מה בין בובות ויניל – פריט מובהק של תרבות הפופ – ובין חסידות חב"ד? מה בין צבא חיילי הטרה קוטה הסיניים לטקס החלאקה המסורתי? בין כולם קושר שין למד, יוצר בן 24, שתערוכת יחיד שלו תוצג מיום חמישי הבא בגלריית SOUTH TEL AVIV, תחת הכותרת "צמאה נפשי". נושאי העבודות כולן לקוחים מהעולם החסידי, שבו גדל. חומר הגלם הוא הוויניל הפופי – במקרה הזה, יצירות בשחור-לבן, חתוכות לפרטי פרטים מתוך יריעות ויניל, ובובות קטנות, גם הן בשחור-לבן, שמציגות את דמותו של שין למד בן השלוש, אוחז בספר תורה, בטקס החלאקה שלו.

שין למד נולד למשפחה חרדית. כשהיה בן עשר התגרשו הוריו וכעבור כמה שנים, כשהיה בכיתה ט', החליט לעבור למערכת החינוך החילונית, למרות רוחם של שני הוריו – אביו חרדי ואמו היא "מה שנקרא מסורתית לייט''. הוא מדבר מהר ומבריק, אופקיו רחבים ועולם האסוציאציות שלו מלא טוויסטים. בתעודת הזהות קוראים לו ספי פישר, הוא בקושי גמר תיכון, עובד לפרנסתו מגיל 14, ויוצר בקדחתנות בכל רגע פנוי. "'צמאה לך נפשי' זה שם של ניגון בן יותר מאה שנה, של חסידות חב"ד, שמשם אני בא", הוא מסביר את שם התערוכה. "חתכתי את המילה 'לך', כי חשבתי שהשילוב בין הפיסי - ה'צמאה', לרוחני-מטאפיזי - 'נפשי', מאוד יפה".

לוויניל התוודע לפני ארבע שנים, כשעבד כמוכר בחנות נעליים. "היה שם גליל שנשאר מתהליך העיצוב של החנות. הוא מצא את עצמו אצלי והתחלתי לשחק איתו. מגיל אפס אני אוהב מדבקות. ברגע שהבנתי שהגליל כולו מדבקה זה הקפיץ לי משהו בראש. בהתחלה הייתי כותב ומצייר על זה, מדביק ברחוב. ואז פתאום קלטתי שאני יכול לחתוך את זה. הייתי מסתכל על אנשים שעושים שלטים, לומד את הטכניקה, איך לשלוף מתוך היריעה דימויים שעשויים מפרטים קטנים ולא מחוברים".

  (באדיבות שין למד)

למה אתה עובד רק בשחור-לבן?

"קודם כל יש לי קצת בעית צבעים. גם האמנים שאני הכי אוהב – ציירי קומיקס וכו' – זה תמיד בשחור-לבן. שתיים, זה יותר זול בשחור לבן. ושלוש, זו חשיבה של לפתח קו יפה לפני שאני ממלא אותו בצבע. אני מאמין שזה גם מבטא יפה את הקוטביות של החיים שלי".

איך מגדיר את עצמך?

"אני איש מאמין, אני לא שומר שבת. אני לא נכנס להגדרות האלה. זו צרות מוחין בעיני".

טרנד בובות הוויניל (שקרויות גם "בובות מעצבים") החל לפני כעשור בהונג קונג וסחף קהל מעריצים ואספנים נאמן, מעצבים ויוצרים מתחומי הגרפיקה, הטקסטיל והקומיקס מכל רחבי העולם. הן נמצאות על התפר הדק שבין צעצוע לפריט אמנות ומטשטשות את ההבדלים בין עיצוב "גבוה" לבין תרבות הרחוב, בדומה לגרפיטי ולהיפ הופ.

שין למד הוקסם וחלם ליצור בובה משלו. לבסוף החליט ליצור בובה על בסיס ציור ויניל דו ממדי, שיצר על פי תמונה שלו עצמו מגיל שלוש, אוחז בספר תורה מיד לאחר הטקס שבו גזזו את שערותיו. "התאהבתי בציור, הרגיש לי כמו פורטרט, משהו מייצג. ילד שמסתכל עליך מייצג המון דברים, לא משנה מאיפה הוא בא. ילד דתי זה מושג מוזר. אמרו לו איך לחיות, הוא הרי לא באמת דתי, הוא לא בחר את זה. כשאת מחזיקה פסל של ילד שמחזיק ספר תורה, בעיני זה אובייקט שמתעסק ביהדות ובפולקלור של כולנו אבל עדיין זה ילד שמסתכל עליך, לא משנה מה יש לו ביד או על הראש". הוא מצא מפעל בסין שהסכים לייצר את הבובה ברמת הגימור שעליה התעקש, למרות מספר החתיכות הקטן. גם בעיצוב האריזה השקיע לא מעט זמן ומחשבה. "זו שלמות היצירה", הוא מסביר. בצילומים של הבובות הוא קיבץ אותן בצורה שמזכירה חיילים קפואים, אוחזים בנשק, כמו חיילי הטרה קוטה הסיניים.

