על הקיר בביתן האמריקאי בביאנלה לאדריכלות בוונציה מונחת חוברת, שעליה מתנוסס תצלום של הכור הגרעיני שורק, סמוך ליבנה. בחוברת יש שרטוטים, צילומים וחומר מחקרי על אודות המתקן, כולל מעורבותו הידועה של שמעון פרס - אז מנכ״ל משרד הביטחון והוגה רעיון הכור - בפרויקט. את הכור תיכנן פיליפ ג'ונסון, האדריכל האמריקאי הנודע (שהיה גם הזוכה הראשון בפרס פריצקר), שיוחסו לו נטיות אנטישמיות; יש אומרים שההחלטה לבנות את הכור נועדה להסיר ממנו את הכתם האנטישמי, ואגב, לימים קרא ג׳ונסון לכור ״המקדש שלי במדבר״.
הכור הגרעיני שורק בתכנונו של פיליפ ג׳ונסון, אחד הפרויקטים שייבחנו מחדש בביתן האמריקאי. צילום: גילי מרין
הכור בשורק הוא אחד מאלף (בדיוק) פרויקטים שיבחנו, ייחקרו וייבנו מחדש בתערוכה ”OfficeUS״ בביתן האמריקאי. זאת מעבדה רדיקלית, המכנסת שישה צוותי אדריכלות שנבחרו מכל רחבי העולם כדי להתכנס למשרד ניסיוני במהלך הביאנלה, במטרה לבחון מחדש את האדריכלות האמריקאית במאה השנים האחרונות. התערוכה, או האנטי-תערוכה, תהפוך בחודשים הקרובים לניסוי בנוסח ״האח הגדול״ בגרסתו האדריכלית-פומפוזית: משרד ללא לקוחות בעיר שאינה עיר.
מבין ששת הנבחרים להשתתף ב״משרד״, נבחר - איך לא - ישראלי צעיר. אלון שוובה הוא חוקר אדריכלות, חצי מהצמד "Cooking Sections״ העוסק ב"ספקולציות אורבניות, גיאו-פוליטיות וכלכליות הבאות לידי ביטוי ביצירה של מפות אכילות״. שוובה, שישהה בוונציה במשך כל הביאנלה, אומר ל-Xnet: ״אני שמח להיות חלק מפרויקט בעל רוחב יריעה וסדר גודל כזה, המאפשר לי להתמקד לאורך זמן במחקר ויצירה של גוף עבודה חדש, כזה שמעוגן בקונטקסט נרחב ובא במגע עם יוצרים והוגים מתחומים מגוונים״.
הביתן האמריקאי, OfficeUS יבחן 1000 פרוייקטים ממאה השנים האחרונות. צילום: Nico Saieh, באדיבות ArchDaily
הביתן האמריקאי מצטרף ל-66 ביתני המדינות, שאוצריהם התבקשו על ידי אוצר הביאנלה, רם קולהאס, להמחיש כיצד השפעות המודרניזם - (מושג שנשחק, נלעס ואיבד משמעותו בביאנלה הזו) נקלטו בכל מדינה, והובילו, בהשפעת הגלובליזציה (אחת המלים האהובות על קולהאס) ללידתה של שפה אוניברסלית אחידה תוך מחיקתם של סממני ייחוד מקומיים. למרות החשש מתערוכות כרונולוגיות-היסטוריות משמימות, הצליחו רוב המדינות (אולי בעיקר אלה שהתעלמו מבקשתו של קולהאס) לעורר סוגיות מרתקות בראייה מקומית. אז מה היו הביתנים המוצלחים ביותר?
הביתן היפני: מחסן אוצרות נדיר ומרגש. צילום: גילי מרין
יפן, ״בעולם האמיתי״ (In the Real World)
היפנים, כהרגלם, הציגו חומר חזותי מרשים ואצור בקפידה סביב השפעת התנועות האדריכלות הרדיקליות שצמחו ביפן בתחילת שנות ה-70, על רקע משברים פנימיים ותחת לחצים ממדינות המערב. בחן רב, הפך הביתן היפני ל ״מחסן אוצרות״ אדריכליים, כאילו-ארכאיים, שנאספו על ידי חוקרים ואדריכלים במאה השנים האחרונות. התצוגה האקלקטית והכמעט-אגבית מעוררת רצון לשוטט, ומשאירה טעם של עוד. זאת, בניגוד לשכן המתוקשר בג׳ארדיני, הלוא הוא הביתן הקוריאני. זה הציג אמנם חומר מרשים, אך אצור בעודפות מכבידה (מה שלא מנע מחבר השופטים להעניק לו את פרס ״אריה הזהב״).
