"צנצנות האור" הללו מעניקות פרספקטיבה שונה לדברים קטנים. היא מגדילה חפצים אישיים, זוטרים, שנמצאים בבית ואינם זוכים לעניין רב באשר הם מונחים על מדף או שידה. כליאתם בתוך צנצנת זכוכית המצוידת בתאורה נעימה וסוגרת אותם בפקק, היא ששופכת עליהם אור חדש. הזרקור המכוון אליהם מעניק להם במה מפתיעה, המשלבת תשומת לב עם אינטימיות ורוך. התוצאה מזכירה מעט את כדורי הזכוכית של פעם, שהכילו תפאורה של סצינה מושלגת (רק שכאן לא אמורים לנער את הצנצנת).
אך לא רק החפצים זוכים לבלוט באור חדש: גם האור עצמו זוכה לכך. המעצבת הנורווגית שיצרה את המוצרים הללו, קריסטינה פיבה מלוואר, סבורה כי האור עצמו הופך ל"אוצר קטן" כשהוא נלכד בתוך הצנצנת. הפואטיקה העדינה שלה, שמתגשמת באמצעות הצבתם של חפצים אהובים בתוך משפחה קסומה של צנצנות-מנורות, יוצרת אפקט רגשי בעל משמעות: אלה זיכרונות מוארים, למעשה.
למשפחת המוצרים הזו יש פרופורציות שונות, אך גודלו של צוואר הבקבוק הוא זהה. המכסה של מקור האור מזכיר את התקע החשמלי בצדו השני של הכבל, ולא במקרה: זאת הערה פואטית על האנרגיה החשמלית כמקור מעניק חיים. הצנצנות עשויות עץ אלון, זכוכית מנופחת בפה, וכבל חשמלי.
פשטות סקנדינבית
המוצרים הוצגו בחודש שעבר בשבוע העיצוב של שטוקהולם וזכו למחמאות במגזין Wallpaper. באתר האינטרנט של מלוואר כתוב, כי היא "מגשרת בין דיסציפלינות של עיצוב מוצר ועיצוב גרפי", ו"מתמקדת בפוטנציאל הקומוניקטיבי של מוצרים ככלי ליצירת קשר רגשי בין מוצר למשתמשים". כפי שהמעצבת מעידה על עצמה, "באמצעות חיפוש אחר התמצית החושנית של תופעות, היא מתרגמת את האיכויות הללו למוצרים חושיים עם פשטות סקנדינבית".
היא סיימה תואר שני בעיצוב תעשייתי בבית הספר לאדריכלות ועיצוב באוסלו, ב-2008, ובמהלך הלימודים השתתפה בחילופי סטודנטים באקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות, בבית הספר לארכיטקטורה. כדי להעמיק ידע בתחום התקשורת החזותית, ולהרחיב את גישתה הבין-תחומית, היא למדה עיצוב גרפי בבית הספר Westerdals באוסלו, וכעת היא מסיימת תואר שני בתקשורת חזותית.
גם במוצרים נוספים בעיצובה, ניכר המחקר האישי על גבולות הכוח של האור כאמצעי חשיפה, ועל הדמיון בין תאורה חשמלית לאור נרות. בסדרה שנקראת Sunday, בהשראת הארוחות הממושכות והמפנקות של יום ראשון בנורווגיה, כשנרות ארוכים מפזרים את אורם המרקד על השולחן במשך שעות ארוכות. קשה להחמיץ את הדמיון הדק בין גוף התאורה לבין הנרות, והנורה מוקמה כך שהיא תפיץ אור עמום בתוך גוף התאורה - כדי להגביר את הרושם שמדובר בנר שעווה.
בסדרת המנורות השלישית של קריסטינה פיבה מלוואר, שקרויה Ray (קרן) ועשויה בפרופורציות דמויות-פטרייה, יש התייחסות מעניינת לגופי תאורה מסורתיים, עם משחק בין חשיפה לכיסוי: האהיל ספק-מגלה ספק-מסתיר את מקור האור. הבד שממנו עשוי האהיל, יחד עם גווניו החמים, יוצרים גוף תאורה מעניין שמתאים לשולחן.
לעת עתה לא ניתן להשיג את המוצרים בישראל - הם רק נחשפו זה עתה בשבוע העיצוב השוודי, כאמור - אך לאור ייחודם, יש לקוות שהם יגיעו למכירה גם אצלנו.
עוד מעצבי תאורה מרהיבים שאהבנו לאחרונה:
