נכנסו לגור, ואז תכננו ובנו בעצמם את כל רהיטי העץ: בית בכפר הרי''ף

טייס ומעצבת עברו למושב כדי שיוכלו להקים לצד ביתם החדש נגרייה. המטראז' מצומצם בכוונה, שיטת הבנייה קלה ומהירה, ואת הרהיטים הוסיפו פנימה אט אט

אביטל ברוידא

|

10.12.20 | 00:01

בית הסוכנות הישן שהיה כאן נהרס, ובמקומו נבנה בשיטה קלה בית מעץ, גבס וקלקר. ''זה בית שאפשר להרים בשלושה חודשים, העלויות שלו נמוכות ב-30% מבנייה רגילה ואין פסולת בניין. אם רוצים לעשות שינויים זה מאוד קל, והכי חשוב – הוא הרבה יותר מבודד מבית רגיל'', מסבירה מעצבת הפנים עינת שחר (צילום: איתי בנית)
בית הסוכנות הישן שהיה כאן נהרס, ובמקומו נבנה בשיטה קלה בית מעץ, גבס וקלקר. ''זה בית שאפשר להרים בשלושה חודשים, העלויות שלו נמוכות ב-30% מבנייה רגילה ואין פסולת בניין. אם רוצים לעשות שינויים זה מאוד קל, והכי חשוב – הוא הרבה יותר מבודד מבית רגיל'', מסבירה מעצבת הפנים עינת שחר (צילום: איתי בנית)
המידות צנועות יחסית לבית חדש במושב: 130 מ''ר בקומה אחת. הסלון קטן, אך יש בו תחושת רווחה בזכות התקרה הגבוהה והוויטרינות לחצר. ספרייה שבנה בעל הבית בעצמו תופסת את הקיר המרכזי, ומולה פינת ישיבה (מסך אין כאן) (צילום: איתי בנית)
המידות צנועות יחסית לבית חדש במושב: 130 מ''ר בקומה אחת. הסלון קטן, אך יש בו תחושת רווחה בזכות התקרה הגבוהה והוויטרינות לחצר. ספרייה שבנה בעל הבית בעצמו תופסת את הקיר המרכזי, ומולה פינת ישיבה (מסך אין כאן) (צילום: איתי בנית)
הרבה מהחיים המשפחתיים מתנהלים בחוץ, על המרפסת המקורה והרחבה שלאורך כל הבית, ובחצר. אין חומות שמפרידות מהשכנים (צילום: איתי בנית)
הרבה מהחיים המשפחתיים מתנהלים בחוץ, על המרפסת המקורה והרחבה שלאורך כל הבית, ובחצר. אין חומות שמפרידות מהשכנים (צילום: איתי בנית)
המטבח תוכנן בחדר נפרד, עם פינת אוכל בתוכו. ''זה משהו שהבאתי מהתרבות הצרפתית שעליה גדלתי בבית הורי: מטבח לא גדול, שאינו פתוח לסלון'', מסבירה שחר. ''גם בר לא רציתי, כי אצלנו כשאוכלים אז אוכלים, כל המשפחה יחד מסביב לשולחן'' (צילום: איתי בנית)
המטבח תוכנן בחדר נפרד, עם פינת אוכל בתוכו. ''זה משהו שהבאתי מהתרבות הצרפתית שעליה גדלתי בבית הורי: מטבח לא גדול, שאינו פתוח לסלון'', מסבירה שחר. ''גם בר לא רציתי, כי אצלנו כשאוכלים אז אוכלים, כל המשפחה יחד מסביב לשולחן'' (צילום: איתי בנית)
המיקום והפרופורציות יוצרים חדר עוטף ואינטימי. קשר עין עם הסלון והחצר נשמר באמצעות מעבר רחב, חלון צר שנקבע בקיר וחזית שקופה החוצה (צילום: איתי בנית)
