קשה לחשוב על טיימינג מושלם יותר להוצאת ספר הדרכה להתמודדות עם תהפוכות החיים מאשר התפרצות נגיף הקורונה, שהטריף וטרף את חייהם של תושבי העולם כולו. אבל ברוס פיילר בכלל לא חשב על הצלחה מסחררת או על משבר עולמי. הוא רק רצה לכתוב ספר שילמד אנשים איך להתמודד עם שינויים גדולים בחיים. המוטיבציה לכתיבת הספר הגיעה מכמה משברים גדולים שקרו לפיילר עצמו והפכו את חייו מקצה לקצה באופן משמעותי ובלתי צפוי.
פיילר, שלא ידע איך להתמודד עם כל הצרות שנפלו עליו בבת אחת, החליט לצאת למסע שתכליתו לחקור את תחום ההתמודדות עם משברים. לצורך כך הוא לא פנה למומחים, אלא החל לכתוב ספר הדרכה המבוסס על ראיונות עומק עם אלפי אנשים בני כל הגילאים מכל רחבי ארצות הברית שחוו משברים אישיים קשים.
איסוף המידע והראיונות האישיים נמשכו חמש שנים. לכתיבת הספר עצמו, שכלל סקירת מחקרים רבים בתחום המשברים האישיים, הקדיש פיילר שנה נוספת, תוך שהוא מתמקד בתובנות ובעצות מעשיות שהמרואיינים שלו העידו שהיו הדבר הכי חשוב ביציאה שלהם מהמשבר.
הספר, שנקרא Life is in the Transitions: Mastering Change at Any Age ("החיים הם במשברים: איך להתמודד ביעילות עם שינוי בכל גיל", בתרגום חופשי), הפך מיד עם צאתו לאור לרב מכר מצליח בארצות הברית והתברג לרשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס", בין היתר בזכות הביקורות הטובות שהוא זכה להן. כך לדוגמה, אריאנה הפינגטון, יזמית ומקימת האתר הידוע "הפינגטון פוסט", כתבה על הספר שהוא מרתק ושהיא לא הצליחה להניח אותו מידיה וקראה בו כל מילה. ביקורות רבות אחרות הכתירו אותו בתואר המחייב ספר "משנה חיים".
בספר מציג פיילר ניתוח סטטיסטי של הראיונות שערך, ולפיו כל אדם עובר משבר או מעבר בחייו מדי 5־7 שנים. לדבריו, החיים של כולנו שזורים במשברים. זה יכול להיות משבר אישי או משפחתי, כמו מוות של הורה, עזיבת מקום עבודה, גירושים, התבגרות ילדים, או גם "משבר" חיובי כמו נישואים, מעבר דירה או לידת ילד, ומחקרים מראים שפחות ממחצית מהשינויים (47%) בחיינו הם כאלה שאנו רוצים ובוחרים בהם. כל השאר הם כאלה שנכפו עלינו כתוצאה מהנסיבות. במהלך כתיבת הספר ניתח פיילר גם את אופן ההתמודדות שלנו עם משברים והגיע למסקנה שבניגוד למקובל לחשוב, כולנו מתמודדים עם שינויים באופן דומה. נשים, גברים, צעירים, מבוגרים, משכילים וחסרי השכלה - כולם מתמודדים עם שינויים באופן אינטואיטיבי, בלי להבין מה הם עושים ולמה.
פיילר מצא שכדי להתמודד עם משבר ביעילות אנחנו צריכים לאמץ תוכנית שכוללת שבעה שלבים. לדבריו, יש אנשים שמבצעים חלק מהם באופן אינטואיטיבי, אבל אף אחד לא מבצע את כולם. חלק מאיתנו יעילים בשלב מסוים, ויש כאלה שדווקא קל להם בשלב אחר. יש אנשים שמתקשים במיוחד בשלב הראשון, שהוא ההכרה במשבר, ולכן נתקעים במצב הישן יותר מדי זמן. לעומתם, לאנשים שנוטים להחליף מקומות עבודה או להינשא כמה פעמים דווקא קל בשלב הראשוני של ההסתגלות למצב החדש. יש גם אנשים שמתקשים מאוד לשתף אחרים במשבר שלהם וחשים בושה ומבוכה, גם אם מדובר בהתפרצות מחלה שאינה תלויה בהם.
פיילר ממליץ לכולנו לעבור על שבעת השלבים, לזהות את השלבים הקלים והקשים לנו ולהתמודד עם כל אחד מהם. לדבריו, המטרה היא לא רק להתמודד עם משבר נוכחי אלא לתרגל אימון של התמודדות עם משברים שיחזק אותנו ויעזור לנו עם משברים נוספים בעתיד. הנה שבעת השלבים בתהליך הקבלה של השינוי והשליטה בו, כפי שהם מובאים בספר.
