איך טרנד נולד? לא כמו תינוק.
לא תמיד יודעים מי ומה האמא או האבא שלו, ולא ברור אם טרנד זה משהו שמגיע מלמטה ומוכתר לאחר שביסס את עצמו, או שמא הוא דווקא פקודה מלמעלה, שממלאים בצייתנות כי ככה צריך. כנראה ששתי התשובות נכונות, ולמרות שלטרנד אין לוח זמנים - אנחנו אוהבים תאריכים עגולים, ומה יפה יותר מהכרזה על "הגוונים של 2015" או אפילו על צבע השנה.
אפשר להתעלם או להשתמש בזה כתירוץ להתחדש - מה שבטוח הוא שיש מספיק לכולם, ודאי בעולם הצבעים. קשה לעקוב אחר זמן ומקום הולדתו של הצהוב, שתוך שנים ספורות מצא את דרכו לכל בית ולכל תחומי העיצוב. אפשר לנסות גם לחשוב על זה בתור ניתוח סטטיסטי פשוט: אם בשנים האחרונות שיחקנו המון עם צהוב ולצידו ה-Teal הפופולרי (טורקיז אפרפר כחלכל שכזה), הרי שברור שמתוך שלושת צבעי היסוד המטוטלת תנוע לכיוון האדום: כך שאם ננחש שבקרוב נראה יותר ורוד או כתום, מן הסתם נקלע (אני הולכת על הוורוד, אגב, בגרסה דובדבנית שלו).
בקיץ האחרון הצטרפתי לאנשי "טמבור", שנסעו ללונדון לסדנה שהניבה את תחזית הטרנדים לשנת 2015. זה כמה שנים שטמבור, בדומה לחברות אחרות בעולם העיצוב, נעזרת בחברה מתמחה בתחום תחזיות הצבעים, Global Color Researchבמקרה הזה, לבניית מניפות צבע שאותן היא אורזת ומשווקת למעצבים בצורות שונות. את המגמות שנרקחו בסדנה בלונדון יציגו בטמבור בימים הקרובים. החברה הלונדונית עוזרת לחברות עיצוב שונות למצוא את הצבעים הנכונים ביותר למוצרים שלהם, בין אם אלו מכוניות, משטחי קוורץ למטבח או, כמו במקרה דנן, מניפות צבעים.
התחלנו בפרזנטציות: כל נציג של חברה (היו כמה מרחבי העולם), כולל החברה הבריטית המארחת, הציג ארבעה לוחות השראה של מגמות צבע. המצגות היו בדרך כלל אוסף של תמונות גזורות ממגזינים, לעיתים פיסות בד או חומרים אחרים, לרוב מלווים בדוגמאות של צבעים:
היה יפה לגלות נקודות השקה רבות בין הלוחות השונים של החברות השונות: לוח ששאב השראה מהצבעוניות העזה של היערות הטרופיים, הזכיר לוח של חברה אחרת, בהשראה שבטית. לוח אחר, אינטימי יותר, הזכיר גוונים ואסוציאציות שהציגה ניבה יחיאב, מנהלת העיצוב בטמבור, בלוח שלה.
אחרי שראינו את הלוחות של כל המשתתפים, התחלנו לסדר אותם על הרצפה (שעוד נשב עליה רבות) ולנסות לארגן אותם בצורה קוהרנטית - לייצר סקלות צבעים נבדלות זו מזו ולהגדיר את התחושות והאסוציאציות שעולות מהצבעים והדימויים. זה התחיל להזכיר לי את לימודי העיצוב.
או פעילות ממש כיפית בגן ילדים: הסתערנו על עשרות מגזינים וחיפשנו בהם עוד דימויים וצבעים שיתאימו ללוחות שלנו וירחיבו אותם. קרענו לגזרים חלק מהמצגות המושקעות והצבנו אותן מחדש בכמה אזורים מוגדרים.
