מזמן לא ביקרנו במזרח: הפעם אנחנו במלזיה, בביתו של טן לוק מון (Tan Loke Mun) - ד"ר לאדריכלות שמניף את דגל הבנייה הירוקה בארצו. הוא בנה למשפחתו (לו ולאשתו שני בנים) בית שזכה לציון הגבוה ביותר במדד הבנייה הירוקה (GBI) במלזיה, ובפרס בינלאומי. ואכן, הבית מרתק מבחינה עיצובית וגם עומד בהרבה קריטריונים "ירוקים", אלא שבמדד החשוב של גודל הבית לעומת מספר הדיירים - הוא נכשל בגדול.

למשפחה סיפור ארוך עם המגרש, שנמצא באחת מערי הלוויין (Petaling Jaya) של הבירה קואלה לומפור. ב-1992, כשהיה אדריכל צעיר, קנה מון בית שנבנה על המגרש בשנות ה-60 של המאה הקודמת, שיפץ אותו ומכר במחיר כפול. כעבור 16 שנים קנה אותו שוב, אך הפעם הרס כליל את הבית הישן ובנה חדש.

הבית עומד על מגרש של קצת יותר מדונם (1,115 מ"ר) ותופס כמעט את כל שטחו - מרתף ושלוש קומות מעליו, שבהן חללים משותפים גדולים (כולל סלון ''רשמי'' וסלון משפחה בקומה נפרדת), שבעה חדרי שינה ושבעה חדרי רחצה. בחצר האחורית בריכת דגי קוי ובקדמית בריכת שחייה. בקומה הראשונה: מבואת כניסה, סלון, מטבח, חדר אוכל, חדר שינה לאורחים ואזור למגורי צוות העובדים (ראו תוכנית בהמשך). בקומה השנייה: חדר משפחה שגובהו כשתי קומות, ארבעה חדרי שינה וחדר עבודה. בקומה השלישית שני חדרי שינה וספרייה. בתמונה משמאל: בעלי הבית המאושרים לצד בריכת השחייה.

אם נתעלם מסוגיית הגודל והשטח המבוזבז, כל עשייה ירוקה מבורכת: הבנייה נעשתה באמצעים ''ירוקים'' עד הפרט האחרון. הרשימה ארוכה, וזהו רק חלק ממנה: סוג הדבקים ששימשו ליצירת הרהיטים, עצים עתיקים שהיו בשטח נשמרו ומצלים על המבנה, הגג חורג מקירות הבית ומשמש גם הוא להצללה, קולטי שמש ליצירת חשמל הונחו עליו, כמו גם ונטות רוח לצינון שטחי הפנים. הכיוונים העיקריים של הבית הם צפון ודרום, ובהם פתחים גדולים לאוורור, לעומת מעט פתחים לכיוון מזרח מערב, שבהם השמש חזקה. רוב החומרים של הבית שנהרס מוחזרו לבניית הבית החדש, שכולל מתקן לטיהור מי שופכין ואגירת מי גשמים, המשמשים להשקיית הגינה (שבה נשתלו צמחים מקומיים שדורשים טיפול מינימלי, ירקות ופירות לצריכת בני הבית). רוב הקירות הפנימיים חשופים והתאורה חסכונית.

נתחיל לסייר בקומת הכניסה:

קומה זו היא רשמית וייצוגית: הצבעים שנבחרו לריהוט ולרצפה הם שחור ולבן, שיכולים להיות מאוד קרים ומנוכרים. כאן הקירות שעשויים לבני טרה קוטה או בטון חשוף, עם כל הפגמים, דווקא מחממים ומאזנים את החלל. השילוב בין רצפת השיש השחור היוקרתי (חומר "גבוה") לקירות החשופים (חומר "נמוך") יוצר מתח ועניין חזותי. רצפת השיש משקפת את התאורה מהתקרה ומעצימה את האור בחלל הגדול.

מבט מאזור הסלון לדלת הכניסה. משמאל: הדלת עשויה עץ ולידה מראה שעליה סבכת מתכת, שנותנת לה מראה תעשייתי-אמנותי. אותה מראה תלויה לאורך קיר המסדרון, שבסופו מדרגות לקומה השנייה. העמודים בחלל הגדול יוצרים חלוקה בין הפונקציות השונות: בין מבואת הכניסה לסלון, בין המסדרון לפינת הישיבה ובין המטבח לסלון. גם הקירות והתקרה החשופים מאפיינים את החלקים השונים בחלל הפתוח: אזור הכניסה עשוי לבני טרה קוטה, ואילו אזור הסלון והמטבח מאופיין בבטון חשוף.

בתמונה למטה: אותו מסדרון מזווית שונה. שימו לב לפסל הציפור, שעשוי מתכת עדינה המדגישה את הטקסטורות המעניינות שעל הקירות.

למטה: עוד מבט על המסדרון, מבחוץ. משמאל דלת הכניסה והסלון, ומימין פינת ישיבה ובריכת הדגים.

במרפסת שפונה לבריכה שולחן אוכל עם כסאות ברזל מעשה אמן.

