אחרי שהיא זכתה השנה בציון לשבח על שדרוג מערכת התחבורה הציבורית (מטעם קרן lee kuan yew הסינגפורית), אפשר היה לצפות שנדבר על עיר אירופית, אולי אפילו סקנדינבית. אבל מדובר דווקא בעיר ההודית אחמדבאד.
גילוי נאות: לא הייתה לנו שום כוונה להגיע אליה. את הטיול הזה באסיה, שנמשך כמה חודשים, התחלנו בחודש אחד בהודו. הגענו אליה עם תוכנית מעורפלת, שהתבססה על נקודת התחלה ונקודת סיום, וכל מי שקצת מכיר אותנו יעיד שזה לא ממש אופייני לנו. יותר מזה: טעינו בניווט במפות גוגל, ובמקום להגיע לעיר "Allahabad" (שהופיעה על המסלול המעורפל שלנו) מצאנו את עצמנו בדרך ל-"Ahmedabad", בקצה השני של המדינה. ואז החלטנו שנזרום עם הטעות. בסופו של דבר, אחמדאבאד הייתה החלק האהוב עלינו בהודו. ותודתנו לשרון רוטברד על רשימה דשנה של מקומות נפלאים בעיר.
אחמדבאד היא העיר השביעית בגודלה בהודו, ויש בה מיעוט מוסלמי משמעותי. היא הפכה לסמל דו-קיום בין מוסלמים להינדים (אף שהיא חוותה התפרצויות אלימות על רקע דתי). העיר (ומדינת גוג'ארט ככלל) ידועה באנרגיה יזמית חריגה להודו, מה שמסביר קצב גידול כלכלי מהגבוהים בעולם. מבחינה אדריכלית, היא מציעה מבנים עתיקים שנשמרו מאז המאה ה-15 כמו מסגדים ובארות מים, לצד אדריכלות עכשווית - כלומר יש מה לראות. בניגוד למקובל בהודו, הריקשות פועלות פה לפי מונה ולכן ההתמקחות נחסכה מאיתנו. מבחינתנו, הפריחה האדריכלית המרגשת ביותר התרחשה כאן בשנות ה-60, והיא כוללת מבנים של האדריכל דושי (ואת המשרד שלו) ופרויקט של לואי קאהן, אחד הבודדים שהוא תיכנן מחוץ לגבולות ארצות הברית. בתקופתו של אחמד-שאה, שעל שמו קרויה העיר, נבנו בה בעיקר מסגדים. האהוב עלינו היה jama masjid, שזכה להרבה פחות תשומת לב ספרותית מ-Sidi Saiyyed, ואם אתם שואלים אותנו - על לא עוול בכפו. מי ששבו את ליבנו היו משרביות האבן העדינות האלה:
כמה מאמץ?: 6
כמה מומלץ?: 7
ואם אני לא אדריכל?: 7
Prathama Blood centre/ Matharoo Associates הוא מכון רפואי שייעודו לא לגמרי ברור לנו, אבל יש בו עבודה מעניינת עם בטון חשוף - הן כלפי חוץ והן בחלל הכניסה המרכזי. מאחר שאסרו עלינו לצלם את פנים המבנה ואת המדרגות היפות שלו, תוכלו להתרשם מהןבקישור הזה.
כמה מאמץ?: 6
כמה מומלץ?: 4
ואם אני לא אדריכל?: 0
מוזיאון העיר בתכנונו של לה קורבוזיה, שבנה לא מעט בהודו (בקרוב מאוד נפרסם פוסט על צ'נדיגאר), מציג תערוכה ומוצגים ארכאיים ומיושנים. המוזיאון טחוב ושומם וקשה לנו להמליץ על ביקור בו, לא בזכות המבנה ולא בזכות תכניו.
כמה מאמץ?: 6
כמה מומלץ?: 0
ואם אני לא אדריכל?: 0
Tagore Memorial Hall: גם אם המוזיאון לא מרתק במיוחד, חצינו את הכביש אל התיאטרון הנהדר הזה:
עד העצמאות, אחמדאבאד התאפיינה בעיקר באדריכלות מוסלמית (של הכובשים המוסלמים) וקולוניאלית (של הכובשים האירופיים). בשנות ה-60 נוספו לה כמה מוסדות להשכלה גבוהה, שמיקמו את העיר על מפת ההשכלה הבינלאומית (עד עצם היום הזה). יש כאן שלושה מוסדות בולטים של שני אדריכלי ענק ותוצר של שיתוף פעולה ביניהם, האחד הודי והשני אמריקאי:דושי ולואי קהאן.
המכון למינהל (תכנון: לואי קהאן). ממש כמו בסרט אנימציה שצויר ידנית על דפים בודדים ומריצים אותו בדפדוף מהיר, נחשפנו למבטים ממוסגרים ומתוכננים בקפידה, תוך הליכה בשרשרת החללים של בית הספר. התוצאה? הרמוניה שנוצרת משילוב מתבקש של חלל, צורה ותאורה. צריך להיות שם כדי להרגיש, וממש לא כל חלל מצליח, במיוחד לא בימינו, להעביר את התחושה ואפילו לא מתיימר לעשות זאת. קהאן הצליח ליצור חללים שגורמים לנו להרגיש ולחשוב באופן מודע על מה שאנחנו חווים כשאנחנו מבקרים בהם.
