קבלו את השחקן החדש בסצינת החתונות הישראלית המפוארת: ה"לופט האורבני" – גרסה מתוחכמת, מעודכנת ומעוצבת לאולם האירועים המוכר. ראשונה היתה "הקומה הרביעית"
של קבוצת נואר בדרום תל אביב. עכשיו, לקראת הקיץ ועונת החתונות שבפתח, הצטרף "אביגדור",
ששייך לשף רן שמואלי, ערן תדמור וגילי קצנלבוגן, ותוכנן בידי האדריכלים פיצו קדם
ודן טרוים
(הראשון תיכנן את המבנה, השני עיצב את הריהוט).
לשני המקומות יש לא מעט במשותף: חלל תעשייתי רחב ידיים בשולי תל אביב, שעבר הסבה בהשקעה גדולה, עוצב להפליא ופונה לקהל טרנדי, שקץ בסגנון הרומנטי-כפרי המקובל באירועים. אבל מבחינה סגנונית הם שונים מאוד. בעוד ש"הקומה הרביעית" עוצב בידי studio mu כלופט
מגורים מרובה פינות ישיבה שכל אחת מהן שונה מרעותה, עם רהיטי וינטג' וציורי שמן גדולים על הקירות – "אביגדור" עוצב במינימליזם האופייני לשני אדריכליו, קדם וטרוים, ומשלב ניקיון עם חיבה גדולה לחומרי גלם חשופים.
מה שמייחד את "אביגדור" היא המעטפת: מפעל ישן משנות ה-50, רחב ובעל תקרה גבוהה ומשולשת. "ברגע שנכנסתי לאתר נכבשתי באווירה ובתעשייתיות", מספר קדם. "החלל חזק והמטרה מבחינתי היתה לשמור על המעטפת ועל הסגנון שלה וללכת עם הקו הקיים". הוא ביקש לשלב במבנה קו עכשווי מבלי לפגוע ביופיו. "בעיני, המבנה עצמו הוא שהכתיב את תפישת הבילוי של המקום, שחייבת להיות שונה מהמקובל".
אחר כך פגש קדם את שמואלי, השף ואחד הבעלים. "כשהכרתי את רן הבנתי שאני צריך לתת לו מיכל והוא יידע לצקת לתוכו צבעוניות, טעמים ותכנים". החלל תוכנן כך שכל מפיק יוכל לנצל אותו ולשנות אותו כרצונו, בהתאם לאירוע, אולם הקונספט הזה גורם לו להיראות נקי וריק מדי כשהוא אינו "לבוש".
הבסיס לעיצוב הוא האורבניות והחיבור לעיר, שמורגשים כבר בחזית הבניין. תוך שיתוף פעולה הדוק עם עיריית תל אביב ובהשקעה כספית גבוהה, שוחזרה חזית הלבנים הייחודית של המבנה. באותה רוח שובצו חלונות מברזל עם חלוקה פנימית למלבנים, שמזכירה מפעלים תעשייתיים באירופה. "פרויקט כזה הוא דוגמה לשינוי אורבני שניתן לחולל באזור. במקרה הזה מדובר בשכונת מונטיפיורי הישנה, אזור של מוסכים ומפעלים, חלקם נטושים. באמצעות השיפוץ תרמנו להפיכתו לאזור פעיל ושוקק בעיר", אומר קדם.
בתוך המבנה נשמרו בקפידה המראה הלופטי והאווירה התעשייתית. קדם דבק בבטון חשוף על הרצפה ובקירות, בשימור עמודי הקונסטרוקציה המקוריים, בתעלות מיזוג חשופות מנירוסטה ובברזל שעבר תהליך השחרה והחלדה, ובולט במסגרות הפתחים ובקיר הדלתות בקצה החלל. נגיעה של חום נותנת ספריית עץ שמתפרשת על אחד הקירות.
המטבח מוקם במרכז החלל, ובכך הפך לחלק בלתי נפרד מהאירוע. הוא תוכנן ללא מחיצות, והקיר המרכזי, הפונה אל הקהל, חופה כולו בברזל שחור. "באולמות אירועים מחביאים את הקייטרינג", מסביר קדם. "אנחנו הוצאנו את החגיגה החוצה, והחוויה היא כמו לאכול במסעדה".
על תכנון הרהיטים הופקד האדריכל דן טרוים, שמתמחה בעיצוב פנים של מקומות בילוי ("השולחן", "חדר אוכל", המיתוג החדש של רשת "לחם ארז"). "אנחנו דומים", אומר טרוים על קדם, "רק שפיצו מאוד נקי בקו שלו ואני מאוד מחוספס. שנינו יוצרים דברים פשוטים וברורים. אני משתמש בחומרים קרוב ככל הניתן למצבם המקורי ויוצר פריטים גולמיים ומחוספסים".
לדברי טרוים, תיכנן את הרהיטים מתוך כבוד לבניין: "המבנה עוצמתי, הקירות עשויים לבנים מיוחדות שיצרו במהלך שנה אחת בלבד מאז קום המדינה. מעולם לא נתקלתי בכאלה. היה ברור שבמקרה הזה חייבים לכבד את החלל ואת החומרים שלו. פחדתי מראוותנות והרגשתי שצריך לעשות משהו פשוט ולא מתחכם, להתחבר למהות". הצבעוניות שנבחרה נשענת כולה על חומרים טבעיים – הבלוקים, פלטות העץ, הנירוסטה, הקרמיקה במטבח והברזל החשוף. את העניין מספקות טקסטורות החומר.
שולחנות הישיבה עוצבו ממסגרת ברזל או נירוסטה שעליה פלטת עץ או שיש. שולחנות המזנון נבנו מרגלי ברזל שעליהם משטח מחופה אריחי קרמיקה לבנים. סביב השולחנות שולבו כמה סוגים של כיסאות, ביניהם כאלה שמזכירים את כסאות התלמיד של פעם. מעל בר ארוך – קונסטרוקציית ברזל שעליה משטח עץ – נתלו מנורות בעיצוב טום דיקסון. תכולת ארונות האחסון, שעשויים ברזל צבוע לבן, חשופה לעיני אורחים.
פינת הישיבה היא היחידה שלא עיצב טרוים בעצמו, אלא בחר בשוק הפשפשים רהיטים דניים שנבנו בשנות ה-50 ורופדו בעור חום – חומר גברי בעיניו: "שמתי לב שאנשים מתקשים לקבל מקומות בילוי שמשדרים משהו נשי. כנראה לנשים קל יותר להתחבר למקום שמשדר גבריות ולא להיפך", הוא מסביר את בחירתו בחומרים בטקסטורות גסות יחסית ובקווים ישרים.
>> איך נראית דירתו הפרטית של דן טרוים בשכונת ביצרון בתל אביב?
>> ואיך עוצבה מסעדת "מונטנגרו" הססגונית?
