>> הצטרפו ל-Xnet בפייסבוק
השבוע נפתח בנמל יפו המשתפץ ומתחדש הסניף הרביעי של של רשת בתי הקפה האורגנית "לאבאיט". סטודיו רונן לוין, שעיצב את כל סניפי הרשת (בגן החשמל, בנחלת בנימין ובדיזינגוף) קיבל לידיו משימה עם תנאי פתיחה לא פשוטים: מבנה היסטורי לשימור, שהיה פעם בית האריזה והשילוח של תפוזי ג'אפה מהנמל. "קיבלנו מעטפת, קובייה ריקה של קירות ותקרה, בלי רצפה אפילו. תנאי ראשון של הנמל היה שאסור לגעת במבנה המקורי. לא לשנות, לא לקדוח, שום דבר שקשור למעטפת", מספר לוין.
נתון שני שאתגר את לוין הוא היחס המתחייב בין מספר הכיסאות של בית הקפה לשטח המטבח ומחסן, לפי מספר האנשים שהם מצופים לשרת. "חיברתי את המטראז' של המחסן, המטבח ואזור שטיפת הכלים – וקיבלתי מאסה גדולה שתקועה בגרון של הקובייה שעמדה לרשותי. לא רציתי לבנות את הפונקציות האלה לאורך הקירות החיצוניים, כדי לא להפסיד את הים, שהוא השוס של המקום. אז ריכזתי אותן בעומק המבנה וקיבלתי מאסה גדולה וחונקת, ללא פרופורציות לחלל שמקיף אותה".
מה עושים? לוין החליט לרכך את המאסה באמצעות פירוקה לחלקים, אבל בלי לפזרם בחלל, כדי שלא להסתיר את הנוף. את ההשראה לשפה החזותית שאב מההיסטוריה של המקום: "המאסות הקטנות הצמודות התחברו לי עם עניין בית האריזה והשילוח, עם ארגזים שמונחים אחד על השני".
יחד עם המעצב ערן צ'כנוביץ' "פירק" לוין את החלל לקוביות שכל אחת מהן ממלאה פונקציה אחרת. אזור שטיפת הכלים נמצא בקוביית בטון, המטבח במעין קונטיינר מפח, שנראה בדיוק כמו אלה שמעמיסים על אוניות. השירותים הם קוביית עץ שמורכבת מהקורות ששימשו ליציקת הבטון בקובייה המרכזית, והמשרד של לאבאיט נמצא בקוביית זכוכית משוריינת בקומה השנייה.
"השפה היא של 'לערום' דברים, כמו ערימות ארגזים. והכל עשוי פסים אנכיים. קורות העץ הטביעו פסים אנכיים בקיר הבטון ויש פסים גם על מכולת הפח שהיא המטבח. הגובה, המנורות וקורות הברזל של החלל המקורי גם הם אנכיים", מסביר לוין.
כמו בכל סניפי לאבאיט, לוין עיצב את הרהיטים בעצמו. גם הם רומזים לעולם השילוח. הדלפקים שלאורך החלונות מזכירים דלפקי אריזה, עם מראה טכני שכולל אומים ומוטות הברגה חשופים. כיסאות הבר עשויים מושבי טרקטור צהובים. הכיסאות בלאונג' למעלה עשויים שבבי עץ דחוסים – חומר תעשייתי, שמשמש, בין היתר, לארגזי אניות. החומר הושאר בצורתו הגולמית, כוללת חותמת היצרן שמציצה פה ושם. הספסל הארוך עשוי רשת מתכת תעשייתית, ועליו כריות שנתפרו מ- 25 חולצות פועלים במידה XL. "אני אוהב את הכחול הזה", אומר לוין. "גם התחבר לי טוב עם הנמל. אחר כך חשבתי שזה משטח גדול מדי בשביל צבע אחד, ובמקום לקנות בד עם דוגמה – למה לא להשתמש בדפוס שהוא 'בילט אין' למוצר? הכיסים והתיפורים של החולצות שוברים את המאסה של הצבע".
השולחנות הפזורים בחוץ הם עניין אחר: "החוץ מדבר בעצמו במקום הזה", אומר לוין, "ולכן התערבתי בצורה מינימלית. מה שכן – בגלל שיש שם קצת אווירה של פיאצה אירופית, הלכתי על רגלי שולחן פריזאיות, אבל גם את ה'קלישאה' הזו צבעתי בצהוב המזעזע של המלגזות".
>> מה הופך את הסט של צחי בוקששתר לחריג בעולם תוכניות האוכל?
>> ואיך מתכתב עיצוב גלריית זימאק עם אדריכלות כיכר המדינה?
