מדובר, למעשה, בשני סוגים נפוצים של דירות. הראשונה היא דירת האוהבים הטריים:
במקרה של צמד סטודנטים שאך שלשום יצאו מהארון ועברו להתגורר יחד בתום שבוע היכרות, הזוג הצעיר יבחר בשכונה תל אביבית דרומית, "מתפתחת". לחלופין, זוג הייטקיסטים גאה בגיל הבלות (30+) ישתכן בדירת הסבתא, בלב הצפון הישן.
ההרמוניה הנשית המפורסמת תושג רק לאחר שכללי העיצוב של הטעם הטוב ייכתשו לרסיסים. גם חדרים קטנים ייצבעו בצבעים עזים ביותר, או כהים להחריד, מתהומות מניפות הצבעים: סגול עז, ורוד פוקסיה, צהוב לימון. כתחליף ישמש טפט חסר קונטקסט לרוח הזמן והמקום. המטרה: קריאת תיגר על הסלון של אמא, זעזוע מוח או תמריץ זיקפה.
הריהוט מגובב באקראיות-עלק. ספת עור שחור דו-מושבית משנות השמונים, שנתרמה על ידי אחד ההורים, לצד כסא-כורסא משנות השישים שהשכן ההומופוב זרק אך לא (דגש על לא!) רופד מחדש, ולא (!) שופץ. את יציאות הווינטאג' יאזן שולחן קפה מעוצב למשעי, בשתי אפשרויות: שאריות מתרגיל שנה א' ב"שנקר" של אחד מבני הזוג, או שולחן איקאה בסיסי שנצבע בזהוב מטאלי. פריט מוזהב (אחד חובה לפחות) יגובה באבזרים מוזהבים משלימים (פמוטים, פונפוני זהב בווילונות, קרניזים וכדומה). השטיח דמוי פרסי, הודי, אפגני, תואם את פרוות הכלבה ("חגית", לברדורית מעוקרת) שאומצה במשותף כחלק מכינון הזוגיות המתפרצת.
בחדר השינה שוכבים על דרגש עץ שעלה 200 שקלים ועליו מזרון מסדרת "הנסיכה על העדשה", עם בולם זעזועים אימתני ולא פרופורציונלי, מתוך התחשבות במצבה הנפשי המתדרדר של הזקנה למטה. המיטה שעונה על קיר בצבע שמן בוהק, ועליו מראה מוזהבת/מוכספת סטייל מרי אנטואנט. אפשר גם בד קנווס ועליו (מה שנדמה כ)יצירת אמנות של הסטודנט משנקר. הנושא: זוג גברים מתחבקים. צבע שולט: אדום-כתום מלוכלך. טכניקה: מריחות מכחול מרושלות.
מעל המיטה בד תחרה ("הכל בדולר"). שידות הלילה מתפקעות מנרות בכל ריח אפשרי וגם ספר שפתוח קבוע על עמוד 23 (אגנטה פלסקוג, להקת "אבבא". הסיפור המלא).
מתברגנים
אך השנים חלפו ואחרי אינסוף התנסויות במערכות יחסים משמעותיות (חודשיים, עשרה ימים, שלושה חודשים), אנחנו עם הזוג הבורגני מהצפון הישן. את האורחים מקדם שלט "כאן גרים בכיף" בצבעי הגאווה (דוכן אמני הקהילה במצעד 2004). גם על תיבת הדואר מדבקת גאווה. גם על פעמון הדלת. גם שטיח הרגליים בצבעי הקשת בענן. דירת הסבתא נותרה בתכנונה המקורי, כהוקרה על שתמיד ידעה לקבל ולתמוך. רק המטבח שונה (איקאה-שמנת עם קצת נירוסטה). בסלון צריך היה לנסר מעט את המזנון הפולני הכבד, כך שיתאים לטלוויזיה השטוחה (מזל שסבא כבר לא איתנו).
על מה שהיה בשעתו בר המשקאות מוצבות תמונות ממוסגרות בסגנון "פוטו פראג" (פלסטיק כחול דמוי מתכת), שבהן נראים בני הזוג במצעדי הגאווה של ברצלונה, ברלין, ניו יורק, תל אביב ופריז, ויש גם תמונה דהויה של אחד מבני הזוג בגרסת ה"לפני" (הריבועים ממכון הכושר). על המדף אלבומי צילומי עירום של מייפלתורפ, ספרוני עיצוב פנים של "טאשן" (3 במאה), קצת באוהאוס תל אביבי ואלבום צילומים של אנרכיסטים בגדר ההפרדה (אחד מבני הזוג מצביע חד"ש).
הסלון כבר מתקדם יותר. הספה נקנתה בחנות מעצבים בדרום העיר במחיר מופקע, רופדה במחיר מופקע אף יותר וכרגע היא מוטלת כאן כעב"מ. הקירות צבועים אפור בהיר (4101P של טמבור) וקיר אחד נצבע ירוק דשא ( 3073D) - סמל לפריחת הזוגיות המתארכת. אין שטיח, יש טראצו 20X20 של פעם במצב טוב (סבתא הייתה חולת ניקיון). שולחן הקפה הוא ספסל עץ רעוע (ההוא שמצביע חד"ש מצא זרוק במושב של הוריו). על השולחן עציץ רקפות (בעונה) או בונזאי (שהמנקה הקולומביאני משקה תמיד יותר מדי).
לצד הספה שזלונג, רצוי חיקוי של ההוא של לה-קורבוזייה, בגרסת דמוי עור פרה. על הקירות פוסטרים ענקיים. פוסטר ראשי: ניו יורק בשלג ו/או ניו יורק בשלכת ו/או ניו יורק באביב, ו/או ניו יורק בלילה ו/או ניו יורק בשנות השלושים. אלמנט משני: שלט גנוב של רחוב בחו"ל שבו מתגוררים הרבה הומואים. על דלתות העץ בסלון וילון בהדפס וינטאג' גיי-פרנדלי, של המון עיגולים בגדלים זהים נושקים זה לזה (חברה שרוצה לעשות איתם ילד הביאה לחנוכת הבית). אוספים אפשריים: דגמי מטוסי נוסעים (זכר לימי העבודה הסטודנטיאלית באל על), בובות ברבי KEN (זכר לשנה האבודה בשנקר) .במרפסת, רובץ על משטח דשא סינתטי, רועה גרמני מסורס (החליף את הלברדורית עליה השלום). הוא אוכל מצלחת פלסטיק ורודה של פיליפ סטארק ורודף אחרי תיק ישן וקרוע של לואי ויטון.
- זיו תדהר הוא אדריכל
