וידוי קטן: אני אמביוולנטי לגבי תופעת אינסטגרם. מצד אחד, זו ההמצאה הכי מבורכת לחובבי צילום: אחרי מהפכת המצלמה הדיגיטלית שהרחיבה את תחביב הצילום למעגלים חדשים, באה מצלמת הסלולרי ויחד עם האפליקציה שצברה מעל 100 מיליון (!) משתמשים עשתה מהפכה על מהפכה - כלי שמנגיש את הצילום למיליוני משתמשים. מצד שני, אני לא מת על תמונות שצריך לדמיין מה מצולם בהן, כאלה שהצבע נוזל בהן מהתמונה, עם אובייקט מטושטש/דהוי/שרוט. אני לא הולך לסקור ולנתח מה עושה האפליקציה ומהן המשמעויות שלה - קטונתי - אבל כמו ברוב המקרים, כנראה שגם כאן המינון ושביל הביניים הן מלות-המפתח.
בחזרה לעניין שלשמו התכנסנו: תקראו לזה מחווה לתופעה, טרמפ, התעלקות, לזרום או מה שלא יהיה - הנה פוסט חד-פעמי המוקדש לתופעה הזאת ולאופן שבו הנושא של הבלוג הזה - העיר תל אביב יפו - משתקף דרכה.
נתחיל עם תמונות אופניים, שהפכו לאחד האלמנטים הכי מזוהים עם העיר:
אחד ממסלולי הרכיבה הכי אטרקטיביים: לאורך קו החוף
קבוצת מדוושים בנמל
דוגמוביל
אדום בחוץ, ירוק בפנים
עכשיו קצת טבע עירוני, הפייבוריט שלי:
זוג דדרות ביום חורף מעונן
הבריכה האקולוגית החדשה בפארק קרית ספר
אותה בריכה מזווית אחרת
שחפים בפארק הירקון
כתמים אדומים על קיר מתפורר
עוד תחנת נימפאות. כיכר רבין
מתנה אביבית
פיקוס מתמזג עם הסביבה
פיקוס בנוה צדק שעובד קצת יותר בהרמוניה עם הגדר
פחות הרמוניה, יותר דיסטרקשן, אבל עדיין מרשים
בוקר טוב בכיכר רבין
קצת מעורקי העיר - השדרות:
בן גוריון בקטע המחודש
שתי חברות עושות את רוטשילד
פסל התרוממות של קדישמן בכיכר הבימה
וזאת מתוך הבימה במהופך
שקיעה בחוף הילטון
סלון רחוב באזור שינקין
הפוך, גוטה
נחלת בנימין. אוצר אדריכלי
ישן, אבל פורח
באוהאוס מתחדש ברחוב הירקון
ארובות עננים ביום חורף
התמונה האחרונה פרטית יותר. הקטנה שלי חוקרת במת אירועים שהוקמה לכבוד חג השבועות באחד הגנים בעיר:
האינסטא-לייט האישי שלי
