סגראדה פמיליה זה לא הכל: ארכיטקטורה בברצלונה

לא חסרים בברצלונה מבנים של אדריכלים מפורסמים, חיים ומתים. אפשר למצוא בה את גאודי, מיס ון דה רוהה, הרצוג ודה-מרון, פסל דג ענק של פרנק גרי - אבל זאת הסצינה האדריכלית העכשווית בעיר שמפתיעה לטובה, ובהרבה מובנים. הנה דוגמה - ומיד אחריה: מפת הבניינים שאנחנו מזכירים בפוסט הזה.

לחצו על המפה כדי לראות את כל הבניינים המוזכרים כאן

נתחיל בגדול: יש שלושה מרקמים עירוניים מומלצים שמעניינים בין השאר בזכות השוני התהומי ביניהם.הרובע Gracia היה במקור עיר עצמאית וסופח לברצלונה רק בסוף המאה ה-19. בדומה לעיר העתיקה של ברצלונה, הרחובות הם צרים עם תנועה מוטורית מוגבלת, וברקמה שלה מפוזרות כיכרות. בניגוד לעיר העתיקה, הרחובות מסודרים בגריד (גם אם מעט רופף) ויש הבדלים קטנים יחסית בין רחובות ראשיים למשניים (בזמן שבעיר העתיקה יש הבדל חד בין רחובות לסמטאות). הבלוקים הם קטנים יותר ולא מלאים עד אפס מקום, והכיכרות הן בלוקים שנותרו פנויים ולא מפגשים בין רחובות חשובים.

צילום: זהר שמש

כיכר פנימית ברובע Gracia. צילום: זהר שמש

אזור Eixample ("הרחבה" בקטאלנית) הוא מרחב גדול (כ-7.5 קמ"ר) שתוכנן כהרחבה של ברצלונה בשנות ה-60 של המאה ה-19, בערך באותה תקופה שבה נעשתה ההרחבה של פריז. ברצלונה חוותה אז צמיחה מסחרית והאוכלוסייה גדלה, אבל במשך תקופה ארוכה הצמיחה הוגבלה בתוך חומות העיר בגלל הגבלות פוליטיות ממדריד. לכן, כשבשלו התנאים להרחבה, הייתה כבר לעיר מספיק אנרגיה למלא (גם אם בהדרגה) שטח גדול כל כך. האזור מתחיל בהיקף העיר העתיקה ונעצר רק כשהוא מגיע לאזורים שהיו מיושבים כבר, כמו Gracia.

Eixample צילום: זהר שמש

התכנון של Cerda מילא את כל השטח בגריד חזרתי, ללא הבחנה בין הכיוונים הניצבים (הבלוקים הם ריבועיים) וללא היררכיה. בדומה להרחבה של פריז, עמדה מאחורי התכנון תפיסה "סניטרית" גם במובן המילולי (ביוב, אספקת מים, אוורור מספק לדיירים וכדומה) וכנראה גם במובן מטפורי (חשיפה "מטהרת" לאור השמש, זרימה טובה של תחבורה). אלמנט שמייחד את הגריד הוא קיטום של כל הפינות ליצירת הרחבות במפגשי כיכרות, בין השאר כדי לאפשר תמרון של עגלות וקרוניות. בהמשך, הפתרון הזה קלט היטב גם תנועה מוטורית, אבל כיוון שעכשיו הולכי הרגל נדחקו למדרכות בצדדים, בכל חציית צומת הם נאלצים ללכת ימינה ושמאלה.

התכנון המקורי כלל הגבלות בניה משמעותיות, גם של גובה המבנים וגם של היכולת לבנות בתוך הבלוקים (הייתה אמורה להיות בנייה רק בשניים מתוך ארבעת הצדדים של כל בלוק). למרבה המזל, פרנסי העיר היו מעוניינים בצמיחה מהירה, ובתוכנית הסופית המגבלות האלו בוטלו, מבלי שנערך שינוי גיאומטרי בתוכנית. ייתכן שלו נשמרה התוכנית המקורית, מחצית מתושבי האזור היו מודרים לפאתי העיר. על אף הצפיפות הלא מתוכננת, האזור משך אוכלוסייה אמידה, עד שתושבים מן השורה כבר לא יכלו להרשות לעצמם לגור בו. זה מה שקרה לחזון המתכנן, שראה בעיני רוחו אזור שיגורו בו אנשים מכל המעמדות.

מעניין להשוות בין תוצאות תוכניות ההרחבה של ברצלונה ושל מנהטן. שתיהן מבוססות על גריד חזרתי (בברצלונה יותר מבמנהטן) שממלא את כל השטח האפשרי. התוכנית של ברצלונה הוכנה על ידי אדם אחד בעל תפיסה אוטופית ומחשבה מדוקדקת על איכות החיים של התושבים, וכללה מיני הגבלות על הבניה והמצאות כמו קיטום הפינות ואספקת גז. ואילו התוכנית של מנהטן הוכנה על ידי ועדה, ש(לפחות נתפסה כאילו) ראתה לנגד עיניה בעיקר שיקולים יזמיים של מיקסום השטח הבנוי ולא הטילה שום מגבלות על הבנייה.

ברצלונטה היא רובע קטן על לשון יבשה, שבנוי כלפי פנים בגריד צפוף ומבלוקים זעירים, וכלפי חוץ מרצועות חוף נדיבות מאוד ומתוירות מאוד.

מבט לכיוון ברצלונטה

אחרי שהכרנו את המרקמים של העיר נעבור למבנים שלה

יצירת הפאר של גאודי, הכנסייהSagrada Famillia, היא היפה ביותר שראינו באירופה, ותחרות לא חסרה. הכנסייה בעלת 12 צריחים, 100 מטר גובהו של כל אחד, והאגדה מספרת שגאודי עצמו השקיע את כל הונו בהשלמת הבנייה ולא זכה לראות אותה גמורה, כי הכנסייה מעולם לא הושלמה, בעיקר מאחר שגאודי לא השאיר תוכניות לאחר מותו המפתיע ב-1926 (הוא נדרס על ידי חשמלית, לא רחוק מהכנסייה). לאחרונה נדמה שהכנסייה תושלם בסופו של דבר, אך ימים יגידו.

צילום: זהר שמש

כמה מאמץ? 5 (התור ארוך והכניסה לא זולה)

כמה מומלץ? 10

ואם אני לא אדריכל? 10