המיקום והפרופורציות יוצרים חדר עוטף ואינטימי. קשר עין עם הסלון והחצר נשמר באמצעות מעבר רחב, חלון צר שנקבע בקיר וחזית שקופה החוצה (צילום: איתי בנית)
מבט מהסלון לכיוון המטבח (משמאל) וחדרי הילדים (מימין). מעל קומת גלריה ריקה, שמוסגרה בינתיים במעקה ברזל שחור (צילום: איתי בנית)
מבט מהסלון לכיוון המטבח (משמאל) וחדרי הילדים (מימין). מעל קומת גלריה ריקה, שמוסגרה בינתיים במעקה ברזל שחור (צילום: איתי בנית)
כשהילדים יגדלו תהפוך פינת הטלוויזיה לחדר שינה נוסף, וחדר המשפחה יעבור למעלה (צילום: איתי בנית)
כשהילדים יגדלו תהפוך פינת הטלוויזיה לחדר שינה נוסף, וחדר המשפחה יעבור למעלה (צילום: איתי בנית)
בין שירותי האורחים לחדר ההורים ניצבת פינת העבודה של שחר - שולחן מעץ בוק ולצדו דלת זכוכית גבוהה, שיוצאת אל רחבת דק קטנה (צילום: איתי בנית)
בין שירותי האורחים לחדר ההורים ניצבת פינת העבודה של שחר - שולחן מעץ בוק ולצדו דלת זכוכית גבוהה, שיוצאת אל רחבת דק קטנה (צילום: איתי בנית)
חדר ההורים לבן, עם קיר אחד צבוע ורוד עתיק. כמו יתר החדרים, הוא שטוף באור טבעי בזכות ויטרינה גדולה  (צילום: איתי בנית)
חדר ההורים לבן, עם קיר אחד צבוע ורוד עתיק. כמו יתר החדרים, הוא שטוף באור טבעי בזכות ויטרינה גדולה (צילום: איתי בנית)
חדר הרחצה הזוגי מוקם בכניסה ליחידת ההורים, מול חדר הארונות, ושניהם מופרדים לגמרי מאזור השינה, שסגור בדלת נוספת. כך יכולים בני הזוג להתארגן (בימי שגרה עובד רון כטייס ב''אל על'') מבלי להפריע זה לזו (צילום: איתי בנית)
חדר הרחצה הזוגי מוקם בכניסה ליחידת ההורים, מול חדר הארונות, ושניהם מופרדים לגמרי מאזור השינה, שסגור בדלת נוספת. כך יכולים בני הזוג להתארגן (בימי שגרה עובד רון כטייס ב''אל על'') מבלי להפריע זה לזו (צילום: איתי בנית)
הנגרות היא תחביב בן 30 שנה. כל פריטי העץ בבית  (כולל המיטה שבתמונה) הם מעשה ידיו, מסוגי עץ שונים ומגוונים (צילום: איתי בנית)
הנגרות היא תחביב בן 30 שנה. כל פריטי העץ בבית (כולל המיטה שבתמונה) הם מעשה ידיו, מסוגי עץ שונים ומגוונים (צילום: איתי בנית)
סוכת הגפנים התחילה מגפן יחידה שצמחה לצד הבית המקורי. מקומה הועתק לכאן וסביבה נבנתה הסוכה. ברקע נראית המדגרה הישנה (צילום: איתי בנית)
סוכת הגפנים התחילה מגפן יחידה שצמחה לצד הבית המקורי. מקומה הועתק לכאן וסביבה נבנתה הסוכה. ברקע נראית המדגרה הישנה (צילום: איתי בנית)
 

