1. דמויות שחורות עם הבעות פנים חזקות מעטרות את כלי הקרמיקה הבוהקים בלובנם של צמד המעצבים האיטלקים סימונה פרזין (Simone Farresin) ואנדראה טרימרצ'י (Andrea Trimarchi), הידועים יותר כ"פורמהפנטאזמה" (Formafantasma) – "צורות רפאים", מלה שמשקפת את האידיאולוגיה הביקורתית מאחורי העיצוב שלהם.
- לכתבה המלאה
2. במסגרת סקירת ספריות לבית, לרגל שבוע הספר, הצגנו כאן ספרייה המורכבת מקוביות המשתלבות אלה באלה, בעיצוב Philippe Nigro – רהיט שזכה בפרס האנגלי הנחשב "Young and Design 2008". הקוביות עשויות פלדה מצופה לכה מבריקה, ומתחברות בהצלבה. את כל אחת מהקוביות - המגיעות בצבעים כחול, אדום, לבן, בז' ואפור - ניתן לחבר לאורך או לרוחב, לפי הצורך והחשק.
3. עומר ארבל נולד בירושלים, וכשהיה בן שמונה עבר עם הוריו לוונקובר, קנדה. שם גם ממוקם המשרד שלו OAO, המוגדר באתר הבית שלו כ"פעיל במה שמוגדר מסורתית כאדריכלות, עיצוב תעשייתי, אומנות וחקר חומרים. אנחנו מרגישים מאוד בנוח באזורים המשיקים ביניהם".
ארבל, בן 35, למד אדריכלות באוניברסיטת ווטרלו ובברצלונה. ב-2003 נבחר על ידי המגזין הבריטי Wallpaper כאחד מ-15 הצעירים המבטיחים בדורו. אחד הכיסאות שעיצב הפך לפריט לאספנים ונמצא באוספים של מוזיאונים נחשבים. בחרנו להציג כאן את המנורה שלו, מתוך הסדרה 28, שגם הוצגה ברחובות מילאנו בשבוע העיצוב האחרון. בכתבה של מיה דבש, עורכת התוכן של מוזיאון העיצוב חולון, אפשר להכיר את ארבל ולהתרשם גם מהאדריכלות שלו.
4. השרפרפים הרקומים של קבוצת גרופה נסעו איתם ל"רפסודה", פרויקט העיצוב הישראלי הצעיר שהוצג החודש בפריז. גרופה עבדה על השרפרפים האלה שבוע אחד בלבד, כחלק מפרויקט "One Piece Per Week '' - שנועד להבטיח את העבודה העצמאית של הסטודיו בין העבודות שנעשות ללקוחות חיצוניים. זה הכניס את הסטודיו לתקופה תזזיתית של חשיבה, סקיצות, ניסיונות, חומרים, צורות, תכנון, פתרונות, ביצוע, צילום, תמחור וכמובן - פרסום בפייסבוק. התוצאה מצדיקה את המאמץ.
5. נעמה הופמן היא מעצבת תעשייתית, בוגרת שנקר. את הסטודיו שלה, שפועל ביפו, הקימה ב-2010. בשנה האחרונה עיצבה הופמן בעיקר גופי תאורה ש"חיים" בתפר שבין עיצוב ואמנות, והציגה בכמה תערוכות. אהבנו את מנורות הלד שלה, בצבעי יסוד, שמצליחות לשלב סליזיות וניקיון בלי להתאמץ. הן אולי נראות כמו שלטי יציאה ממועדוני לילה או שלטי כניסה למכוני בריאות, אך גם לדירה שלנו הן יתאימו, בלי ספק.
6. הרכב החשמלי Breeze-s של "אפיקים רכב חשמלי" מקיבוץ אפיקים ממציא מחדש את הקלנועית. הוא גם הביא לעיצוב הישראלי כבוד, כאשר זכה החודש במקום הראשון בקטגוריית עיצוב המוצר בתחרות Red dot בגרמניה, שנחשבת לפרס האוסקר של עיצוב המוצר. על העיצוב אחראית קבוצת "תמוז", חברה לעיצוב תעשייתי בבעלות המעצב עמית אביגדור והמהנדס איל שמואלי. הקלנועית, שהיא כמעט שם-נרדף לחברי קיבוץ ותיקים המתנהלים בדרכם מהחדר האישי לחדר האוכל ובחזרה, מצליחה באמצעות העיצוב החדש לקרוץ לקהלים חדשים לגמרי. למעשה, בתחרות העיצוב היא התמודדה בקטגוריה של עגלות גולף, וכאמור, היא גם זכתה בה.