כמה מאמץ?: 3
כמה מומלץ?: 10
ואם אני לא אדריכל?: 10
cept (תכנון: דושי ). דושי הוא אדריכל הודי (יליד 1927) שחי, בנה ופעל בעיר. Centre for Environment and Planning Technology בתכנונו, ביחס למבנה של קהאן, הוא מערכת פשוטה יותר. בעוד שקהאן הצליח לייצר תחושה חמימה ומסבירת פנים, המבנה הזה משדר חוסר נעימות מסוימת. השימוש בבטון חשוף, שלא היה בכלל אצל קהאן, אולי אחראי לכך. אולי גם המחסור הנוראי בתאורה טבעית בחללים המקשרים.
כמה מאמץ?: 4
כמה מומלץ?: 4
ואם אני לא אדריכל?: 4
המכון הלאומי לעיצוב NID. תכנון: גירה וגותאם סראבאי, יועצים: צ'ארלס וריי אימס, לואי קאהן, בלקרישנה דושי
כמה מאמץ?: 2
כמה מומלץ?: 8
ואם אני לא אדריכל?: 4
sangath / דושי 1979-1981. החיפוש אחר המשרד של דושי היה התעלומה הגדולה, ופיענחנו אותה - כנראה - בעזרת הגורל. אחרי שעה של חיפושים כבר התייאשנו, והחלטנו לשאול רק פעם אחת נוספת - את האדם הראשון שניתקל בו. ואז נתקלנו באיש סיקי כבן 50, ועוד לפני שהספקנו להגיד לו את שם המבנה, כבר ניחש בעצמו מה אנחנו מחפשים (!). הוא היה אדריכל בעצמו... באופן עקרוני, למשרד יש שעות קבלת קהל בתיאום מראש בלבד, אבל קבלו טיפ מאיתנו: בואו למשרד של דושי ביום שישי, כשהאדריכלים הבכירים אינם עובדים אלא רק המתמחים, ואף אחד לא ירים גבה.
כמה מאמץ?: 10
כמה מומלץ?: 5
ואם אני לא אדריכל?: 2
amdavad ni gufa / דושי
כמה מאמץ?: 4
כמה מומלץ?:1
ואם אני לא אדריכל?: 1
sabarmati Ashram / Charles Corea, 1958-1963
כמה מאמץ?: 4
כמה מומלץ?:1
ואם אני לא אדריכל?: 5
Adani vidya mandir / apurva amin architects
זהו הפרויקט הצעיר ביותר שמסוקר בפוסט הזה. מדובר בבית ספר יסודי ל-500 תלמידים. הוא מתאמץ להתמודד עם האקלים החם והיבש של העיר בצורה פסיבית וחכמה. המסדרונות רחבים, מקורים ופתוחים, יש פתחי אור ואוורור טבעיים בחדרי הלימוד, חללי שהייה מוצלים, ארובות אוורור טבעי ובריכות קירור - חלק מהמאמצים האמייתים והמוצלחים שנעשו פה.
Dada Hari ni Vaav:
באר המדרגות הזו מהמאה ה-16 מצטרפת לפניני האדריכלות באחמדאבד, שבזכותן היה שווה (כמעט) לחצות את הודו. לצערנו היא לא כל כך שמורה (או שבמונחים הודיים זהו השימור במיטבו?). היא כבר לא פעילה, ואף אחד לא דרש עליה בעלות. מסתובבים שם כמה הודים חסרי מעש שיציעו את עצמם כמדריכים, אבל כמובן שאין באמת סיבה. כמו כל באר מדרגות אחרת היא נועדה לאחסן מים ולספק מקום שהייה צונן למשתמשים, למטיילים ולנוודים.
.
אז החלטנו לפתוח את החלק האסייתי של הבלוג שלנו דווקא בהודו. אחמדאבד סיפקה לנו את הרגעים הטובים והמפכחים ביותר בהודו. מקווים שתיהנו!
המבנים והמקומות הנזכרים בפוסט זה, מתכנניהם והכתובות (היעזרו במפה - הגדילו אותה כדי לראות את כל הסימונים):
הצג את Ahmedabad
במפה גדולה יותר
01. jama masjid, 1965
02. 2000 ,Prathama Blood centre/ Matharoo Associates
03.מוזיאון העיר, לה קורבוזיה, 1951-1953
04. Tagore Memorial Hall, 1963
05. המכון למינהל, IIM, לואי קהאן, 1962
06. cept, דושי, 1972
07.המכון הלאומי לעיצוב - NID, גירה וגותאם סראבאי , יועצים צ'ארלס וריי אימס, לואי קאהן, בלקרישנה דושי, 1989
08. sangath, דושי, 1979-1981
09. amdavad ni gufa, דושי, 1990
10. sabarmati Ashram / Charles Corea, 1958-1963
11. Adani vidya mandir / apurva amin architects
12. Dada Hari ni Vaav באר המדרגות בעיר, 1501