משפחת שחר – עינת, רון ושני ילדיהם בני השמונה – עברו למושב כפר הרי"ף לפני שבע שנים, בעקבות תחביבו של רון: נגרות. היא מעצבת פנים והוא טייס באל על, ולפני כן גרו בהוד השרון, עד שבניו של רון מנישואים קודמים בגרו. אז החליטו לחפש משק שיוכלו להקים עליו נגרייה, ראו כ-50 אפשרויות ברחבי הארץ ולבסוף מצאו את מבוקשם במושב הסמוך לקרית מלאכי: משק חקלאי עם מגרש בגודל ארבעה דונם, שעליו עמדו בית סוכנות קטן וישן, רפת ריקה ולול מט ליפול עם מדגרה קטנה.

 

ראשית קנו בית עץ מוכן בן 80 מ"ר, הציבו אותו במקום הלול ועברו לגור בו עם התאומים, אז בני חצי שנה. אט אט החלו לתכנן את בית הקבע שלהם ולטפל גם בשאר המבנים שעל המגרש. לרפת שינו ייעוד והיא הפכה לנגרייה גדולה ומודרנית; על תוואי בית הסוכנות נבנה ביתם החדש, ולצדו מקלט שמשמש את שני הבתים. "היום אני לא בטוחה שמקלט חיצוני זו החלטה נכונה", אומרת שחר. "בניגוד להוד השרון, כאן יש לפעמים אזעקות, ולהעביר ילדים באמצע הלילה למקלט זה לא אידיאלי".

 

גם את בית הקבע החדש החליטו להקים בשיטה של בנייה קלה, המבוססת על שלד עץ עם חיפוי פנימי של גבס, שכבת בידוד באמצע ומבחוץ חיפוי של קלקר מיוחד, בגימור טיח.

 

הכניסה (צילום: איתי בנית)
    הכניסה(צילום: איתי בנית)

     

    למה החלטתם ללכת על בית עץ?

     

    "כי זה בית שאפשר להרים בשלושה חודשים, העלויות שלו נמוכות ב-30% מבנייה רגילה ואין פסולת בניין – האתר נשאר נקי. אם רוצים לעשות שינויים אחרי הבנייה זה מאוד קל, והכי חשוב – הוא הרבה יותר מבודד מבית רגיל".

     

    היא עיצבה, הוא ניגר

     

    את התוכנית עשו עם האדריכלית רות אליעזר, שגם ניהלה את כל התיאומים מול הרשויות. על עיצוב הפנים עבדו יחד – עינת על התכנון ורון על כל פרטי הנגרות.

     

    הבית – 130 מ"ר על פני קומה אחת – נחשב במונחים של מושב לצנוע, כמעט צפוף, אבל שחר ידעה בדיוק מה היא רוצה. "רציתי בית קטן", היא אומרת, "היה חשוב לי שיהיה מטבח חצי סגור ומקלחות מרווחות. רון רצה גג גבוה, עם חלונות שמציפים את הבית באור".

     

    לפני כארבע שנים עברו לבית החדש עם רהיטי איקאה שהביאו מבתים קודמים. בזמן שחלף מאז, תוך כדי המגורים בו, הבינו מה הם רוצים וצריכים, וביחד תכננו את כל הרהיטים, שרון בנה בעצמו.

     

    על הקיר לצד דלת הכניסה תריס עץ, מזכרת מהבית המקורי (צילום: איתי בנית)
      על הקיר לצד דלת הכניסה תריס עץ, מזכרת מהבית המקורי(צילום: איתי בנית)

       

      דלת עץ כבדה נפתחת אל מסדרון פתוח, שמפריד בין החלק הציבורי — מטבח, פינת אוכל וסלון, לחלק הפרטי — חדר ילדים וחדר רחצה, פינת טלוויזיה פתוחה, שירותי אורחים ופינת עבודה. בסוף המסדרון מוקמה יחידת ההורים.

       

      בניגוד לפתיחות המקובלת זה שנים בין מטבח לסלון, שחר תכננה מטבח סגור, עם פינת אוכל בתוכו. "זה משהו שהבאתי מהתרבות הצרפתית שעליה גדלתי בבית הורי: מטבח לא גדול, שאינו פתוח לסלון אבל יש בו מספיק מקום לשנינו לעבוד יחד", היא מסבירה ומוסיפה: "גם בר לא רציתי, כי אצלנו כשאוכלים אז אוכלים, כל המשפחה יחד מסביב לשולחן".

