באחת הסצינות המרשימות ביותר בהפקה הישראלית-שווייצרית של ההצגה "אורלנדו" (עיצוב: נועם דובר, דימויים מוקרנים: מיכל צדרבאום), נראה הצעיר יושב מתחת לעץ אלון ומהרהר, כשסביבו נושרים עלי שלכת מרהיבים. צבעם של העלים, שהוקרנו על המסכים הלבנים שבחדר, היה כל כך עמוק וחד שקשה היה שלא להישבות בקסם.
את העלים האלה ציירה מיכל צדרבאום, אחר כך סרקה, הדפיסה וגזרה את הקונטור ולבסוף צילמה את הכול בשולחן אנימציה. ברור היה לה שלאיכויות האלה ולעומק הטקסטורות והצבעים לא תוכל להגיע בעבודה במחשב. ואכן, הדימויים שיצרה הם יותר פיוטיים מטכנולוגיים.
שפה ויזואלית חדשה זו אינה הפעם הראשונה שצדרבאום מערערת על שליטתו הבלתי מעורערת של המחשב על חיינו. בויצ"ו חיפה היא מעבירה סדנה בשם "טיפוגרפיה ללא מחשב" ומציעה שיטות עבודה אלטרנטיביות לעיצוב מבוסס מחשב. אבל האם יש היום בכלל עיצוב ללא מחשב? האם יש מי שמוכנים בכלל להיפרד ממנו ולצייר או לכתוב ביד? ולמה לעזאזל זה חשוב? לצדרבאום ברור שלמחשב יש תפקיד חשוב בחיינו, אבל כך גם להתנסות חדשה, לקשר מוח-יד, לשרבוטים בספר הסקיצות. לדבריה, הסטודנטים שפגשה בקורס היו צמאים מאוד לחוויות חדשות כאלה.גם בעבודה שהציגה יחד עם בן זוגה, נועם דובר, בתערוכה "פוסט פוסיל ", היא חיפשה שפה ויזואלית חדשה. היא מנסה לחבר בין טכנולוגיה עדכנית לבין מבנים מן הטבע ומעלה שאלות כמו מה מכתיב את מה - הבחירה הטכנולוגית את השפה הצורנית, או להיפך? כיצד ניתן למתוח את גבולות השימוש בטכנולוגיות? ואיך ניתן להעשיר את השפה הוויזואלית של תלת מימד ממוחשב?
בכלי שהציגו השניים הם יצרו מסע של חלוק נחל דרך טכנולוגיות עכשוויות. את חלוק הנחל הם סרקו למחשב בתלת מימד, ועל ידי חיתוך וכרסום במסור CNC יצרו מודל גושני וממנו תבניות גבס ליציקות קרמיות. כך הם החלו את המסע בחלוק נחל טבעי וסיימו בחומר, אבל באמצע היו הרבה מאוד התערבויות של מכונות וטכנולוגיות.
לפרק הקודם בסדרת הראיונות:
יובל שאול הוא הצייד: חצי גמל, לסת של אריה, גבריות והישרדות
- מיה דבש היא עורכת התוכן של מוזיאון העיצוב חולון