7. בזכות שי ילין,
קוראי Xnet מתוודעים לעולם המופלא שנקרא איי הפיליפינים. ליתר דיוק, למנילה. במהירות מסחררת, שמשלימה פערי מידע מביכים, מתברר שהיצירתיות הפיליפינית לא נעצרת בשיאים של שירת קריוקי, כמו שחלק מאיתנו חשב, אלא מציפה את העולם במעצבים צעירים עם זהות שקשה לטעות בה: העץ, החום והלחות, הג'ונגל, העבר הקולוניאליסטי והשמחה הטבעית - הכל נמצא כאן. עכשיו רק צריך לדעת איך הוגים את שמם בלי שגיאות. אחד מהם הוא ויטו סלמה, שהרהיטים שלו מאוד מוצאים חן בעיני מלך סעודיה ונלסון מנדלה. גם בעינינו. ניתן לתמונות להסביר:
8. בשקט יחסי, כראוי לתערוכת סטודנטים, התקיימה בשבוע שעבר במתחם התחנה בתל אביב ה"תארוחה" - משחק מלים שמאחוריו עיצוב ואוכל. מדובר בתלמידי המכון הטכנולוגי חולון, בהנחיית המעצב גל גאון ובעזרתו של אבי אשכנזי (גילוי נאות: אשכנזי הוא בלוגר ב-Xnet וגאון כותב כאן לפעמים). גאון הצליח לטעמנו לעורר כאן חשיבה מקורית, באמצעות ההחלטה לשלב עיצוב פנים ועיצוב תעשייתי בקורס אחד, מעין "ארוחת טעימות" כהגדרתו. כל תלמיד בחר סגנון כלשהו (סיני, יפני, איטלקי וכו') כדי ליצור ממנו אובייקט קטן שיבטא אותו. ואז הם התחילו להגדיל את המוצר שוב ושוב, כדי ליצור משפחת מוצרים על בסיס אותה שפה. בסופו של תהליך, האתגר היה לתכנן חלל (עיצוב פנים) שמדבר באותה שפה. לא כל העבודות הגיעו לרמה אחידה, וזה צפוי, אבל כמה מהן הפתיעו לטובה.
בתוך החלל המיוזע של התחנה, העין שלנו התקשתה להתנתק מהעבודה של מורן אילוז, "קווי מדבר". אילוז מתרגמת את הקווים העדינים של החולות למשפחה די מגובשת ובעיקר מנומקת של מוצרים, באופן מעורר התפעלות - בפרט כשמדובר בקורס סמסטריאלי. אם היינו רוצים להתלהם, היינו אומרים שאילוז היא הבטחה.
קליפ שמציג את ההשראה של אילוז
9. מרחוק, העין רואה קיר בצבע כחול עמוק ועליו איורים לבנים ועדינים – ואז העין משבצת את העבודה תחת הקטגוריה "טפט קיר". אבל כשמתקרבים מגלים שהאיורים הם למעשה פסלים קטנים הבולטים מתוך הקיר הכחול. זאת העבודה של בת' קטלמן, ששליחת Xnet ליריד Art Basel, נטע אחיטוב, די התרגשה לראות. משהו מהחוויה עובר גם בצפייה מרחוק. פסלוני הפורצלן האלה מתחזים להיות טפטים, ומבט מקרוב מגלה מה הם באמת: יצירות קטנות ומושקעות, שמאזכרות ארמונות בורגניים כמה מאות שנים אחורה. לא ממש מתאים לחדרי ילדים, ולמעשה לא מתאים לאף בית ישראלי שאנחנו מכירים, אבל בתערוכה סולידית יהיה מי שישמור עליהם שלא יישברו. כך או כך, עבודה מופלאה. הנה עוד כמה תמונות ממנה:
10. ואחרון חביב, לא עיצוב חדש. להיפך, זהו בית ישראלי שתוכנן ב-1962 ומאז לא נגעו בו. לא שיפוץ, לא שדרוג ולא נגיעות קוסמטיות: האיש שגר כאן יחד עם אשתו כבר חמישים שנה כמעט, לא מאמין בכל אלה. מדובר באדריכל מרדכי (מוטי) בן חורין, שפתח בפנינו את ביתו בסביון והצליח לשמוט לנו את הלסת בזכות הפשטות הישראלית שזכרנו שהייתה כאן פעם, ומאז הספקנו לשכוח. "בית נהדר אפשר לבנות גם בפרוטות", הוא גאה להגיד גם אחרי אלף וילות שהוא תיכנן, ועל יושבי המגדלים יש לו דעה לא טובה במיוחד. בבית הזה אין שום דבר אופנתי - הוא מעולם לא יצא מהאופנה.
ועוד אחד, כי קשה שלא:
- ספת הצ'ופסטיקס של יויה אושידה
