בשנקר לא זוכרים ביקוש כזה: מחוץ לאודיטוריום בפקולטה לעיצוב עמדו השבוע עשרות צעירים שלא הצליחו להשתחל מעבר לדלת, כשבפנים עמדה להתחיל הרצאתו של סאטושי יאסוי (Satoshi Yasui), מבכירי המעצבים של רשת העיצוב והאופנה הנחשבת מוג'י (Muji). הסדרן נאלץ להשיב את פני המאוכזבים ריקם, בעוד שבני המזל שתפסו כיסאות, מדרגות או מעברים ישבו בציפייה ללמוד משהו על תפישת העולם של מותג יפני מצליח להמונים. זהו מפגש נדיר, שהתאפשר בין היתר בזכות היכרות בין יאסוי לריקי גינדס, מרצה במחלקה לאופנה, שעבדה כמה שנים במוג'י. כך זכו תלמידי המחלקה לעיצוב תעשייתי לא רק בהרצאה כללית, אלא בסדנה בת חמישה ימים של עיצוב פריטים לפינת העבודה הביתית או למשרד קטן.
בראיון בלעדי לערוץ העיצוב של Xnet, שהתקיים השבוע במהלך הסדנה, שאלנו את יאסוי מהו המסר העיקרי שהוא מבקש להעביר לסטודנטים.
"להימנע מעיצוב יתר", הוא צוחק, "ולהיות כנים".
מעט רקע: מוג'י (שבכלל צריך לבטא מוז'י) נוסדה לפני 35 שנה, ב-1980. משמעות השם היא "ללא לוגו", מתוך תפישה שמה שחשוב הוא השימושיות של המוצר, ללא קישוטים ותוספות בלתי רלוונטיות, כמו תוויות המותג. ואכן, המוצרים נטולי לוגו, ומה שמודגש על גבי התוויות הם החומרים שמהם עשוי הפריט.
גם לא-מותג הופך למותג. אחרי הכל, הלוגו מופיע בגדול בפתח החנויות, והמותג הפך עם השנים למושא תשוקתם של חובבי עיצוב. כמעט 600 חנויות יש לחברה ברחבי העולם (130 מהן בסין), וב-2016, סיפר יאסוי בהרצאתו, כבר יהיו יותר מ-800. לישראל הם עדיין לא הגיעו, למרות דיווחים שונים שהקדימו את זמנם, אבל רבים למדו לחפש את החנויות שלהם באירופה ובארצות הברית. פעמים רבות הן נראות כמו סופרמרקט עם מנעד מוצרים עצום – ממספריים לגזירת ציפורניים עד מיטה זוגית, מעפרונות עד אופניים, מבגדים עד מוצרי מזון. כולם מעוצבים בפשטות נקייה, במעשיות חמורת סבר, ותמיד בצבעים טבעיים ושקטים. כאן לא תמצאו ירוק או ורוד, גם לא טרנדים.
יאסוי, בן 70, גויס לחברה לפני 25 שנים על ידי המייסד שלה, המעצב איקו טנקה. הוא עבד באוניברסיטת טוקיו כאסיסטנט במחלקה לעיצוב, ועיצב לחברות שונות, בהן הכלבו היפני לרהיטים ''סיי-יו'', שממנו נולדה מוג'י. הפריטים הראשונים שעיצב בעבורה היו מדפים משולשים ממתכת, ואופניים קלי-משקל מפח מגולוון שאינו מחליד. מאז הוא שם, כשבמשך שלוש שנים גם כיהן בתפקיד מנהל מחלקת העיצוב לבית.
מה זה מוג'י בשבילך?
"בעיניי, ערכים חשובים שמוג'י מקדמת מבחינה עיצובית הם פשטות וטבעיות. אבל הכי חשוב – המהות של הדבר – היא השאלה 'האם אתה באמת צריך את זה?' האופנה לא חשובה. האם זה דבר שבאמת זקוקים לו? מלת המפתח היא הסתפקות, לא העדפה. אנחנו מחפשים את הסיפוק הפונקציונאלי, ולא ייחודיות שגורמת לתשוקה".
בחברה עובדים רק מעצבים ואנשי מינהל. אין לה מפעל, מכונות ופועלים. הייצור נעשה אצל יצרנים קטנים שאיתם משתפים פעולה. אם ההתחלה הייתה עם 40 פריטים. כיום יש כ-7,000 – כולל בית שלם מעץ, שנקרא "Muji house", ואפשר לקנות אותו קומפלט – כולל כל הרהיטים.
למה לדעתך כל כך אוהבים את מוג'י במערב?
"המערביים אומרים שהמוצרים שלנו מרגיעים, שקטים, לא נדחפים".
ההקפדה על מנעד הצבעים והסגנון הקבועים מבדלת את מוג'י מחברת ענק אחרת: איקאה. הרבה מוצרים דומים אפשר למצוא בקולקציות שלהם, ולפעמים קשה לדעת מי מחקה את מי.
"זו באמת תקופה קשה שלנו, כי יש לנו מתחרים כמו איקאה ויוניקלו, שעושים דברים טובים, מייצרים פי 10 ומוכרים בזול. בגללם אנחנו צריכים לעבוד קשה, ולהתעקש על איכות. לפני 20 שנה השתמשנו בחומרים זולים ופשוטים יותר, היו גם רהיטים לסטודנטים. עכשיו זה שונה לגמרי. המחיר והאיכות יותר גבוהים, כדי להבדיל את עצמנו מהמתחרים".
מה אי אפשר למצוא במוג'י?
"אנחנו עוצרים. לא עושים את הבית עד הסוף. משאירים 10% של מקום לטעם האינדיבידואלי של אנשים, זה לא טוטאל דיזיין, יש מרווח. למשל, אין אצלנו הדפסים. הקרמיקה חלקה, החולצות חלקות, הווילונות. אנשים יכולים להוסיף, לצייר עליהם. יש מעצבים שקונים מוצרי בסיס אצלנו ומוסיפים עליהם".
לכן גם לא נמצא בחנויות שלכם פריטים דקורטיביים, כמו פמוטים?
"אנחנו לא עושים פמוטים כי אנחנו לא משתמשים בנרות ביפן", הוא צוחק, "אבל כן נרצה שבסניף האירופי שלנו יבינו את הקו של מוג'י ויעצבו את המוצר שמתאים למקום. זה בתוכנית".
21 מעצבים עובדים בשירות החברה "אין האוס", ובנוסף הם עובדים עם מעצבים מערביים שונים, כמו ג'ספר מוריסון, שעיצב את הסכו''ם שבו מתגאה יאסוי.
מה המוצר האהוב עליך ביותר?
"כלי אוכל מקרמיקה לבנה, תוצרת יפן".
לא היית רוצה פעם להעז בעיצוב, להשתולל?
"החלום שלי הוא לעצב למוג'י אופניים מהחומר הכי טוב, וזה יהיה יקר".
מתי תפתחו חנות בישראל?
"אני לא יודע", הוא צוחק שוב. "קודם שיהיו חנויות בהודו".
אתה חושב שמוג'י תצליח בהודו, ארץ שמפורסמת בססגוניות המסחררת שלה?
"גם שם אנשים זקוקים לשקט. דווקא בגלל הצבעוניות והגודש המקומיים אנשים יאהבו. אנחנו נגיש להם את הבסיס – והם יוסיפו".
