אילן אלימלך נחת בשדה התעופה של מלבורן, אוסטרליה, עם מזוודה אחת ביד, תואר באדריכלות מאוניברסיטת תל אביב, ותוכנית פשוטה: ללמוד לתואר שני בעיצוב. הוא היה בן 35.
זה היה לפני 15 שנים. בסוף השבוע האחרון נפתחה ב-NGV (National Gallery of Victoria) – המוזיאון הוותיק, הגדול והנחשב באוסטרליה לאמנות – הטרייניאל, תערוכה תלת שנתית עצומה, שבה משתתפים יותר מ-100 אמנים ומעצבים מובילים מרחבי העולם (ג'ף קונס, פטריסיה אורקיולה, רפיק אנדול וססיל בנדיקסן הם כמה מהשמות). ביניהם גם אלימלך, שמוכר כאילן אל, מעצב תאורה שחי ופועל ממלבורן.
בשנה של קורונה וסגר, שבה נדחו או בוטלו אירועי האמנות והעיצוב הבולטים בזה אחר זה, זוהי התערוכה היחידה בעולם שמציגה תמונת מצב רחבה של שדות האמנות והעיצוב העכשוויים. ''זה כמו נס קטן, שאנחנו זוכים לראות את כל זה'', נכתב עליה ב''גרדיאן''.
לצדו של אל, אגב, אפשר למצוא ברשימת המציגים עוד שני שמות ישראליים – המעצב הקונספטואלי ארז נאבי פנה ומעצבת התכשיטים נעמה ברגמן – שכמוהו, גם הם פועלים בעיקר בחו''ל.
ליקוי חמה
אל מציג במוזיאון גוף תאורה עגול בשם ORA – פלטה עגולה ושחורה משתי שכבות של חומר אקרילי, שביניהן שכבה דקיקה שקופה. כך הפלטה משקפת את העומדים מולה, כמו מראה. בגבה סרט של לדים ובמרכזה שלושה כפתורים, שכל אחד מהם שולט בצבע יסוד אחר – אדום, ירוק וכחול – והם מאפשרים לשחק וליצור סביבה הילה בספקטרום אינסופי של גוונים.
המנורה עוצבה במסגרת התואר השני שעשה במחלקה לעיצוב באוניברסיטת RMIT, תוצר מחקר של שנה על תאורה וצבע. ''המאסטר היה על הקשר בין תאורה מלאכותית בחללי פנים לבין ה-wellness שלנו. האם תאורה יכולה לשפר את איכות החיים שלנו, ובאילו דרכים? איך משפיעה תאורה צבעונית על הפסיכולוגיה שלנו? הרי צבע זה דבר סובייקטיבי, כל אחד מאתנו חווה אותו שונה, מבחינה פיזיולוגית ורגשית. במיוחד התעסקתי בתאורה אינטראקטיבית''.
למה חשובה האינטראקטיביות?
''כי אם רוצים ליצור שינוי בחיים, צריך להיות אקטיבי לגבי זה. לא רק ללחוץ עם האצבע על השלט, אלא לקום מהספה, לגשת למשהו ולכוון אותו. בתמורה מתחולל שינוי בסביבה, שמשפיע על התחושה''.
ORA מזכירה ליקוי חמה או ירח, והיא מזמינה כל אחד ליצור סביבה הילה בצבע שעובד בשבילו. בדרך כלל הקוטר שלה 60 סנטימטרים, ומאחוריה מטר של לדים. מנורה כזו מהקולקציה של אל עולה 6,000 דולרים.
המוזיאון במלבורן הזמין ממנו מנורה גדולה מהרגיל – 90 סנטימטרים קוטרה – עם 5 מטרים של סרט לדים, ובקורונה, כמובן, המגע אינו בא בחשבון. האופציה האינטראקטיבית קיימת בה, אך בתערוכה המנורה תלויה מעל גובה העיניים, ועוברת דרך קשת הצבעים במחזוריות של שלוש דקות. באפריל, אחרי נעילת השערים, היא תיכנס לאוסף הקבוע של NGV.
למה דווקא אורה, מכל העבודות שלך?
''כי זו יצירה מתוחכמת, עם טכנולוגיית לד, ששינתה לנו את החיים. וכי היא עוסקת בקשר בין תאורה לפסיכולוגיה ולפיזיולוגיה. בייחוד עכשיו, כשאנחנו סגורים יותר בבתים, יש חשיבות לאיך אנחנו חיים וחווים את סביבת המגורים שלנו''.
פריצה במרוץ האביב
על הלוחית שלצד העבודה ביקש המוזיאון מאל לבחור ארץ מגורים אחת. ''מאיפה אני, ישראל או אוסטרליה? בחרתי אוסטרליה, לא חשבתי פעמיים''.
גדלת באשדוד, למדת ועבדת בתל אביב. מה פתאום אוסטרליה?
