ביתה של רות בלוך
מלא בפסלים, בעיקר דמויות ברונזה שיושבות על אדני החלונות, על המדרגות ועל משטח העבודה במטבח, או עומדות על הרצפה וגם תלויות מהקיר. היא נולדה בקיבוץ אלונים והחלה ליצור כשהייתה ילדה קטנה. "מילדות אני מחוברת לאמנות והיא מחוברת אלי", היא מספרת. "אמי, שהייתה אמנית קרמיקה, נפטרה כשהייתי בת תשע ואני המשכתי ללכת בדרך שסומנה לי". שנים עבדה בחמר: היא ובן זוגה, גם הוא בן הקיבוץ, עזבו למושב חצבה שבערבה, שם עבדו כחקלאים כשהיא גם מפסלת בקרמיקה ומלמדת זאת. "בכל פעם שהיינו עולים צפונה היו עמנו ארגזים מלאים בעבודות שלי. היינו נכנסים בתל אביב לחנות הגדולה של 'משכית', ורות דיין הייתה אומרת: תשאירו לי ואשלח לכם צ'ק. זה היה נחמד".
>> בית הפח: וילה שנבנתה מהר וזול ברמת הגולן
>> ולמה בתים שעשויים מאדמה תופסים תאוצה?לפני 23 שנים החלה לעבוד בברונזה. "הצגתי פסלים ראשונים בניו יורק, וגלריות החלו לבקש שאציג אצלן. מאז אני עובדת בעיקר בברונזה, בתקופות מסוימות גם בזכוכית וחמר, וגלריות בארצות הברית, באירופה ובישראל מייצגות אותי באופן קבוע. היום אני מתפנקת ביצירה, ובן זוגי מנהל את הצד העסקי".
כמה שנים מאוחר יותר עזבו בני הזוג את הערבה וקבעו את ביתם במושב חרוצים בשרון, כשהם מחפשים חלקת אדמה מתאימה לבית שיבנו. "בעקבות מודעה בעיתון הגענו לקדימה", מספרת בלוך. "תוך כדי נסיעה ברחוב ראינו שטח פראי – סבך של מטע תפוזי ולנסיה, שצמחים טיפסו עליו וסביבו צמחו מאות פטריות. ידעתי שאותו אני רוצה".
הם רכשו דונם אדמה וניגשו לתכנון הבית, שגם הוא יצירתה של בלוך: מבנה בצורת ח' שמקיף בריכה. האדריכלית הראלה גולן הכינה שרטוטים אדריכליים כדי לקבל את היתרי הבנייה (והציעה תוכניות חלופיות, אך בלוך עמדה על שלה). שטח הבית 300 מ''ר והוא משתרע על פני שלוש קומות: בקומת הכניסה סלון, מטבח, שלושה חדרי שינה ושני חדרי רחצה שמשמשים כיחידות אירוח לארבעת הילדים, שכולם כבר בוגרים ומגיעים לבקר. בקומה העליונה חדר השינה של בני הזוג, עם חדרי ארונות ורחצה צמודים, ויציאה למרפסת שמצלה על פינת הישיבה שליד הבריכה. בקומת המרתף, שמוארת באמצעות חצרות אנגליות חפורות, נמצא הסטודיו של בלוך.
הבית נמצא בקצהו של רחוב ללא מוצא וצופה אל פרדס שנטעו בני הזוג בשטח הציבורי שמולם. בחזיתו שובצו חלונות ממוסגרים באלומיניום כחול, ומרפסות נוי שנשענות על קורות עץ ונתחמות במעקה מברזל שחור. את הקומפוזיציה הזו, שנראית כאילו יובאה מאזורים כפריים באירופה, משלים גג רעפים עתיקים מפירוק.
אל דלת הכניסה מובילות שש מדרגות שחופו באריחי קרמיקה שיצרה בלוך. עיטורי הקרמיקה שלה מעטרים אלמנטים רבים בבית, כמו העמודים התומכים הממוקמים במרכז ה"אי" במטבח, סביב הכיור ותנור האפייה. הדלת עשויה עץ ובמרכזה צוהר זכוכית שעליו פסל ברונזה בדמותו של זוג אוהבים.
מימין לדלת הכניסה הסלון, משמאלה המטבח ומולה גרם מדרגות מחופות עץ מייפל, שמוביל לקומה העליונה. הבריכה נראית מכל חלון: בלוך מעידה שחיי הבית מתקיימים סביבה, "בחיבוק של הבית", כפי שהיא מגדירה זאת. בפנים, בניגוד לצבעים החמים של החוץ, נצבעו הקירות בלבן והרצפה עשויה גרניט-פורצלן בהיר. רק אזור המטבח ופינת האוכל נצבע בטיח בגוון מוקה.
ארונות המטבח עשויים מעץ מייפל ותוכננו בצורת האות ר'. צמוד ל''אי'' העבודה במרכז המטבח שולחן שסביבו יושבים בני הזוג לארוחות היומיום – פלטת עץ שהונחה על רגליים של מכונת תפירה מסוג "זינגר", שהייתה של סבתה של בלוך. מעל החלונות נתלו וילונות דקורטיביים שהובאו מהודו, ועבודות הקרמיקה של בלוך פזורות על משטח העבודה.
עוד בתים שעוצבו בלי אדריכל:
>> דירתם של נגר ומעצבת בחיפה
>> מגרש גרוטאות הפך לבית וינטג' מול נוף פתוח