גם האריזה חשובה (צילום: ג'יל שוובר)
גם האריזה חשובה (צילום: ג'יל שוובר)

זו תערוכת הגלריה הראשונה שלו, אבל תערוכה אחת כבר הציג לפני שנה וחצי ב"מין בר תל אביבי, קצת אנדרגראונד, בשם 'הריאליטי ריהב סנטר', ברחוב בית יוסף 23. שם היו יצירות ויניל דו ממדיות, יותר מפוזר מבחינת הנושאים - כל יום הייתי יוצר משהו אחר. התערוכה הנוכחית מאוד ממוקדת: ניאו פולקלור יהודי-חסידי. שילוב של תרבות פופ בתרבות יהודית קלאסית".

אחת המדבקות מתארת רב בתנוחת יוגה. "יש זוג של חרדים שעושים יוגה בבית שמש. משם זה בא, בתור בדיחה הכי מטופשת ביני לבין עצמי. אחרי שמישהו אמר לי שהוא אוהב את זה הדפסתי את זה בגודל של שלושה על שני מטרים והדבקתי על בניין המשביר לצרכן הישן בירושלים".

הרב היוגיסט. למטה: על המשביר לצרכן בירושלים (באדיבות שין למד)
הרב היוגיסט. למטה: על המשביר לצרכן בירושלים (באדיבות שין למד)

  (באדיבות שין למד)

ליצירה דו ממדית אחרת שלו, שבחלקה האחד מצטופפים חסידים רבים, קרא "לילות ערב". בעבודה אחרת, ושמה "bytherule", הוא ילד קטן מול ספר לימוד: "אני מניח שבאותו רגע זה היה טייק אוף ל-by the book. הייתי שם ואני זוכר כמה הטקסטים האלה ארוכים. בואי נגיד שברוב הפעמים לא קראתי שם טקסט, אלא רווחים בין שורות, בלוקים כלליים, עימוד טקסט. קצת כמו לוח משחק, שאתה מעביר את היד, ואיפה אתה נתקע. ילד שמנסה למצוא את עצמו בעולם של המבוגרים שמנסים לכוון אותך. הרגשתי כאילו הילד הזה מבקש ממני להוציא אותו משם".

היצירה ''bytherule'' (באדיבות שין למד)
היצירה ''bytherule'' (באדיבות שין למד)

באחרונה חזר לגור בבית אמו, בהרצליה, כדי להתרכז ביצירה. "החודש הראשון בחיים שלי שאני לא עובד. אני עובד מגיל 13-14 בכל דבר שרק תזרקי: בית דפוס, קיוסק, טוסט נקניק, חנות נעליים, גלידה, קייטנות, עוזר צלם".

מתדלק?

"להיות מתדלק זה חלום שלי. יש לי פטיש לתחנות דלק, מכאן השם שין למד – של. בהתחלה, כשהייתי מצייר גרפיטי ברחוב, הייתי חותם SHELL, בלועזית. על שם חברת הדלק. התאהבתי בלוגו שלהם: חשבתי שזה מצחיק שהם קוראים לעצמם על שם צדפה, כשהם מזהמים את המים עם הנפט. ואז התחלתי לכתוב בעברית ובסוף חיפשתי דומיין לאתר שלי, ומצאתי ששיןלמד דוט קום פנוי. וכולם בכלל חושבים שזה ראשי תיבות של שחור-לבן".

בשנתיים האחרונות, הוא מספר, עבד גם עם משרדי פרסום: "במקביל לעבודות הבררה כדי לאכול, הייתי עושה עבודות גרפיות לכל מי שרצה. לוגואים, פליירים, הזמנות לחתונות".

למדת עיצוב?

"אני לא כל כך מאמין בשיטה. אני די מעורה במה שקורה בבתי הספר לעיצוב ואמנות, וזה בעיקר שני דברים: התמדה - שמלמדים אותם לשבת ולעשות כל יום, שזה משהו שאני מכיר. אני יושב ועושה, אני יותר חולה מהם, אני באמת צריך לעשות את הדברים האלה, זה יושב עלי כמו מחלה, לא כמו מטלה. אני לא ישן בלילות כי אני צריך להספיק משהו. והדבר השני הוא, ביחס לפרקטיקה, שכמעט שום דבר טכני לא קורה שם. זה ניסיון דמה".

ולמה צמאה נפשך?

"לחיות מלצייר. לצייר עושה לי שמח בנפש ובלב. ולו יכולתי לחיות מזה. זה לא קל".

איפה: גלריית SOUTH TEL AVIV, רחוב העלייה 25, תל אביב.

מתי: הפתיחה ביום חמישי, 11 ביולי, בשעה 19:00. עד סוף החודש.

כמה: בובות הוויניל יימכרו בתערוכה ב-250 שקלים, ואחריה ב-350 שקלים.

>> לאתר של שין למד.

>> לעמוד הפייסבוק של ספי פישר.

האזינו לברי סחרוף שר את הניגון "צמאה לך נפשי":