Xnet מגיש: תערוכות הגמר של המחלקות לעיצוב תעשייתי |
מאת מיה דבש, עורכת ראשית, מוזיאון העיצוב חולון
אדם נכנס לחנות. ביד אחת הוא מחזיק קטלוג, וביד השנייה צעצוע פלסטיק פגום; נניח כיסא שבור. הוא מצביע בפני המוכר על כלי עבודה המוצג בקטלוג, נניח מזמרה, ומוסר לידיו את הכיסא. המוכר שוקל את הכיסא, אומד את ערכו ומחזיר ללקוח עודף - מטיל פלסטיק קטן יותר. באותה עת, בחדר אחורי, בעלי מלאכה גורסים את הכיסא הקטן בעל שלוש הרגליים ויוצרים ממנו כלי עבודה. בבוא הזמן, כשיסור חינה של המזמרה, יוכל האדם לשוב ולגרוס אותה, להוסיף מטיל פלסטיק גדול יותר ולהמתין שיכינו לו אופני הרים.
החזון הזה, שהוצג במחלקה לעיצוב תעשייתי בתערוכת הבוגרים של שנקר 2012, אינו עוסק בקיימות או בביקורת על נחילי הפלסטיק הבלתי מתכלים המכסים את פני האדמה. זו גם לא נזיפה על הבולימיה הצרכנית של העידן המודרני. אורי כהן, שקראה לפרויקט הגמר שלה "1 ק"ג פלסטיק", מציעה להתעכב רגע על מה שאנחנו רוכשים ומה שאנחנו משליכים, להאט את הקצב ולהגביר את היכולת ליהנות ממה שאנחנו צורכים. בעולם מתוקן יחליפו מטילי הפלסטיק האלה את הכסף: תינוק ייוולד ויקבל כמות קצובה של מטילים, שאותם יוכל להחליף. צפו בסרטון שמתאר את העבודה:
עוד תערוכות בוגרים ב-Xnet:
"1 ק"ג פלסטיק" מעורר לא מעט שאלות: על השינויים בתפקיד המעצב (סוכן של שינוי?) ועל פרויקטי הגמר (מה פה העיצוב? והאם זה מספיק?). אבל זהו בעיקר אחד הפרויקטים הבודדים שנדמה שהושפעו מאירועי הקיץ האחרון, שסחפו כל כך הרבה צעירים. מרבית העבודות בתערוכה, טובות מאוד ברובן, עסקו בנושאים אחרים לגמרי.
פרויקט שבא לענות על מצוקה ידועה, מבלי לחשוש מנושא שמעצבים רבים מתרחקים ממנו, הוא "מצבה בקבורה רוויה" של ליאור רוקח-קור. המעצבת, שבמצגת המתארת את תהליך העבודה עושה שימוש בתמונה של דפני ליף, עיצבה מצבה המיועדת לקבורה רוויה. המצבה, העשויה שכבות של קוריאן וזכוכית, מעניקה לבית הקברות מראה אחיד, מטופח ורוגע ומסיחה את הדעת לרגע מהמחשבה על הקבורה בקומות.
פרויקט אחר העוסק בשיתופיות ובקהילה הוא "סכיני מטבח מתוצרת דרום מערב תל אביב" של תומר בוטנר. מתוך רצון לפעול וליצור בקהילה שבה הוא חי, יצר בוטנר סדרת סכיני מטבח יחד עם בעלי המלאכה, אנשי מקצוע וספקים - כולם פועלים באזור פלורנטין (את כל אנשי פלורנטין תפגשו כאן, בבלוג של ציפה קמפינסקי ב-Xnet).
לא מעט פרויקטים של בוגרי שנקר עסקו השנה בפנים הבית: הקטן, האורבני ובעל הצרכים המיוחדים. "מטבח אורבני" של שרית שטייף נעשה בהשראת סדנאות העבודה של בעלי מלאכה שונים, כמו נגרים וסנדלרים. המטבח מיועד לצעירים השוכרים דירה זמנית בעיר, הוא לבן, קומפקטי, מכיל את כל פתרונות האחסון הנדרשים ובעיקר נראה שקל להעתיקו ממקום למקום.
עוד פרויקט המתמודד עם החיים העירוניים הוא כלי העבודה לחקלאות אורבנית של דורון ליבנה. הכלים המיועדים לחקלאים עירוניים, ששואפים לשלב את הטבע בחיים הסואנים, נועדו להשתלב בבתים מעוצבים ואולי אפילו להיות מוצגים לראווה - כמו האופניים המעוצבים להפליא של השנים האחרונות, הם מסמנים לזולת את העדפות המשתמש.
דורין אזולאי הציגה את אחד הפרויקטים היפים והמבטיחים בתערוכה - אריזה המכילה את כל מרכיבי המתכון. במקרה זה, מדובר בעוגת שוקולד. האריזה, הנראית כקופסה מוקפדת, נפתחת וחושפת סדרה של כלים המסודרים על פי שלבי ההכנה של המתכון ומכילים את כל המרכיבים הנחוצים. האריזה, העשויה בטכנולוגיה של ואקום פורמינג, נראית פשוטה, זולה וניתנת למיחזור.
מי צריך עוד כיסא? זו התמיהה שעולה שוב ושוב, כשצופים במצעד הספות והכיסאות בתערוכת העיצוב במילאנו מדי שנה. אייל כרמי משיב לשאלה הזו בכיסא משכנע למדי. בכיסא המתכת שלו, רגלי הכיסא משמשות כקונסטרוקציה ומאגדות את כל החלקים לכדי אובייקט שלם. החיבור בין החלקים מעניק לכיסא את החוזק המבני, אך גם משמש כמרכיב אסתטי.
אחת העבודות המפתיעות בתערוכה הייתה, ובכן, דלת. נדיר למצוא בתערוכות בוגרים דלת, ממש דלת בקנה מידה של 1:1, כזו שניתן להפעיל ולבחון כאילו היית בחלל תצוגה מסחרי, כזו המציעה תנועה חדשה. הדר גורליק יצרה מנגנון המאפשר היפוך ב-180 מעלות, וכתוצאה מכך מושג חיסכון בשטח הפנים. ברגע שפוסעים פנימה לא ניתן לפתוח את הדלת מן החוץ, כך שהיא מיועדת לחללים אינטימיים כמו חדרי שינה, תאי שירותים, מקלחת, חדרי הלבשה וחדרי מסתור. לא מיועדת לבעלי לב חלש ולחרדתיים.
השנה סיים המחזור הגדול ביותר בתולדות המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר (39 סטודנטים). רוב הסטודנטים הציגו עבודות מוקפדות ואסתטיות, עם תשומת לב רבה לפרופורציות ולפרטי פרטים. בדבר ראש המחלקה מצטט אלכס פדואה את אוסקר ויילד, שאמר: "רק אנשים שטחיים אינם שופטים דברים על פי צורתם". בטיפול שלהם בחזות המוצרים, בוגרי השנה בהחלט מדגימים את הגישה הזו.