       

      במטבח רצפת בטון מוחלק. שאר הבית רוצף פרקט אלון (צילום: איתי בנית)
        במטבח רצפת בטון מוחלק. שאר הבית רוצף פרקט אלון(צילום: איתי בנית)

         

        המיקום והפרופורציות של פינת האוכל והמטבח יוצרים חדר עוטף ואינטימי. קשר עין בינם לבין הסלון והחצר נשמר באמצעות מעבר רחב, חלון צר שנקבע בקיר וחזית שקופה החוצה.

         

        התקרה מעל השולחן (מעץ מייפל) הונמכה כדי ליצור אינטימיות (צילום: איתי בנית)
          התקרה מעל השולחן (מעץ מייפל) הונמכה כדי ליצור אינטימיות(צילום: איתי בנית)

           

          גם הסלון צנוע במידותיו, אך נדמה מרווח ומואר בזכות ויטרינות גדולות ותקרה גבוהה, משובצת קורות עץ עבות. את הקיר הראשי תופסת ספרייה מעץ צפצפה, ומולה ספה ושתי כורסאות ראטן (מסך אין כאן).  

           

          כל פריטי הנגרות עשויים עץ מלא (צילום: איתי בנית)
            כל פריטי הנגרות עשויים עץ מלא(צילום: איתי בנית)

            על הקיר עבודה של Roi Pajursky (צילום: איתי בנית)
              על הקיר עבודה של Roi Pajursky(צילום: איתי בנית)

               

              הילדים חולקים חדר בהיר, גבוה תקרה. מיטת חבר שיצר רון לבנו הגדול בעבר הוסבה לשתי מיטות עץ נפרדות. כשהם יגדלו תהפוך פינת הטלוויזיה הצמודה לחדר נוסף, והטלוויזיה תעלה קומה, לגלריה הפתוחה, שכעת עומדת ריקה.

               

              מיטת חבר ישנה הוסבה לשתי מיטות נפרדות (צילום: איתי בנית)
                מיטת חבר ישנה הוסבה לשתי מיטות נפרדות(צילום: איתי בנית)

                 

                שירותי האורחים (צילום: איתי בנית)
                  שירותי האורחים(צילום: איתי בנית)

                   

                  בהמשך המסדרון, בין שירותי האורחים לחדר ההורים, ניצבת פינת העבודה של שחר — שולחן מעץ בוק ולצדו דלת ויטרינה גבוהה, שיוצאת אל רחבת דק קטנה, מוקפת צמחייה. "זו פינת ההשראה שלי. כשמזג האוויר מאפשר אני עובדת על הדק, מתחת לעץ".

                   

                  כשמזג האוויר מאפשר, שחר מעדיפה לעבוד בחוץ, מתחת לעץ (צילום: איתי בנית)
                    כשמזג האוויר מאפשר, שחר מעדיפה לעבוד בחוץ, מתחת לעץ(צילום: איתי בנית)

                     

                    חדר שינה של טייס

                     

                    בסוף המסדרון מגיעים אל יחידת ההורים, שתוכננה בהתאמה לסדר יומו הלא שגרתי של רון, בימי שגרה של טיסות סדירות. בכניסה מוקמו זה לצד זה חדר ארונות וחדר רחצה, מופרדים לגמרי מאזור השינה, שסגור בדלת נוספת. כך אפשר להתנהל בחופשיות, מבלי להעיר זה את זו.

                     

                    תוכנית הבית. חדר ההורים בקצה (תוכנית: רות אליעזר, יחד עם בעלי הבית)
                      תוכנית הבית. חדר ההורים בקצה(תוכנית: רות אליעזר, יחד עם בעלי הבית)

                       

                      גם המיטה ושידות הצד הן תוצרת הנגרייה הביתית (צילום: איתי בנית)
                        גם המיטה ושידות הצד הן תוצרת הנגרייה הביתית(צילום: איתי בנית)

                         

                        הסגנון נקי ובהיר (צילום: איתי בנית)
                          הסגנון נקי ובהיר(צילום: איתי בנית)