בתמונה למטה: פינת ישיבה "לבנה" (עם כורסאות ברצלונה האיקוניות של מיס ואן דר רוהה), פינת ישיבה שחורה, ומולה עוד פינת ישיבה שפונה אל החצר האחורית עם בריכת דגי הקוי. הבריכות משני צדי הבית מצננות את האוויר, בעוד שהפתחים הגדולים מאווררים את הפנים.

j

התאורה היא שילוב של גופי לד בתוך תקרת הבטון, עם מנורות לבנות שצורתן שונה בכל חלק של החלל.

פינת הישיבה השחורה (המרכזית בחלל) עם כתמי צבע לבנים, שמתחברים לשתי פינות הישיבה האחרות ולשיש השחור עם העורקים הלבנים.

מבט מכיוון המטבח: משמאל אפשר לראות את פינת הישיבה השלישית, שפונה לחצר האחורית עם בריכת הדגים.

עמודי בטון ושלושה עמודים עגולים מפרידים בין הסלון למטבח. עליהם נתלו יצירות אמנות, שוב בשחור-לבן.

זהו המטבח הייצוגי (ה"יבש"), שמשמש לאחסון, לחימום ולהוצאת האוכל. הדלת הכהה מימין מובילה למזווה, מימינה ממוקם מטבח "העבודה" ומאחוריו מגורי העובדים (לא "ירוק". זה כנראה עניין של מעמד ותרבות).

חלקו התחתון של קיר פינת האוכל עשוי זכוכית, שמכניסה הרבה אור. השולחן עשוי עץ ממוחזר, וסביבו כסאות שקופים (איקוניים כמובן), שלא חוסמים את האור ומשווים לפינה מראה קליל. התמונה משלימה את המראה, בשילוב של צבעים חמים ושחור-לבן. משני צדי השולחן פמוטים עדינים ממתכת, שמדגישים את המרקם של קיר הבטון. וכך נראית פינת האוכל מבחוץ:

ועכשיו למדרגות המובילות אל הקומה השנייה:

על קיר הזכוכית מצל עץ קרמבולה עתיק (מקורו של הפרי - באזור הזה). המראה מימין משקפת את החוץ ומעצימה את האור.

לפני שנעלה לקומת המשפחה, תוכנית הקומה הראשונה: הכניסה לחצר הבית משמאל למטה, חניה (2), מרפסת מקורה עם שולחן אוכל (3), הכניסה לבית ובריכת השחייה (4), סלון עם שלוש פינות ישיבה (5), מטבח ייצוגי (6), פינת אוכל (7), מטבח עבודה (8), מגורי הצוות (9), מחסן (10), מזווה (11), בריכת דגי קוי (12), חדר שינה עם שירותים וחדר ארונות (13+14), מחסן (15), פטיו (16), מדרגות לקומה השנייה הפרטית (17), חדרי שירות (18+19).

בקומה השנייה (תוכנית בהמשך) חלל משפחה עם פינת ישיבה, שולחן ופינת טלוויזיה, שגובהו שבעה מטרים ומשני צדיו מרפסות.

להבדיל מהקומה הרשמית בשחור-לבן, חלל המשפחה חם וצבעוני: הרצפה חופתה פרקט, הקירות והתקרה הגבוהה בגוני טרה קוטה, תמונות צבעוניות על הקירות וגם הרהיטים רופדו בבדים עליזים.

מבט מהגלריה: דלתות זכוכית גדולות נפתחות למרפסת המשקיפה על הבריכה. המרפסת מחופה דק, ומשני צדיה בריכות לשושני מים.

מתחת לגלריה מוקמה פינת טלוויזיה עם מרפסת הצופה לחצר האחורית.

אחד מחדרי השינה (מספר 30 בתוכנית), עם מרפסת ואמבטיה בתוך החדר, קיר זכוכית ווילון לפרטיות. הקירות אפורים ובפנים צהוב שמאיר את החדר.

וזה חדר העבודה, שבו ספרייה גדולה:

חדר העבודה יוצא לגן על הגג, שיוצרים ענפי העץ הגדול בחצר. הקירות שפונים למזרח ולמערב שטופי השמש נצבעו בצבעים מיוחדים, שמצמצמים את קליטת האור, ובדוגמת צבעי הסוואה צבאיים - לטענת ד"ר מון, היא משמשת את אותה מטרה.

תוכנית הקומה השנייה: בריכת השחייה בחצר (4), בריכת הדגים (12), מדרגות (17), חדר עבודה (24), חדר שירות (25), חדר שינה עם חדר רחצה וחדר ארונות (27), סוויטת שינה נוספת (28), ועוד אחת (30), סוויטת ההורים (32), גן על הגג (34), חלל המשפחה (35), בריכות לשושני מים (36), דק (37), חדר מיזוג אוויר (38).

עוד קיר בצבעי הסוואה, ונטות על הגג וחוטים לצמחייה מטפסת, שמצלה על הבית.

אל"ף בי"ת: אז מה למדנו מהבית הזה?

- בקואלה לומפור לא רק המגדלים יוצאי דופן

- הגודל מקלקל, אבל כל מאמץ ירוק - מבורך

- צבעי הסוואה עוזרים גם לצינון הבית

ציון : 4 מתוך 5 במדד מצל"ח (מדד צביה ל-wow וחלושע'ס)

עיצוב: archicentre

צילום:Lin Ho