זו לא המצאה מודרנית - גרפיטי היה קיים כבר במערות האדם הקדמון. דוגמאות מתקדמות יותר היו בעיר היוונית אפסוס (פרסומת לבית בושת במקרה הזה), בקטקומבות ברומא ואפילו על גבי קירות העיר פומפיי. בישראל ניתן למצוא גרפיטי מימי מלחמת העולם הראשונה, שצוייר על ידי חיילים בריטיים באחד מבתי המושבה בני עטרות, אז וילהלמה.
בשנות השבעים של המאה ה-20 זכה הגרפיטי - שנחשב עד אז לסוג של ונדליזם - להתייחסות רצינית יותר: נער שליח בשם דמיטריוס, שכינה את עצמו Taki 183, נהג לחתום את שמו על קירות הרכבת התחתית בניו יורק. אחרי שחתימתו התנוססה במאות מקומות בעיר והניו יורק טיימס פירסם עליו ועל התופעה כתבה (לחצו לקריאה בPDF), תנועה עממית חדשה נולדה: טאקי סחף אחריו את ההמונים, ומאות חתימות נוספות הופיעו על קירות המטרופולין.
בעלי גלריות וסוחרי אמנות, שזיהו את הטרנד, אימצו מספר יוצרי גרפיטי מוכשרים והציגו את עבודותיהם בגלריות. את קית' הרינג כולנו מכירים, אבל גם Dondi (דונלנד ג'וזף ווייט) ו-Dream עשו אז את הדרך מהבניינים הנטושים והסמטאות החשוכות של רחובות העיר אל לב הממסד המעונב.
אחרי החתימות התפתח הגרפיטי לציור לכל דבר ועניין, שבשלב הראשון שימש את כנופיות העיר כסימון טריטוריות מודרני. זמן קצר אחר כך הפכו השרבוטים עתירי הצבעוניות ליצירות אמנות אורבניות, כאלו שאינן תלויות בגלריה ולעיתים אפילו לא שורדות את הלילה לפני שהן מועלמות על ידי אספנים מחד ואוכפי הסדר הציבורי מאידך.
היום הפך הגרפיטי לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני. אנחנו פוסעים לצדו ברחבי העיר ומתייחסים אליו כאל דרך ביטוי לגיטימית. חלקנו למדו לזהות את סגנונו של רמי מאירי, וגם את זה של know hopeו- Klone, שגם הם בתורם חובקו על ידי הממסד האמנותי. אפילו משרד החוץ כבר מכיר בגרפיטי, ושלח את Broken Fingaz החיפאים לייצג את ישראל בסין.
השלב הבא, כמו בכל אבולוציה, הוא הכניסה הביתה, וההשפעה של התנועה הזו על פריטים מעוצבים לבית. הנה כמה דוגמאות:
- גרפיטי אין האוס - הכי מתבקש לצייר על קירות החדר, לבטא את היצירתיות, למרוד במוסכמות, בעיקר אם אתה מתבגר. בטמבור נותנים פתרון סולידי: שבלונת זמר רוק בלבן, שאפשר לצבוע על קיר בגוון אפור כהה, למשל. את השבלונה תוכלו למצוא באתר טמבור.
- מתחת לקפה - קריצה לגרפיטי בתחתית לכוס, בעיצוב סטודיו סיטי. 23 שקלים לתחתית, לעלא, מתחם שילב בנמל תל אביב.
- על התקרה - קולקציית הנברשות יוצאת הדופן של חברת ALT האיטלקית משלבת בין הקלאסי לגרפיטי. המנורות עשויות ניאון בצבעים עזים דוגמת כחול, סגול וירוק. גוף התאורה מזכיר בעיצובו את הכתב האופייני לגרפיטי. מ-2,900 שקלים, קמחי תאורה.
- קריצה אלגנטית - קו העיצוב האלגנטי מקבל טאצ' של אמנות רחוב, כשהכסאות מקושטים בקווים מפותלים וחסרי אחידות, שנדמה כאילו רוססו בספריי על ידי עובר אורח. בסיס הכיסאות הוא אקריליק, שמעניק צבע מבריק ושקיפות של קריסטל. את הטוויסט הזה אפשר למצוא בכיסאות בר, כסאות אוכל וכורסאות. 2,000 - 2,600 שקלים,ellita living.
- גרפיטי במלוא הדרו - מותג חיפויי הקיר Eijffinger מביא את הדור החדש של הגרפיטי באמצעות תמונות קיר המציגות את יצירותיהן של אמני רחוב אנונימיים. בסדרה עיצובים בגודל קיר עם אינספור אפשרויות המושפעות מזרם ההיפ הופ והראפ. היצירות מודפסות על גבי נייר Smartpaper. מ-150 שקלים למטר, גולדשטיין גלרי טפט
ובחנויות עיצוב מובחרות.
- אין כניסה - דלת מודפסת ברוח הגרפיטי. הדלת במילוי פלקסבורד, המשקופים וההלבשות מעץ מלא. את ההדפסה מבצעים ישירות על הדלת בטכנולוגיה ייחודית. 1,950 שקלים,פולידור.