                           

                          "אני לא אוהבת עיצוב עמוס", מסבירה שחר את סגנונו של הבית. "העדפתי שחדרי הרחצה יישארו לבנים וצחים, ומכיוון ששאר הבית נקי יחסית הרשיתי לעצמי להוסיף פה ושם פרטי וינטג'". בנוסף שיבצה פריטים מבית הסוכנות המקורי: תריס עץ ישן נתלה על קיר המבואה, סולם עץ בנישה במסדרון, ולוחות דבש מהכוורת של בעל הבית הקודם הפכו למסגרות ונתלו על קיר פינת האוכל.

                           

                          בין סוכת הגפנים לנגרייה

                           

                          במושב הבית לעולם אינו מוגבל לארבעה כתלים. רצפת הבטון של המטבח ממשיכה החוצה אל מרפסת רחבה, מקורה בפרגולת עץ לכל אורכו של הבית. "רוב הזמן אנחנו בכלל נמצאים בחוץ", אומרים בני הזוג, "אנחנו חיים בין סוכת הגפנים לסלון המקורה". החצר הגדולה מוסווית מעיני החולפים ברחוב, ואין חומות בינה לבין השכנים.

                           

                          מרפסת נדיבה ומקורה מרחיבה את הבית (צילום: איתי בנית)
                            מרפסת נדיבה ומקורה מרחיבה את הבית(צילום: איתי בנית)

                             

                            עם פינת אוכל נוספת (צילום: איתי בנית)
                              עם פינת אוכל נוספת(צילום: איתי בנית)

                               

                              וסלון נוסף (צילום: איתי בנית)
                                וסלון נוסף(צילום: איתי בנית)

                                 

                                יש גם בית עץ לילדים (צילום: איתי בנית)
                                  יש גם בית עץ לילדים(צילום: איתי בנית)

                                   

                                  בפינת החצר נמצאת הנגרייה – הסיבה העיקרית למעבר לכאן. זהו המקדש הפרטי של רון. ברקע מתנגנת מוזיקה קלאסית, על הקירות נשענות קורות עצומות ויפהפיות של עץ מלא ובמרכז מכונות חדישות לצד מקצועים ידניים ומפסלות מסורתיות.

                                   

                                  בנגרייה הסמוכה לבית (צילום: איתי בנית)
                                    בנגרייה הסמוכה לבית(צילום: איתי בנית)

                                     

                                    את הרהיטים בונה רון אך ורק מעץ מלא ומחברי העץ הם מסוג ''זנב סנונית'', ללא ברגים ומסמרים. מה שהיה תחביב בן 30 שנה הפך כאן לנגריית בוטיק, שבה הוא מעביר בעשייה את ימי החל"ת שנגזרו עליו.

                                     

                                    עכשיו, אחרי 4 שנות מגורים בבית, אפשר לומר שהעיצוב הושלם?

                                     

                                    "זה באמת היה עיצוב אטי שנבנה עם הזמן, אבל זה לא משהו שנגמר. הנה עכשיו הגיע פסנתר חדש, ובעתיד נסגור את הגלריה ונהפוך אותה לחדר משפחה. את המדגרה הקטנה צריך לשפץ. תמיד יהיה עוד משהו לעשות".

                                     

                                    • עיצוב פנים: עינת שחר
                                    • נגרות: רון שחר
                                    • קבלן: My Project
                                    • תאורה: דורי קמחי תאורה, א. נתן, קרן אור, בילונגינג
                                    • נדנדה, סוס נדנדה ופוף: סטודיו IOTA
                                    • שטיח בחדר המשפחה: TAMAR NIX
                                    • כיסאות: טולמנ'ס, פיק אפ
                                    • שתילים ועציצים: משתלת גבעת ברנר
                                    • ציור בסלון: Roi Pajursky
                                    • ציורים אחרים: Christiane Sandler, עדנה זמיר

                                     

                                     
                                    הצג:
                                    אזהרה:
                                    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד