איזו מדינה מחזיקה בשיא העולם של מספר האזרחים המחוברים לאינטרנט? באיזו מדינה רוב האזרחים מנותקים מהרשת? איפה הכי זול והכי יקר להתחבר לאינטרנט? מה הכי מעניין את ההודים כשהם מחפשים מלים בגוגל, ומה מעניין את הצרפתים? כשמחפשים את מפיצי הווירוסים והספאמים, איפה הכי סביר למצוא אותם? ואיפה, פיזית, עוברים כבלי התקשורת המרכזיים שמחברים את מדינות העולם לדבר הזה שנקרא אינטרנט? ומי התמכר לפייסבוק יותר מכל מדינה אחרת בעולם (ניחוש, ניחוש)?
השאלות האלה, ולא רק הן, נענות ב"אטלס של האינטרנט" - פרויקט הגמר של דפנה אייזנברג במחלקה לתקשורת חזותית ב"שנקר". בדומה לאטלסים המסורתיים של כל מדינות העולם, שמביטים על כדור הארץ בחתכים של גבולות מדיניים, משאבי טבע, תל"ג ואקלים, כאן יש חתך של השכבה החדשה ביותר שהצטרפה לכדור האנושי רק בעשורים האחרונים, וכבר קשה לדמיין שהתקיימו אי-פעם חיים על פני הכדור הזה בלעדיה. לכן, האטלס הוא תוספת מתבקשת ורלבנטית. איסוף הנתונים נעשה ממקורות גלויים שאמנם מתפרסמים בפומבי במקומות שונים ברשת, אלא שריכוז הנתונים באטלס עב-כרס והאינפוגרפיקה המעולה מייצרים ספר אטרקטיבי ומהנה לדפדוף.
"מפות העולם, שמאז ומתמיד שיקפו את הלך הרוח העולמי, נראות כלא מעודכנות ולעתים גם לא רלבנטיות עם צמצום המרחקים וטשטוש הגבולות שהאינטרנט מביא איתו", אומרת אייזנברג. היא יצאה מנקודת הנחה שהאינטרנט שינה את התפישה האנושית בקשת רחבה של נושאים - חופש, לאומיות, גבולות, מרחקים בין אנשים ותרבויות - והעובדות שמופיעות באטלס לא רק מציגות סטטיסטיקה יבשה אלא מספרות עוד דבר או שניים על החברה והתרבות בכל מדינה, ובכדור הארץ כולו. גם אם צפוי למצוא את צפון קוריאה הרודנית בפסגת המדינות שמנותקות מהאינטרנט, איך זה שדווקא הישראלים התמכרו לרשתות חברתיות יותר מכל אומה אחרת? למה הארגנטינאים והרוסים הם הסגנים שלנו, ולא, נניח, האיטלקים או הברזילאים?
דפנה אייזנברג (25, ילידת תל אביב ותושבת העיר) החליטה ללמוד תקשורת חזותית כששירתה כצלמת צבאית. האטלס שלה מתחיל בכרונולוגיה של הפצת בשורת האינטרנט מארצות הברית לשאר העולם, ומזכיר שהבשורה התקבלה בסערה אך לא במהירות אחידה (גם לא במדינות ארה"ב עצמן). לא חייבים לנסוע לדרום אמריקה כדי ללמוד על הפערים החברתיים והכלכליים בין מדינות שונות: מהאטלס מתברר שצ'ילה, ברזיל, ארגנטינה וונצואלה נמצאות בליגה משלהן, בעוד שבוליביה, פרו ואקוודור עדיין לא הצליחו להדביק את הפער. שם, חיבור ביתי לאינטרנט הוא לא מובן מאליו.
איך תירגמת את המידע שאספת לשפה גרפית?
"החלק הקשה היה לתרגם את הנתונים הסטטיסטים היבשים לשיטות שונות, ובו בזמן להבין איזו גישה עיצובית תמחיש את המידע בדרך הכי נכונה וברורה. הרבה פעמים בחרתי בדרכים ממש לא קלות. פרק ה-IP בנוי על שיטה שמכילה שתי סוגי קשתות (אדומות וכחולות). ככל שהקשתות האדומות גבוהות יותר, כך המדינה מכילה יותר כתובות IP; ככל שהקשתות הכחולות גבוהות יותר, יש שיעור גבוה יותר של כתובות ביחס לאוכלוסייה (Per Capita). המבנה לכאורה פשוט, אך הבנייה שלו הייתה סיזיפית ולקחה שעות על גבי שעות, ימים רבים. כל מפה נעשתה בצורה ידנית, כאשר הקווים הסיסטמטיים תוכננו על ידי ומומשו ללא אוטומציה".
מנין שאבת את הנתונים ועד כמה את סומכת עליהם?
"את כל הנתונים אספתי מהאינטרנט. הנתונים מגיעים ברובם מאתרים מוכרים כדוגמת Alexa.com או Google Trends, ובחלקם מבוססים על עבודות של אנשים פרטיים שפערסמו את ממצאיהם ברשת, דוגמת מחקר העוסק במיקום גיאוגרפי של טוויטים ברחבי העולם".
מה הדבר הכי מפתיע שלמדת על האינטרנט מהאטלס?
"לגלות כל מיני פרטים שוליים לכאורה, שעוררו בי הרבה שאלות. למשל, שישראל נמצאת בראש המדינות שבהן מבלים הכי הרבה זמן ברשתות חברתיות, בצורה שגרמה לי להרהר במצבנו התרבותי. דוגמה אחרת היא הכמות הנמוכה משמעותית של הערכים בערבית בוויקיפדיה, על אף היותה אחת השפות המדוברות בעולם. שאלות נוספות היו בעלות אופי פילוסופי: 'אם אינני קיים במפה - האם אני קיים?' האם צפון קוריאה, ששיעור השימוש של אזרחיה באינטרנט הוא מזערי והיא כמעט ואינה מחוברת לעולם, קיימת במובן שבו מדינות אחרות קיימות במרחב האינטרנטי?"
אם כל המידע על האינטרנט שקוף, מה בכל זאת אנחנו לא יודעים?
"אני חושבת שאנחנו חווים בשנים האחרונות מהפך משמעותי מבחינה טכנולוגית, שמשפיע ישירות על התרבות שלנו. כולנו שקועים בסמארטפונים ובו זמנית צופים ב'מראה שחורה' ומודעים לסכנות שבאות עם הקידמה. מצד אחד כולם יודעים הכל, ומצד שני אף אחד לא באמת יודע לאן נגיע ומה יהיו ההשלכות. המידע היה ויהיה שקוף, כמו פרופיל בפייסבוק, אבל אנחנו לא יודעים עדיין מה קורה כשאוספים את הנתונים הנכונים ומחברים אותם יחד ליצירת נקודת מבט חיצונית על המתרחש באינטרנט. מבחינתי הפרויקט הוא אין סופי, ואילו היה ברשותי זמן נוסף, הייתי נסחפת איתו לעוד מקומות ובטוח הייתי מגלה עוד דברים".
הספר יוצע למכירה?
"בגלל העלויות הכרוכות בהוצאת הספר, אני נמצאת בימים אלה בחיפוש אחר הוצאת ספרים שתוכל להוביל את הפיכתו למסחרי, גם אם בכמויות קטנות. אין דבר שישמח אותי יותר מאשר למצוא את הספר על מדף ספרי העיצוב בחנויות".
"אינפוגרפיקות תמיד עניינו אותי. אני חושבת שמעצבים בפרט, ואנשים בכלל, נהנים מאוד כשהם נתקלים בתרשים אינפורמטיבי שהוא לא רק מושך אסתטית אלא גם מעניין ומלא מידע, בצורה שמהפנטת אותך וגורמת לך 'להיכנס' לפרטים הקטנים ביותר בתרשים. האטלס היה ההתנסות המשמעותית הראשונה שלי עם אינפוגרפיקות. זה עולם לא פשוט לגשת אליו - חייבים להיות מאוד ממוקדים, תמציתיים ועם זאת מאוד יצירתיים".
עוד עבודות בוגרים בולטות בבתי הספר לעיצוב