בשלב הזה תהיתי: מה שעשינו הוא למעשה למחזר דימויים שכבר עובדו בידי אנשי עיצוב - העורכים, הסטייליסטים, המעצבים והצלמים של המגזינים. בצילומים הופיעו פריטי עיצוב שכבר נבחר להם צבע, ואנחנו רק שאלנו את הצבע הזה לטרנדים שלנו. אז מי בעצם קובע את הטרנד? וממי מקבלים עורכי המגזינים את ההשראה שלהם? מי מתחיל את זה בכלל?
במקביל הרחבנו את ההגדרות המילוליות. זה לא פשוט לעשות את זה בשפה זרה, במיוחד כשמודבר בקופירייטינג ובמשחק אסוציאציות, שניהם מאוד תלויי תרבות. בכתב ידה היפה כתבה האנה שלל דימויים ומונחים שמתחברים ללוחות, והדביקה אותם לצידם:
אחרי שאספנו פחות או יותר כל שם תואר אפשרי באנגלית וכתבנו אותו על הלוחות, המשכנו לדייק את הצבעים. כאן בא לעזרתנו ה''אטלס" של NCS: אטלס צבעים של חברה שמתמחה בצבע, קצת כמו RAL או פנטון - קטלוג שיש בו 1,950 גוונים, גזורים ומוכנים בפיסות נייר קטנות. כמו מניפה מפוזרת עצומה. דייקנו בעזרתם את הגוונים של כל לוח, כך שיתאימו לתיאור שלנו וישתלבו בהרמוניה זה עם זה.
כך נראתה לבסוף הסקלה הראשונה, אחרי שניפינו אותה מלוח ההשראה ומצאנו לה שם (זמני): "תהלוכה טרופית".
השם המקורי של הלוח השני היה "אפס גרביטציה". שוחחנו לא מעט על הנסיון לתרגם שמות מאנגלית לעברית. שם כמו זה, שנשמע מעולה באנגלית, ומתקשר לחדשנות, טכנולוגיה ומינימליזם מצד אחד, עם תעוזה, קלילות וריחוף מצד שני - נשמע בעברית אחרת. מה לעשות ש"כח משיכה" מעורר אסוציאציות אחרות? כשדיברנו על הלוח הזה חשבנו גם על טקסטורות של מתכת ונצנוץ של כוכבים.
כך נראה שלב ביניים של העבודה על הסקלה השלישית שלנו, שעסקה בחוויה אינטימית, עדינה יותר, של מגע רך ונעים. בקיצור: פסטלים.
התמונה הבאה היא של הסקלה הרביעית, כפי שנראתה בשלב לוח ההשראה והגזירים. גם בה ניכרו הבדלי התרבות בין האירופאים לישראלים: שמו של הלוח היה "Modern Heritage", משהו כמו "מורשת מודרנית". אבל לך קח מילה כמו מורשת, עם כל הקרבות והגטאות שיש מאחוריה, ותשווק אותה בארץ בתור משהו סקסי לעיצוב. המורשת העיצובית של הבריטים שונה מאוד מזו ש(אין) לנו, ומעניין איזה גלגול היא קיבלה בסופו של דבר בטמבור. דובר בצבעים מסורתיים של חומרים מסורתיים, עם גוני חום של עץ, בורדו של יין, ירוקים כהים של פאבים אנגליים וזהובים של וויסקי סקוטי. שילבנו כאן גם מתכות כמו נחושת ופליז.
כך נראו בסופו של דבר הצבעים שלה (בדיעבד מתברר ששילבנו כאן את צבע השנה של פנטון, אותו בורדו-חום אדמדם המכונה "מרסלה"):
וכך זה נראה לאחר עיבוד נוסף ב''טמבור'':
אנחנו נראים לכם שפוכים? אחרי יום של דיוני שכל על צבעים, מונחים ואסוציאציות חופשיות, היו בידינו 4-5 לוחות שהוגדרו ככיוונים לטרנדים החדשים. על כל לוח כבר היו כעשרה גוונים וגם טקסטורות, ביטויים ומילות מפתח. בשלב הזה לא רואים יותר בעיניים. כמה שעות אחר כך התפזרנו, ונפגשנו שוב בבוקר השני.
