מיחזור הוא נושא שחוק, זה נכון. יש מדינות שאימצו אותו כחלק מהמדיניות שלהם, וחלק לא (נחשו מה קורה בישראל). מצד שני, במסגרת לימודי האקדמיים אני נתקל יותר ויותר בגישה אקולוגית עם הסתכלות סביבתית כוללת, שהיא הרבה יותר מעניינת ופותחת אפשרויות: מיחזור, מודעות לאוכל (זרעים, גידול ביתי, עבודה קהילתית, גידול אוכל בתנאים חוסכי שטח), גנים ורטיקאליים (לגובה), ועבודה עם חומרים נכונים למוצר ולסביבה.

שלא תבינו לא נכון: אני לא הופך לפעיל סביבתי. לא הולך לגור במושב או לגדל צמחים. המטרה של הפוסט הזה היא להקיז קצת דם מתוך השטיפה הירוקה שעושים לנו, ולהציג את ההיבט האקולוגי כמשהו שיכול לנטוף אינטראקציה ועיצוב. שנים אני שומע אנשים מתלוננים שאת עכבר המחשב המציאו ב-1964 ואנחנו עדיין איתו - אבל הסיבה לכך, לדעתי, היא שאף אחד לא באמת רצה לעצור ולנסות לעשות את זה מחדש. במקום זה כולם העדיפו לרוץ קדימה עם מה שיש, ולפתח דברים יותר "מגניבים" כגון משחקים, תוכנות וכדומה.

גם באקולוגיה הסיטואציה דומה. כבר עשרות שנים שאנחנו משתמשים באותם מכשירים, עם שיפורים כאלה או אחרים במהירות, חלוקה של משאבים וכן הלאה, אבל אף אחד לא טרח לנסות ולהמציא את המערכת מחדש, או לפחות לשנות חלק יסודי אחד שיכול להזרים את המערכת לכיוון אחר. היום, בעולם של טאץ', של דיבור למחשב, של טכנולוגיות בנייה לגובה ולעומק, יש צ'אנס לשנות משהו באקולוגיה ולהפוך גם אותה לתחום שבו מעצבים שולטים - או לפחות נחוצים.

הנה כמה דוגמאות:

Seedpantry

באתר המגניב הזה אפשר לקנות ערכות זרעים וגידול לשתילה ביתית, ומעודדים כאן שתילה משותפת בחצרות משותפות. נכון שכולנו היינו מעדיפים שהשכן שלנו, שבמילא מאכיל את החתולים שמייללים כל הלילה, יכין לנו באותה הזדמנות אוכל פוטנציאלי. הנה הזדמנות לוועד הבית לעשות משהו שיעזור לשכנים גם כלכלית, כי ברור שגם החקלאים הישראלים בצרות והמחירים של כל הפירות והירקות רק עולים. גידול עצמי לפתע נשמע חברתי, כלכלי, וגם סוג של תרפיה בעיסוק.

lovefoodhatewaste


ב”אוהבים אוכל, שונאים בזבוז” (סלחו לי על התרגום הישיר) אפשר לראות כיצד להכין אוכל משאריות, ושאר טיפים חשובים על תזונה, שמירה על טריות של אוכל וכו’.

whatismissing

הפרויקט הבא אינו חדש, אבל מציג צורת הסתכלות מעניינת. הוא נקרא “מה חסר” (what is missing) ומדבר על כל הדברים שכבר אינם - מה שאנחנו מאבדים, על חיות שנכחדו או מכשירים שנעלמו מהעולם - כשמציעים לנו טופס שבו רושמים דברים אישיים שחסרים לנו, החל משנה מסוימת.

זהו בית קברות לדברים שיכולנו להציל ולא עשינו, מין הלקאה עצמית למטרות שיפור. אני מחבב אותו בגלל הדרמטיות שבה הוא מתייחס לזיכרונות שלנו. ככל שיותר אנשים משתתפים בו, כך חסר לנו יותר.


בסרט הבא, הלקוח מתוך "מה חסר", ניתן לראות מינים נכחדים של חיות שעשו עליהן סרטים להגברת המודעות. זה לא ממש עזר.

אינפוגרפיקה אקולוגית

בימים שבהם החיים של רובנו מצטיירים להם מחדש במערכת ציר הזמן של פייסבוק, צורת המבט הזאת יכולה לעזור לרבים מאיתנו בהסתכלות מחודשת על דברים. קורה שאני מביט על פרויקטי עבר שלי ותוהה לעצמי, מה לעזאזל חשבתי לעצמי? פעמים נוספות אני מוצא את עצמי חוזר לאותה חלקת זמן ומתקן משהו. גם בעולם האתרים, אני מוצא את עצמי מחדש או מגדיר מחדש את העיצוב, הכוונות, הטכנולוגיה והקונספט. העבר הזה יכול לאפשר לנו לעשות את זה בפרויקטים שהם קצת יותר גדולים מהחיים שלנו: הוא יכול לעזור לנו לשנות את העבר שלנו, אם רק נחליט שהגיע הזמן לשנות או לבדוק מחדש דברים ברמת המאקרו.

הסרטון הבא, מתוך הפרויקט "מה חסר", מראה את הקצב הרצחני של חיסול יערות הגשם, ובכלל, את ההיקף העצום של כריתת העצים בעולם. הוא מצליח להמחיש שכל פארק מפורסם בעולם יכול להיחרב בתוך דקות ספורות, רק כדי שנתפוס את מימדי ההרס שאנו יוצרים יום יום.

ולסיום: עוד שני לינקים מעניינים

Story of broke

סרטון על הכלכלה האמריקאית

Changing habbits

איך לשנות הרגלים כדי להציל את העולם? משחק אינטראקטיבי