ביתי הוא מבצרי: וילה מוגנת בארגנטינה
בעיה של ביטחון אישי באזור כפרי ומבודד במחוז בואנוס איירס הובילה לפתרון שהתאים לעיצוב נוסח שנות ה-60 של הבית הזה: הוא נבנה כולו מבטון מזוין, עם שתי חזיתות אטומות. אור ואוויר מוסיפות גינות פנימיות פתוחות לשמיים, וקירות שלא פוגשים את התקרה או הרצפה
נקודת המוצא לתכנון הבית הזה היא המציאות העגומה שמוכרת למי שחי באזורים הכפריים המבודדים של ארגנטינה: הצורך להגן עליו מפני אורחים לא רצויים - שודדים ותוקפים. בעלי הבית ומתכנניו, זוג אדריכלים ("Bak Arquitectos"), החליטו למקם את ביתם החדש לכל רוחב המגרש שקנו, במחוז בואנוס איירס, ולבנות אותו בצורת מלבן ריבועי כמעט, ששתיים מפאותיו אטומות לגמרי - ללא חלונות ודלתות. בזכות ההחלטה הזו, הם היו צריכים לדאוג למגן רק שתי חזיתות: הקדמית, שפונה לרחוב, חופתה במעין תריס עץ מסיבי וקבוע. החזית העורפית, הפונה לחצר האחורית, לבריכה ולמרחבים, נסגרת באמצעות תריסי גלילה ממתכת.
כך נראה הבית מלפנים. דרך ה''סורג'' הקבוע מעץ מסיבי חודר אור לסלון, לפינת העבודה ולאחד משני חדרי השינה. מבואת הכניסה מצד שמאל.
הבית בן קומה אחת, וכולו בנוי בטון מזוין וחשוף, מבחוץ ומבפנים. כדי להכניס אור טבעי ואוורור למרכז הבית נבנו בתוכו שתי גינות פנימיות עם גג פתוח וקירות זכוכית. את התחושה הכבדה שהבטון יוצר מאזנת גישה מעניינת לקירות, שלא בהכרח מתחברים לתקרה או לרצפה, ובכך מכניסים קלילות ואור לחלל. התוצאה הסופית היא בית בצבעים מונוכרומטיים עם יסוד חזק של אדמה, ועיצוב שזורק אותנו לשנות ה-60.
בכניסה חרכים שמכניסים אור נוסף לבית, ושתי דלתות: זו שמימין מובילה לסלון. זו שמלפנים מובילה למטבח וממנו לחצר האחורית של הבית.
מכיוון שהבית נבנה לכל רוחב המגרש לא נשאר מקום לשביל חיצוני, ולכן המעבר נעשה דרך הבית.
כך נראות שתי הגינות הפנימיות בערב: באחת נשתלו צמחים ובשנייה בריכת מים דקורטיבית. מעליהן גג פתוח, שמחדיר אור לפנים הבית.
וזו החזית האחורית של הבית, שפונה לגינה עם בריכת שחייה.
מצד ימין המטבח, במרכז הסלון ומשמאל חדר השינה.
המטבח ומרפסת היציאה לגינה מהסלון. דלתות הזכוכית "נדחפו" פנימה כדי לטשטש את ההבדל בין חוץ לפנים, לאפשר הצללה נעימה וקצת יותר פרטיות. את בעית הביטחון האישי פתרו כאן באמצעות תריסי גלילה ממתכת.
מטבח מינימליסטי עם משטחי עבודה מבטון מוחלק וחיפוי עץ בהיר.
פינת האוכל. הבטון החשוף והצבעוניות המונוכרומטית החמה מזכירים את אדריכלות שנות ה-60.
מבט מכיוון שתי הגינות הפנימיות אל הסלון והגינה האחורית.
במעבר שלאורך שתי הגינות פינת ישיבה עם הכורסאות המפורסמות של מרסל ברוייר (Marcel Breuer). שימו לב לנישת הספרים בקיר הבטון המרחף. פינת הישיבה כמו מובילה אל תוך הסלון:
קירות הגינה הפנימית נותקו מהרצפה, כך שאור נכנס גם מלמטה. מצד ימין אפשר לראות את הכניסה לחדרי השינה.
קירות חדר השינה קצת פחות חשופים, וחופו בעץ בהיר. על הקיר שמול המיטה חרך שמאפשר להציץ לסלון מבלי לפגוע בפרטיות חדר השינה, ומשחק של נישות: ארון קיר קטן מצד חדר השינה הופך למדף תצוגה מצידו השני של הקיר, בפינת האוכל.
גם חדר הרחצה עשוי בטון חשוף. ברווח שבין התקרה לקיר חודר אור טבעי.
מראה גדולה מגדילה את החלל, וכמו במטבח, גם כאן המשטח עשוי בטון מוחלק.
תוכנית הבית: שטח המגרש 418 מ"ר, שעליו נבנו 167 מ"ר. מצד ימין למטה מבואת הכניסה לבית, עם שתי דלתות: האחת נפתחת לסלון ולפינת הישיבה שבין שתי הגינות הפנימיות, והשנייה מובילה למטבח וממנו לגינה האחורית. למעלה שני חדרי השינה. על הקירות האטומים ללא חלונות "מפצות" הגינות הפנימיות במרכז הבית, הפתוחות לשמיים.
אל"ף בי"ת: אז מה למדנו מהבית הזה? - כל האמצעים כשרים כדי להכניס אור טבעי הביתה. - גינה עם בריכה לא חייבת להיות מחוץ לבית. - חרכי הצצה הם לא למבצרים עתיקים בלבד .ציון : 3.5 מתוך 5 במדד מצל"ח (מדד צביה ל-wow וחלושע'ס).
עיצוב: Bak Arquitectos
צילום: Gustavo Sosa Pinilla