ביום השני דייקנו את שילובי הגוונים, הפעם כצירופים נטו, בלי קשר ישיר להגדרות או ללוחות ההשראה. אחר כך שוחחנו על מינונים של כהים ובהירים, עזים ורכים, והחלטנו כמה נציגים לכל צבע בכל לוח (האם הלוח יהיה כחול יותר? ורוד יותר? חום?).
כמו תחילת התהליך, מצאתי גם את הסוף שלו מהנה ביותר: אחרי שנבחרו הגוונים הסופיים של ארבעת הלוחות שלנו, לקחנו את הדוגמאות שאיתן עבדנו והתאמנו אותן למניפת טמבור.
את חושבת שתמצאי את כל מה שאת מחפשת במניפה של 1,650 גוונים, אבל המצחיק הוא שלא תמיד קיים אותו הגוון. ואז, אחרי שבחרנו צהוב שיש בו בדיוק את המידה של ירקרק שרצינו, גילינו שהוא לא בדיוק נמצא גם במניפה שלנו. וכך התחיל שלב של ניואנסים חדשים: הצהוב הפך קר יותר? שמא נחמם את הוורוד? בלוח השני יש לנו ורוד בהיר וקר יותר? אולי נחליף את הוורוד בלוח השלישי, כי הוא דומה מדי?
בשלב הסופי גזרנו עוד קצת, עבדנו יחד ולחוד על כל הלוחות, וכשסיימנו הדבקנו את גזירי הצבע והלכנו מאושרות לדרכנו (לשופינג בריג'נט סטריט, למעשה). היה מעניין לראות איך כל נציג מכל ארץ מתאים את הגוונים לביקוש שהוא מכיר אצל הקהל שלו. גם במגזין המעולה של ''Global Color Research'', שנקרא ''MIX'', הם מציגים את ההתאמות של סכימת צבעים אחת לארצות ויבשות שונות.
אם חשבתי שאני נהנית לעבוד עם מניפות צבעים, לעלעל, לקפל, לצרף ולהמציא שילובים, לא ידעתי איזה כיף זה אשכרה לגזור אותן. הלואי שיכולתי, לכל לקוח, פשוט לקחת מניפת צבעים גזורה ולחבר אותה יחד לצירוף משלי. אין ספק שהסדנה הזו קידמה את ההוצאה לפועל של קיר הגלויות שלי (של פנטון דווקא) במשרד, שממנו אני מרכיבה צירופים שונים. אמנם יש מולי רק 65 גוונים (עוד 35 נותרו בקופסה), אבל היכולת להרכיב ולפרק היא כיף גדול.
בסופו של דבר, נראה לי שבחירת הטרנדים ושילובי הצבעים המובילים היא אכן אבולוציה של הקיים. אין נקודת התחלה של טאבולה ראסה - כי הלוח אינו נקי לעולם. יש המשכיות של קו שהיה שולט ומוכר בעבר ובהווה, ולכן גם לא מפתיע למצוא כיוונים דומים בחברות צבע אחרות, או בכלל במגזינים לעיצוב. השינויים בצבעים שמלווים אותנו בכל תחומי העיצוב לא נעשים בבת אחת, אלא מתפתחים.
לכן נמצא בסקלה הצבעונית מצד אחד את הצהוב והתכלת המוכרים והכמעט שחוקים, בתור תשובה אליהם נברח קצת לוורודים עזים ולאדומים-חומים דוגמת המרסלה של פנטון, נמשיך לפתח עוד את הפסטלים המעושנים ששלטו בשנים האחרונות, ונלווה את כל זה בשחור-לבן - אולי השילוב העל-זמני האמיתי היחיד.
בתור מי שאוהבת צבע ומשתמשת בו בנדיבות אני ממליצה לכם להתעדכן, למצוא את הגוונים שאתם אוהבים ופשוט ללכת על זה. כי כמה כבר אפשר עם לבן.