכל "טראק דה לוקס", שמגיש מנות ברביקיו אמריקאי מתוך מטבח שמוקם בתוך רכב מסחרי. סטודיו opa (גלעד זעפרני ולוטן זינגר) התבקש להגשים את החלום: מסחרית מסוג "גרומן" נמצאה במגרש בפתח תקווה, נרכשה והועברה מפורקת לחלל הקטן, 85 מ"ר בלבד, שם הורכבה ונצבעה מחדש כשחלקה התחתון מחופה בנירוסטה. בקבינה נתלו תצלומים ומזכרות, כאילו הרכב חזר ממסע ארוך בעולם, והמנות מוגשות לסועדים דרך חלון גדול שנפער בצד.
המסעדה עצמה עוצב בהשראת אלמנטים אינדיאניים, שבאים לידי ביטוי בצבעוניות ובחיתוכים של אריחי הקרמיקה שמחפים את חלקם העליון של הקירות. החלקים הנותרים חופו בלוחות עץ ליבנה (בירץ') בגימור לכה, והם משמשים רקע לרהיטי ברזל ועץ שנצבעו בגוונים שונים. מנורות לד שהותקנו על מוטות ברזל מוסיפות לאווירה.
השירותים זכו לטיפול מיוחד: המחיצות נבנו ממוטות פח ולוחות פורמייקה, הרצפה והקירות חופו בטיח שמעניק מראה מחוספס ולא גמור, והתקרה עשויה מלוחות פח מחורר. את התחושה התעשייתית משלים פס ניאון שמתחיל בחוץ בתור שלט הוראה על מיקומם, נכנס לתוך החלל וסובב אותו.
אלמנטים תעשייתיים מול מרקם וצבעוניות חמים
פנינית שרת-אזולאי עיצבה
למעיין רשף-ריבן את דירתה, ומהעבודה צמחה חברות שהובילה לעבודה משותפת נוספת: משרדים חדשים ל-Shake Design, חברת העיצוב והמיתוג של רשף-ריבן ברחוב התעשייה בתל אביב. 300 מ"ר בבניין ישן ששופץ, שמחולקים לשלושה חללים. איך מעצבים מקום עבודה שיעורר השראה בקרב המעצבים והממתגים שיגיעו אליו מדי בוקר? "בתחום היצירתי קיים פחד מדף לבן", אומרת שרת-אזולאי, "ורצינו ליצור אווירה משוחררת, בלגן מאורגן שיגרום ל-16 המעצבים להרגיש חופשיים ליצור".
רצפה ותקרה מבטון היו נתון, והמעצבת בחרה להעשיר את התחושה התעשייתית: דלתות מברזל בלגי שחור, אהילים תעשייתיים מפח מעל דלפק הקבלה, שרשרת תאורה שחורה עם נורות חשופות בחדר האוכל, כבלים עם נורות חשופות שיוצאות מנקודה מרכזית בחדר הישיבות, ונורות פלורסנט שבסיסן נצבע בשחור והן נתלו בזיגזג בחדרים.
את פני הבאים מקבל קיר עם גוף תאורה שעשוי קופסאות אור מאוירות, מעשה ידיהם של אנשי הסטודיו, ומולו פינת המתנה ובה ספה, כורסאות עור ושידה מברזל. הקירות מספרים סיפור: באזור האוכל נתלה מקבץ של קופסאות עץ שמשמשות כמדפים, מעל שידת הברזל בפינת ההמתנה מוצגים לוגואים שעיצב הסטודיו ללקוחותיו, ובחלקים אחרים הודבקו מדבקות עם סיסמאות, כפי שאפשר לצפות מאנשי פרסום (סליחה, מיתוג).
