השילוב המנצח של ים, שקיעות מרהיבות, בריזה ואוכל טוב לא פוסח גם על נמל יפו העתיק והמתחדש, שבניגוד לשכנו הצפון תל אביבי, הוא נמל פעיל למדי - עם סירות דייגים, ספורט ימי ושבט צופי-ים ותיק. מחסן 1 בנמל נבנה בשנות ה-30, ימי המנדט הבריטי, ושימש לאחסון תפוזי "ג'אפה", פרי ההדר הארצישראלי שגדל בעיקר בפרדסי יפו. ההאנגר, שהוגדר כמבנה לשימור, עבר לאחרונה מתיחת פנים יסודית כחלק מתהליכי ההתחדשות של הנמל כולו. על שלד הפלדה המקורי הורכבו חזיתות פח אופקיות ורפפות זכוכית (אדריכל: רמי גיל), והחלל הפנימי בן הקומתיים (בשטח של 2,500 מ"ר) מתמלא עתה בגלריות, בחנויות, בבתי קפה ובמסעדות.
בימים אלו נשלמות ההכנות לפתיחתה של "יונה"(במלעיל),על שמו של יונה הנביא שמיאן להתנבא על נינוה ונמלט באנייה מנמל יפו לתרשיש. זו מסעדה חדשה מבית היוצר של עופרה ואבי גנור - היא מסעדנית ותיקה ויזמת בתחום הקולינרי, והוא אמן וצלם מוערך - שביחד הקימו את מסעדות ה"טאבון" ביפו, "מאנטה-ריי" המצליחה בחוף תל אביב, ואת "אייסברג-וולקנו" בנמל תל אביב. "יונה" משתרעת על שטח של 380 מ"ר בחלל שגובהו שישה מטרים וצורתו היא מעין משולש.
העיצוב הוא פרי שיתוף פעולה בין הזוג גנור לבין המעצבות גלי אמית וסיגל ברנוביץ, שמתמחות בעיצוב מסעדות ובתי עסק. "זהו מקום שנולד בדמותם", אומרות המעצבות על העבודה המשותפת, שקרמה עור וגידים מתוך סדנה רעיונית שבה השתתף כל הצוות העוסק במלאכה.
הקונספט הקולינרי והחווייתי של הזוג גנור הוא "מסעדה בקוד פתוח" (Open source restaurant) - ציטוט מהמושג הידוע בתחום המיחשוב והאינטרנט - שעקרונותיו שקיפות, פתיחות ויכולת חלוקה ושיתוף. איך זה קשור לאוכל? כאן מתכוונים לחומרי גלם נראים (visible) המיוצרים במקום והכנתם נעשית בגלוי, למתכונים חשופים לקהל, למנות שיתופיות לחלוקה ולמטבח פתוח. בלב חלל המסעדה הוצב מטבח פתוח, הכולל טאבון ומעשנה. הוא אמור להדגיש את חווית העשייה (כגון ייצור חומרי הגלם, עישון הבשר והדגים) ולשמש כגרעין שמסביבו סדורים מקומות הישיבה, הבר ושאר הפונקציות. מעליו מרחפת גלריה פתוחה, שתשמש בעתיד להופעות מוזיקה.
"האתגר היה ליצור מקום שמצד אחד מכבד את הקונטקסט שבו הוא נמצא, ומצד שני מייצר חוויה פנימית חזקה בזכות עצמו", אומרת ברנוביץ. החומרים והצבעוניות של המבנה - פלדה אפורה, בטון וזכוכית - היו המצע שעליו הלבישו המעצבות חומרים תעשייתיים הנגזרים מאותה שפה אדריכלית: פלדה חלודה, עץ תעשייתי או לא מעובד, ואריחי בטון. כל זאת בגוונים משלימים, ובאופי שמחמם את אדריכלות המעטפת המקורית.
צבעוניות עדינה בחלל הפלדה
אריחי בטון (בגודל 20 על 20 סנטימטרים) בגווני חול מחפים את הקיר הרחב והדומיננטי המפריד בין המטבח הראשי לבין המסעדה. הם שוברים את קנה המידה של הבניין המקורי ומוסיפים צבעוניות עדינה ומרוככת לחלל. גוון הפלדה המוחלדת על גבי הקורות, מנורות הנחושת ותעלות המיזוג שנצבעו בחום עמוק ומרשתות את תקרת החלל, מעניקים מראה חמים וטבעי. "הלבשת החלל נתפרה בשכבות", מסבירות ברנוביץ ואמית את תהליך העבודה. "את המינונים של חומרי הגמר הרכבנו בזה אחר זה".
את הבר והמטבח הפתוח עוטפת קרמיקה בכחול עמוק, שמכניסה פנימה את צבע הים שנשקף מבעד לחלונות. קיר הבר ותקרת המטבח הפתוח מחופים בלוחות עץ ליבנה מודפסים בגווני חול וכחול, ועליהם דימויים גרפיים מופשטים בהשראת יצורים ימיים (בעיצובם של מיכל סודאי ואבי גנור). משטחי הבר והשולחנות עשויים מעץ פאולינה עם מילוי של אפוקסי מגוון בכחול וחום. מנורות הנחושת והקרמיקה הן מתוצרת Il Fananle האיטלקית.
בחזית הדרומית של החלל תוכננה ספריית מדפים ארוכה, ועליה צנצנות עם פירות וירקות מוחמצים, ריבות, כלי הגשה מקרמיקה וטרה קוטה, תבלינים, ערק בטעמים שנרקחים במקום וכל טוב מסוגים שונים לשימוש המסעדה. הספרייה - העשירה בגוונים, בצורות ובמרקמים טבעיים (שתארח בעתיד גם ספרים שאנשים יוכלו לשאול ולהשאיל) - משמשת כמחיצה בין המסעדה לאזור הציבורי. היא מאפשרת הצצה מבוקרת של עוברי אורח מבחוץ, וכן תצוגה מעוררת תיאבון לאלה המסיירים במבנה ואינם מתכוונים להיכנס.
