בתערוכה פילוסופית יותר ביחס לבתי הספר האחרים השנה, גם אם לעתים התוצאה היא מקרית או יומרנית, המחלקה לתקשורת חזותית בויצו חיפה הציגה תערוכת גמר מעניינת. הרבה פרויקטים נראים שייכים לתערוכת תואר שני: יותר דיונים על עיצוב ופחות פתרון של בעיות נקודתיות. פרויקט שנע בין שני הקצוות הוא של נבות פורת, שמציע אפליקציה לעיצוב הכלב הבא שלך. אכן, משהו שלא נראה כמציאות רחוקה מדי: בעלי חיים כאקססוריז לפי הזמנה, מוצר שנועד לבני המעמד העליון. הלקוח בוחר את גודלו של המחמד, את מבנה המוח שלו, את הצבע ואת עוצמת נביחותיו. פורת מביא וידאו קצר של פאריס הילטון, המחזיקה תריסר ברי מזל כאלה, שנראים כבר עכשיו כתוצר האפליקציה שלו – דוגמה מתבקשת לקהל היעד המתוכנן.
לינור מגל הציגה פרויקט מעניין, שבו מוגשים שירים של דוד אבידן על אובדן זהות ושייכות באמצעות נוף מעוצב. צילומי שחור לבן של נופי פריפריה וקיבוץ, ברושים ושלטי פרופגנדה ישנים שהיו עלולים ליפול למשבצת הקלישאות, מחוברים אצלה לשפה עכשווית עשויה היטב. השירים האלה, כותבת מגל בעמוד הפרויקט שלה, ש"עוסקים " בשאלות על הקיום והמרחב ובעיקר מתארים את רחובות הנפש של האדם".
אוהד זלוטניק עיצב פסלים מאותיות תלת-ממדיות, על פי זוויות שונות שבהן אפשר לראותן. קשה להתעלם מעבודה זו, שזכתה לעניין בתקשורת, על אף שהיא חסרה אחיזה בשיח שממנו היא יכולה להתפתח. החיבה לאסתטיקה של האל"ף-בי"ת מובנת, ויש לה הצדקה מסוימת משום שיש לה ערך חזותי מספק (גם אם לרגעים קצרים), אלא שבתוך לימבו אינטלקטואלי היא נשארת בבחינת דיון חסר הקשר.
והמצגת של זלוטניק בפצ'ה קוצ'ה, מוקדם יותר השנה:
נגה רותם מדברת על העברית כשפה מתבוללת, ומציעה זווית אירונית ולא חד-צדדית לתהליך הזה. בזכות הממשק עם האקדמיה ללשון העברית, ותיעוד שיח פנימי בין חברי האקדמיה, מצטיירת תמונה מרתקת. מצאתי את הפרויקט הזה שקול ורגיש, ולא מאוד אופייני למעצבת גרפית צעירה. רותם בחרה להתמודד עם החומרים באופן ישיר, ועם זאת ניכר שיש עיבוד מתחת לפני השטח. הגם שיש פרובוקציה קלה בחיבור בין ערכי מילון לשפה האנגלית, תיעוד האקדמיה והחומר הגרפי הנלווה משאירים את הפרויקט ישיר, מטריד ויעיל.
ולסיום: לי ולדיסלבסקי וענבל אבן הציגו יכולות איור מצוינות בעבודות מרשימות (דוגמאות בראש הכתבה).
המחלקה לתקשורת חזותית, המכון הטכנולוגי חולון
בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון מציגים השנה הרבה רעיונות דיגיטליים מצוינים. אחד הבולטים בהם שייך לעינב אלמקייס: רעיון מעולה לאפליקציה לנשים מבוגרות שמבשלות. אני, על כל פנים, הייתי קופץ על אפליקציה כזאת מיד. יש משהו מאוד מקומי, ולכן טוב, ברעיון הזה, שיכול להתגשם באפיקים שונים - מהפכה חברתית במיטבה.
בוב אוראל עוסק באוכל, דרך אינפוגרפיקה ופסל גדול ממדים (בראש הכתבה), ואיתי מילר מעצב היטב אתר משכנע, בעל תוכן מקומם, על חוסר השוויון בין המרכז לפריפריה.
פרויקט מקסים של אורטל גומא מבוסס על רעיון דיגיטלי בתכלית, אך מוגש, משום מה, כמוצר דפוס: ארבעה זוגות מרחבי העולם חושפים את שגרת חייהם. גומא בחרה לתת דגש על גרפיקה ולאריזה. אני, אם יורשה לי להעיר מהצד, הייתי בוחר להראות בעיקר את הצילומים שבהם יש הכל ושמעבירים את הרעיון בישירות מהנה, בליווי אינפוגרפיקה מינימלית ככל האפשר.
