רחוב הש"ך, 22 באפריל 2013
מי שיחלוף ברחוב הש"ך מספר 16 לא יחמיץ מגרש חניה פרטי, לא גדול, וכמעט ריק בשעות הבוקר המוקדמות:
רחוב הש"ך, 18 במרץ 2014
בצדו האחד של המגרש מוסך לזגגות רכב:
רחוב הש"ך, 11 באוקטובר 2011
הציור העשיר על קיר המוסך, עבודה משותפת של אמני הרחוב דדה ו-sboy, שורד כאן משהו כמו שלוש שנים. רק שעם הזמן נוסף לכניסה למוסך שער פח המסתיר את תחתית הציור; והשלט של הזגגיה עבר, משום מה, מהקיר (מעל הציור) לעמוד המתכת שמולו תוך שהוא מותיר אחריו מזכרת כתומה:
רחוב הש"ך, 18 במרץ 2014
בקדמת המגרש תקוע טנדר נטול זגוגיות (הסנדלר באמת הולך יחף?) ומלא בג'אנק. בעומק המגרש חונה דרך קבע גרוטאה, מין טרנזיט מקושט:
רחוב הש"ך, 18 במרץ 2014
הטרנזיט הזה, החדש יחסית, החליף גרוטאה מצוירת אחרת שחנתה באותו המקום לפניו:
רחוב הש"ך, 24 בספטמבר 2011
מאחורי הגרוטאה פועלת מצבעת רהיטים, שאין הרבה מה לספר עליה, חוץ מזה שבוקר אחד בשעה שש ורבע בערך, נשמע אחד מהעובדים קורא בקול: "מה עם העוגיות? מה עם העוגיות?". בצלע השנייה, הצלע הדרומית של המגרש, קיר לבנים לא מטויח, אולי של מחסן, ובפינתו דלת ברזל נעולה, שהזמן לא חולל בה שינוי ניכר. לפי מצב המנעול ספק אם נפתחה בזמן האחרון:
רחוב הש"ך. למעלה ב-29 בספטמבר 2012; למטה ב-18 במרץ 2014
עד כאן שגרה דלת אירועים. לחדשות החמות אחראית הצלע השלישית של המגרש, הצלע המזרחית, הקרובה יותר לרחוב הרצל. כאן הולך ומשתפץ בניין מגורים. עוד בניין שמקווה להשתדרג באמצעות טיפול קוסמטי, הכולל פילינג עמוק, טיוח ומריחת צבע:
רחוב הש"ך, 16 במרץ 2014
מי שיחלוף כאן בעוד ימים אחדים, כשהעבודות יסיימו והפיגומים יוסרו, יראה בניין "נקי" ולא יוכל להעלות בדעתו מה מסתיר הלבן שמנת/ לבן שבור/ או איך שלא קוראים לצבע החדש שמכסה את כל מה שהיה כאן לפניו. מה היה? בפעם הראשונה שחלפתי כאן, לפני כמעט שלוש שנים, קפץ מתחתית הקיר הקרוב לרחוב פרצוף צבעוני ומוזר:
רחוב הש"ך, 11 באוקטובר 2011
וסביבו, במבט קצת יותר מקרוב "בנות":
רחוב הש"ך, 11 באוקטובר 2011
וכתובת ברוסית, שבעל הפיצוציה ברחוב פלורנטין תרגם עבורי: "זה משהו כמו שאומרים בעברית 'לך, לך להזד.., לך להזדיין'". לא יודעת אם הוא צודק:
רחוב הש"ך, 31 באוקטובר 2011
בחלקו השני של הקיר, המרוחק מהרחוב, התרשמתי מפינוק נדיר:
רחוב הש"ך, 11 באוקטובר 2011
מקום חניה אישי, ושמור, הוא דבר שקשה לשכוח. אבל בביקור חוזר במקום תפס את העין דבר אחר לגמרי. מעל הפרצוף הצבעוני והמוזר התנשא לגובה רב כדור פורח לבן. עוד ציור של דדה, אחד מאמני הרחוב הפוריים ביותר:
רחוב הש"ך, 16 במאי 2012
אחר כך התארח שם דיוז, אחד מאמני הרחוב היותר פוריים שיש, אלא שאותו היה קשה לתפוס בזמן:
רחוב הש"ך, 29 בספטמבר 2012
מתחת למחיקה, במבט מקרוב, אפשר לזהות שדיוז סבור שהדברים אינם כפי שהם נראים (רק באנגלית):
רחוב הש"ך, 29 בספטמבר 2012
ודיוז כמובן צודק. משהו כמו שבעה חודשים חלפו, וביקור נוסף במקום הביא עמו הפתעה נוספת:
רחוב הש"ך, 22 באפריל 2013
עוד ציור קיר ענקי, משותף לדיוז הפורה ול-אונטאי, גם הוא מאמני הרחוב הבולטים. הציור היה מהמם. יפהפה. שני סגנונות שונים לגמרי מוצאים נקודת מפגש עדינה:
רחוב הש"ך, 22 באפריל 2013
אבל הזמן לא עוצר. זהו. כל אלה אינם יותר. לא החניה של גולדמן ולא נקודת המפגש העדינה. אפילו לא החלונות מעליה, שכוסו בפחים דקים לפני שהקיר כולו נצבע בלבן שמנת/ לבן שבור/ או איך שלא יקראו לו:
רחוב הש"ך, 18 במרץ 2014
המזגן נשאר אבל הכדור-פורח פרח:
רחוב הש"ך, 16 במרץ 2014
עכשיו אני מחפשת מישהו שיגיד שזה לא חבל. ובינתיים מתנחמת במעקה הנמוך שליד זגגיית הרכב:
רחוב הש"ך, 18 במרץ 2014
לא מתה על חתולים, אבל במדבר, כמו שאומרים, כל קוץ שושנה.