"עברתי תאונת דרכים, החיים היו בבלגן. אחרי השיקום רציתי לחזור לסביבת לימודים. הרגשתי שהמוח שלי מתנוון ביום יום של העבודה, התגעגעתי למחשבה. וידעתי שארצה לחיות תקופה במקום אחר, בשפה אחרת. התקבלתי לפוליטכניקו במילאנו, גם לאוניברסיטה בפריז, אבל העדפתי לחפש באנגלית. באוסטרליה היו תוכניות לימוד שיכולתי לעמוד במחיר שלהן. קניתי כרטיס פתוח לשנה. סידני נראתה לי כמו תל אביב, חשבתי שלא אלמד אלא אחגוג כל היום. בחרתי במלבורן''.
ולמה קיצרת את שמך?
''כי אלימלך זה ארוך, ואל יותר קל להגיה ולאיות, יותר בינלאומי. אני עובד המון עם קטאר, עם דובאי. בדרכון הישראלי אני עדיין אילן אלימלך, מתוך כבוד לאבא שלי. בדרכון האוסטרלי אני אילן אל''.
אחרי הלימודים עבד שנתיים בסטודיו מקומי לעיצוב תעשייתי, וב-2010 הקים סטודיו עצמאי. המנורה הראשונה שייצר היא מנורת הגשם, שכבר עיצב בארץ. הפריצה הגיעה במרוץ הסוסים של מלבורן. ''כל אוקטובר, שזה כאן אביב, יש כאן קרנבל של מרוצי הסוסים – אירוע שמגיעים אליו מכל רחבי הגלובוס, עם כובעים וכל הטררם. יש אזור של ביתני VIP, ובאחד מהם, בסלון האירוח, הצגתי את מנורת הגשם שלי. משם דברים התגלגלו''.
בתחילה עבד מהבית, היום הוא מעסיק ארבעה עובדים, בסטודיו שמתמחה במנורות מוזמנות בהתאמה אישית. הבנק המלכותי במלבורן, למשל, הזמין ממנו נברשת באורך 13 מטרים, שמשתלשלת בחדר המדרגות של משרדיו, בבניין אר-דקו לשימור.
פריטים שלו נשלחים לרחבי העולם, כולל לא מעט לקוחות מהאמירויות. השבוע, למשל, הוזמן עבור וילה פרטית בדובאי אגרטל canon. ''זו העבודה הכי ישראלית שלי'', הוא אומר, ''וההשראה הגיעה משירה של להקת חיל התותחנים, 'פרחים בקנה'''.
איפה השוק הכי גדול שלך?
''יש אנשים שמניחים תפילין כל בוקר, אני אומר גאד בלס אמריקה. זו האומה היחידה בפלנטה שבה אפשר להזמין גוף תאורה ב-60 אלף דולר ולשלם הכל מראש, בלי לראות דוגמאות, רק על בסיס תמונות באינטרנט. אוסטרלים יעלו על טיסה למלבורן (שעה מסידני, שעתיים מבריסבן או חמש שעות מפרת') כי הם חייבים לראות ולמשש לפני שיוציאו אגורה''.
ובישראל?
''כלום. ניסיתי. בכל פעם שאני מבקר בארץ אני דופק על דלתות בתקווה להתחיל שיתוף פעולה שגם יחזק את הקשר שלי לארץ, אבל בישראל אני פחות מעניין''.
מה מצב הקורונה באוסטרליה?
''כרגע אנחנו בבועה עם ניו זילנד. אחרי שלושה חודשים וחצי של סגר מוחלט הכל כאן כבר פתוח כרגיל. יש אירועי ספורט, יש תערוכות, מסעדות, בתי קולנוע, הופעות. אין מסיכות. רק מגבילים את כמות האנשים''.
ואיך היתה השנה הזו מבחינה עסקית?
''זו היתה השנה שבה עבדתי הכי הרבה בחיי. בכמה תחומים אפשר היה להמשיך בעבודה, ואחד מהם הוא כל מה שקשור לבנייה. לא היה יבוא מחו''ל, אז קנו יותר לוקאלי. היה כאן קמפיין מעולה של תמיכה בייצור מקומי, והיתה לנו המון עבודה''.
איך לדעתך השפיעה הקורונה על תפיסת המגורים?
''אנחנו יותר מודעים, כי מבלים כל כך הרבה זמן בדלתות סגורות. כאן, מי שרצה לשפץ את הבית שלו בשנה האחרונה, קיבל מהממשלה מענק''.
מה הצעד הבא?
''אני עובד עם מעצבת מסידני על תערוכה נודדת של תאורה אינטראקטיבית, ורוצה לעצב רהיטים ופריטים אחרים לבית''.
את האדריכלות שמת מאחוריך?
''בוודאי, כי זה 90% שרטוט ו-10% יצירתיות, ואז מחכים שנים עד שמשהו יקרה. אין לי סבלנות לזה''.
לטוס לאוסטרליה אי אפשר בלי להיכנס לבידוד, אך תוכלו לסייר בתערוכה בסרט המפורט הבא (את אילן אל תמצאו בדקה ה-43):
