אורי בן צבי מעיד על עצמו שהוא חובב חתולים ומכולות אשפה. אם חתולים משמשים לו כבני לוויה, הרי שמכולות האשפה הן מקור בלתי נדלה של חומר גלם לעבודות שלו. אתרי פסולת כמו חירייה הם מקומות אהובים עליו, ותל אביב תמיד מבטיחה לו קרשים בהישג יד. "היא היער שלי", הוא אומר, וגם חברים ומכרים מסייעים לו בחיפוש המתמיד אחר חומרי גלם ממוחזרים, ומעדכנים אותו כשהם נתקלים במכולה עם תכולה מעניינת.

הנושא המרכזי שהסטודיו של בן צבי ("סטודיו יוביקו") עוסק בו הוא תיעול פסולת לעיצוב. לא רק פסולת שמגיעה באקראי מהרחוב, אלא גם פסולת תעשייתית שמגיעה ממפעלים.סטודיו יוביקו, שהציג בתערוכות עיצוב קבוצתיות בארץ ובעולם, זכה באחרונה בשני פרסים יוקרתיים - Grand Award ו-Best Use of Material Award - במסגרת תחרות הרהיטים של שבוע העיצוב בסינגפור. מדובר בשרפרף-כיסא שנראה כמו בול עץ זקוף (מזכיר את מצבו של העץ בחלק האחרון של "העץ הנדיב") עם משענת קטנה, אך בניגוד לבול עץ אחיד, הכסא עשוי מקרשים בגוונים שונים. השילוב ביניהם יוצר דפוס מעניין, המזכיר נוף חקלאי או חולצת משבצות.

המוצר הזוכה הוא חלק מסדרת הרהיטים Wake (אשכבה), שעוסקת ביחסים בין פסולת לחומר גלם. היא נעה על הציר שבין סוף מחזור החיים לבין תחייה מחודשת. "הסדרה התחילה מתהליך קר של אנליזה סביב השאלה מהי פסולת בתעשיית העץ. מה קורה למה שהיה פעם עץ ועכשיו הפך לזבל?" מסביר בן צבי, "במהלך העבודה על הסדרה הסתכלנו על טקסי אשכבה ופרידה, ורצינו להעניק לפריטים רגע אחרון של פרידה לפני שהם מסיימים את חייהם. סוג של אשכבה".

אין להשיג את הפריט הזוכה בחנויות, ואפילו לא בקנייה ישירה מהסטודיו, משום שקשה לייצר אותו פעם נוספת. פריטים בודדים אחרים מהסדרה כן מוצעים למכירה (בחנויות טולמנ'ס). בן צבי תוהה אם הסדרה מתאימה לעיצוב תעשייתי, מאחר שזהו "עיצוב מחוותי ולא יישומי". לדבריו, "זה האובייקט הכי פחות יישומי שיצא מהסטודיו שלי".

מחפש הקשר חדש

בן צבי סיים לפני 12 שנה לימודי עיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון וכבר אז התעניין במיחזור - פרויקט הגמר שלו היה על טהרת החומרים הממוחזרים. הוא המשיך לתואר שני באוניברסיטת RMIT באוסטרליה וכשחזר החל לעבוד כמעצב פרילנס. לפני ארבע שנים, כשהחל ללמד סטודנטים במכון הטכנולוגי בחולון, גמלה בליבו ההחלטה לפתוח את סטודיו יוביקו, שם יוכל ליישם את התיאוריות שלו על עיצוב ממוחזר.

גם מדף, גם מגירות. סטודיו יוביקו (צילום: שחר תמיר)
גם מדף, גם מגירות. סטודיו יוביקו (צילום: שחר תמיר)

"רציתי לבדוק אם אפשרי לעשות עיצוב ממוחזר בישראל. המגבלות של עיצוב עם חומרי גלם ממוחזרים עניינו אותי. אני פחות מתעניין באספקט של מחזור החומרים, אלא יותר בבדיקת ההקשר החדש שלהם, הזוויות החדשות שהרהיט הממוחזר מעניק לחומר הגלם והאיכויות שהוא מקבל בזכות הפונקציונליות החדשה. אני בודק עם מה החומר הממוחזר מתכתב, מה הוא מביא איתו, לאיזו פונקציה הוא יכול לשמש, או במלים אחרות - מה הסיבה של האובייקט לחיות מחדש".

מה קורה כאשר חומר גלם ממוחזר אינו בנמצא?

"כשפרויקט דורש חומר גלם שאני לא מצליח להשיג באופן ממוחזר, אני משיג חומר גלם בתול, אבל משתדל מאוד לא לעשות את זה. היו עבודות שפסחתי עליהן, כי הן לא ישבו על הרובריקה של מה שאני בודק".

יש לעיצוב ממוחזר פוטנציאל מסחרי? הרי חומרי הגלם הם אקראיים.

"זה קשה, כי אם לקוח רוצה רהיט מעץ אלון ובדיוק לא מצאתי החודש עץ אלון, לא אוכל לספק את רצונו. אבל אני מאמין שזה בכל זאת אפשרי. בימים אלה אני מנסה ליצור סדרות רהיטים קבועות מחומר גלם ממוחזר. יש בעולם הרבה חומר גלם ממוחזר, פשוט יותר קשה להשיג אותו. צריך הרבה מוטיבציה מצד המעצבים, וגם כוחות שוק שיעדיפו קנייה של פריטים ממוחזרים".