סם ג׳ייקוב מסטודיו FAT, אוצר הביתן הבריטי, שהיצגו תערוכת אדריכלות מהודקת - ותו לא. צילום: שרהלה גור-לביא
בריטניה, ״ירושלים המכנית״ (A Clockwork Jerusalem)
רווי בנכסי צאן ברזל של אדריכלות מודרניסטית, הביתן הבריטי (באוצרותו של סטודיו FAT) מציג כרונולוגיה כמו-ברורה-מאליה של זרמים אדריכליים בולטים, מעין אסופת ״המיטב״ של האדריכלות המקומית: חלום תנועת "עיר הגנים" האופטימית של ראשית המאה ה-20, לעומת פיכחון הברוטליזם הדיסטופי אחרי מלחמת העולם השנייה. התערוכה, שבונה תמונה אדריכלית חדה ומהודקת באמצעות צילומים, שרטוטים ומודלים, ענתה באופן ישיר לבקשתו של רם קולהאס, ואולי באופן ישיר מדי: אפשר שהיא מתאימה יותר למוזיאון או למרכז קהילתי, ופחות לביאנלה שחורתת על דגלה ידע אדריכלי חדש, מקוריות וחדשנות.
הפרלמנט של הפרלמנטים - הביתן האוסטרי. צילום: גילי מרין
אוסטריה, ״פלנום - אדריכלות של כוח״
בניגוד מוחלט לבריטניה, אוסטריה התחמקה מנושא-העל של קולהאס, ובחרה להתמקד בתופעה הרחבה של תכנון בתי פרלמנט בכל העולם - אדריכלות של כוח, כהגדרת האוצרים. באמצעות הצגתם של 200 מודלים לבנים, מוקפדים ובקנה מידה אחיד על גבי קירות הביתן שנקרא ״הפרלמנט של הפרלמנטים״, נוצרת פריזמה השוואתית מרתקת. לממד האמפירי מתווסף קטלוג שעוצב כמניפת צבעים, הכוללת מידע מפורט על כל בית נבחרים: החל מאבולוציה ארכיטקטונית ומיקום גיאוגרפי, וכלה בהיסטוריה פוליטית, יחס גברים-נשים בפרלמנט ואופי החקיקה.
שווייץ: ״שוטטת בארמון כיף״ (A Stroll Through a Fun Palace)
הביתן השווייצרי, שאותו אצר האנס-אולריך אובריסט, התדהר בנבחרת מרשימה של משתתפים, בהם הצמד עטור הפרסים הרצוג ודה-מרון הציגו מבט על עבודותיהם של האדריכל סדריק פרייס (Price) והסוציולוג השווייצרי לוציוס בורקהארדט (Burckhardt). זו תערוכה מינימליסטית (כדי שלא לומר דלה), ששימשה כרקע לשיחות סביב השעון בהשתתפות דוברים רבים, כגון האמן טינו סגל (Sehgal), צמד האדריכלים היפני אטליה באו-ואו, והבמאי הישראלי-צרפתי עמוס גיתאי. אלא שהניסיון לצפות בהרצאות בחלל המחניק התגלה כמתיש.
טינו סגל בביתן השווייצרי. שיחות סביב השעון שהתבררו כצפופות ומייגעות. צילום: שרהלה גור-לביא
רם קולהאס לא הופיע לשיחה היעודה שלו בביתן השווייצרי, ובכניסה לביתן המרכזי בג׳ארדיני התברר מדוע: בארמון שבנה לעצמו, הלוא הוא תערוכת ״אלמנטים של ארכיטקטורה״, הוא נראה מתהלך כמלך שסביבו חגה עננת עיתונאים-מעריצים אפופי שאלות הרות גורל על גורלה של האדריכלות ביום שאחרי (הביאנלה). 15 החדרים של התערוכה, שכל אחד מהם מוקדש לרכיב בסיסי אחר באדריכלות, הם תוצר של מחקר בן שנתיים שערכו עשרות סטודנטים בהרווארד, יחד עם AMO, הזרוע המחקרית של OMA, משרדו של קולהאס. קטעי וידאו, צילומים ורכיבים בקנה מידה אמיתי (1:1), בין השאר של "בית הדומינו" (Maison Dom-ino) של לה-קורבוזיה מ-1914, הציגו את האדריכלות כמדריך לאדריכל המתחיל, או יותר מדויק - למתעניין באדריכלות החף מידע מוקדם; אבן דרך נוספת בהנגשת הביאנלה לקהל הרחב. "התערוכה אינה מיועדת רק לאדריכלים", הסביר לנו קולהאס בסיור בביתן, "זו תערוכה עם הרבה ידע, ויותר מתערוכה היא גם הדגמה, ולכן כמעט כל אסכולה תוכל למצוא בה עניין".
שער הכניסה ל״מונדאיטליה״ שעיצב קולהאס בשיתוף חברת סבארובסקי. צילום: שרהלה גור-לביא
בארסנלה הוצגה יצירת מופת נוספת של קולהאס, תחת הכותרת "מונידאיטליה" (Monditalia). זהו חלל ארוך וכמעט אינסופי של מחקרים על אודות איטליה, המדינה "היסודית" ביותר לדעת האוצר. בכניסה לחלל של הקורדרי, מספנת העבר של ונציה, מקבל את פני המבקרים מיצג ענק שעיצב קולהאס בשיתוף חברת סוורובסקי (Swarovski), המכיל 15 קילוגרם של אבני קריסטל המאירות את שער הכניסה המעוצב בסגנון ונציאני-רנסאנסי.
התערוכה מכילה 41 מיצבים ומיצגים, מפות ומחקרים, סרטים, מצגות ומודלים, שסורקים את איטליה מצפון לדרום ועוסקים במצבה הנוכחי בין אוצר למשבר, ידע ומחלוקת, היסטוריה ופוליטיקה. עם מבט מגוון וכמעט בלתי ניתן לתפישה של גישות, אמצעי מדיה ודיסציפלינות, התערוכה הזו מנוגדת לגישה הישירה והמדויקת שנבחרה ב"אלמנטים של ארכיטקטורה". עם זאת, נדמה שהיא מוצגת באותה רמה של דיוק אוצרותי, עם מורכבות חללית עוצרת נשימה.
מופעי מחול, תיאטרון, מוזיקה וקולנוע ב״מונדאיטליה״ של קולהאס. צילום: שרהלה גור-לביא
גרמניה: ״בונגלו גרמניה״ (Bungalow Gremania)
הביתן הגרמני, שנבנה בוונציה ב-1938 בתכנונו של אדריכלו האישי ויד ימינו של היטלר, אלברט שפר הידוע לשמצה, הופך למרכזי בתערוכה המינימליסטית והעוצמתית של המדינה בביאנלה הנוכחית. ״בונגלו גרמניה״ מציג העתק 1:1 של בית הקנצלר שנבנה ב-1964 בבון (באופן סמלי, בדיוק במרכזן של מאה השנים שהוכתבו על ידי קולהאס לביתני המדינות: 1914-2014), בתקופה שבה פיצול גרמניה שיכן את הקנצלר של מערב גרמניה מחוץ לברלין.
התערוכה מאפשרת למבקרים שיטוט בבית על כל פרטי וחומריו (כולל מכוניתו בכניסה). בכך נפתח מבט מחודש על תפישת המשטר הגרמנית של התקופה הפוסט-נאצית על רקע הפביליון הנאצי. כשהם מונחים זה על זה, יוצרים שני המבנים תמונת מצב מרתקת של אדריכלות מודרניסטית בגרמניה, תמונה שמאפשרת שיח טקטוני, חומרי ואידיאולוגי בין השניים.
טורקיה: ״מקום של זיכרון״ (Places of Memory)
טורקיה, שמציגה השנה לראשונה בביאנלה לאדריכלות בוונציה, בחרה להתעלם מהסקירה ההיסטורית שהאוצרים נדרשו לה, ובמקום זאת מציגה נקודת מבט אישית על הנושאים הנדונים בביאנלה. "מקום של זיכרון" מציגה שלושה אתרים טורקיים השזורים בחייו של האוצר, כפי שהם מתורגמים ומפורשים על ידי חמישה אמנים שונים. צילומים, מודלים ואמצעי המחשה נוספים בוחנים לא רק כיצד התמורות במאה השנים האחרונות הובילו להשתנות אורבנית רדיקלית, אלא גם חוקרים לעומק את משמעות המושג "מקום".
ישראל, ״אורבורב-דפוסי חיים עכשיווים״
מבקרים ואדריכלים הציפו את הביתן הישראלי (שעליו כתבנו בהרחבה כאן) ותיעדו את מדפסות החול בפעולה. אדריכל-העל הדני ביארק אינגלס, מייסד BIG, היה כאן וכך גם הכוכב המתוקשר דניאל ליבסקינד. בשיחה עם Xnet אמר ליבסקינד: ״מאוד התרשמתי ממה שהאדריכלים הצעירים הציגו בביתן״. לשאלה אם הוא מתכן לבנות שוב בישראל, השיב: ״הייתי רוצה לבנות שם שוב - אחרי הכל, ישראל היא מדינת העתיד".
האדריכל ביארק אינגלס, מייסד המשרד הדני המצליח BIG (משמאל), מבקר בביתן הישראלי עם אחד האוצרים שלו, האדריכל אורי שלום. צילום: גילי מרין
דניאל ליבסקינד (משמאל) בביתן הישראלי לצד שניים מהאוצרים, ד״ר רועי ברנד (מימין) והאדריכל אורי שלום. צילום: שרהלה גור-לביא
כשבועיים לאחר הפתיחה הרשמית, אפשר כבר לקבוע שהביאנלה של רם קולהאס הצליחה להגיע ליעדיה: מספר המבקרים עלה ב-25% ביחס לביאנלה הקודמת, משך התערוכה הוכפל, ורוב מבקרי האדריכלות מחמיאים לפי שעה לאירוע ששינה במשהו את חוקי המשחק. קולהאס, האדריכל היחיד ששמו התנוסס כאן - בתערוכה שעוסקת כזכור ב״אדריכלות, לא באדריכלים״ - יכול עכשיו, כפי שהשמועות רומזות, לפרוש בשקט.
רם קולהאס, אוצר הביאנלה. בדרך לפרישה? צילום: גילי מרין