1. קבלו את השינוי
כל מי שאוהב את המוכר והידוע מתקשה מאוד בשלב הזה. אנשים שמתקשים לקבל את השינוי נוטים להיתקע בו הרבה זמן ולבזבז זמן מיותר על מחשבות כמו "אילו היה כך" ו"אילו הייתי נוהג אחרת" — מחשבות שלא יקדמו אותם ולא יובילו אותם למקומות טובים. אנשים כאלה גם נוטים להכחיש את השינוי, להאמין שחייהם יחזרו למה שהיו, או להרגיש כעס, עוינות ולהתעלם מהבעיה במשך חודשים ארוכים. אבל שינויים בחיים מחייבים אותנו לשים את העבר מאחורינו. לסמן את הבית, העבודה או האנשים היקרים שאיבדנו כמשהו ששייך לעבר ולא ישוב עוד. והשלב הזה מורכב משלושה חלקים:
1. ההכרה בכך שמדובר בשינוי.
2. תחושה של בלבול כללי וקושי לחזור למסלול.
3. הכרה בסופיות המשבר והבנה שאנחנו על סף התחלה חדשה.
הדרך לקבל את השינוי עוברת בהבנת הרגשות שהוא מעורר בנו: האם זה פחד? כעס? ככל שנבין ונתמודד עם הרגשות שעומדים מאחורי הקושי שלנו לקבל את השינוי, כך יהיה לנו קל יותר להתמודד עם שינויים ולהסתגל אליהם. מניסיונם של אנשים רבים שרואיינו לספר, דרך יעילה להתמודד עם הבעיה היא בעזרת אימון אישי, כמו שמתרגלים נהיגה, כתיבה ורכיבה על אופניים.
2. סמנו את השינוי
סימון השינוי בחיים הוא דרך אינטואיטיבית שהוכחה במחקרים רבים כמפחיתה חרדה. אנשים רבים פועלים כך בלי להבין מדוע, אבל הסימון מעניק להם ביטחון, תחושה שיש סדר בעולם. זו יכולה להיות פעולה שחוזרת על עצמה, מעין סוג של טקס, או קעקוע גוף. כל סוגי הסימונים עוזרים להתמודדות עם משברים והם מומלצים מאוד. פיילר מונה ארבעה סוגים של סימונים:
- אישי: סימון גופני על ידי קעקוע בגוף שמסמל לנו את השינוי, את המעבר. סימון אישי יכול להיות גם ריטואל חדש שאנחנו מאמצים, כמו אמירת תודה בכל בוקר, או אפילו תליית תמונה שמסמלת עבורנו את המעבר שחווינו.
- חברתי: יצירת אירוע בעקבות השינוי, כמו מפגש חברים, כתיבת סיפור שמסמן את האירוע או השתתפות בחוויות יוצאות דופן כמו צניחה חופשית כשחברים ובני משפחה צופים בנו.
- שינוי שם: תופעה נפוצה מאוד בקרב מתמודדים עם משברים - אימוץ שם אחר, שינוי שם או הוספת שם נוסף שמסמל שינוי שהאדם עבר.
- ניקוי: אימוץ דיאטת הרזיה, אימוץ שיטת תזונה חדשה, הפיכה לטבעוני או לצמחוני.
3. אמצו דרכי חשיבה חדשות
לכולנו יש אמונות והרגלים שאנו מחזיקים בהם מאז ומעולם. לרוב אלה הרגלים או אמונות של ההורים שלנו או של בני הזוג שלנו שאימצנו לעצמנו בלי לחשוב עליהם יותר מדי. לפעמים זו הדרך שבה אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, בחירה בחוג חברתי, בילוי הזמן הפנוי שלנו או ההחלטה להתגורר במקום או בסגנון חיים מסוים.
פיילר מצא כי אנשים רבים מוצאים את זמן המשבר כהזדמנות פז להכיר את עצמם ולבדוק את התיאוריות שעליהן חייהם בנויים. כך לדוגמה, אנשים רבים מגלים בעת משבר שהעבודה שהם עובדים בה לא מספקת אותם. הם מגלים שהם בחרו בעבודה מסוימת ומחזיקים בה מסיבות כלכליות או מתוך רצון שההורים שלהם או בני הזוג שלהם יחשבו שהם מצליחים ומוצלחים. אבל כשהם שואלים את עצמם בכנות אם אלה החיים שרצו ובוחנים את עצמם לעומק, הם מגיעים למסקנה שזה לא מה שהם באמת רוצים.
זמן משבר הוא תקופה מצוינת לבחון את אותן אמונות חיים ולבדוק עד כמה הדעה של אחרים אכן שווה את המחיר שאנו משלמים עליה. אנשים רבים מאמינים שהם לא צריכים טיפול פסיכולוגי, מסביר פיילר, אבל דווקא טיפול כזה או אחר יכול לרענן להם את המחשבות. שינוי הוא הזדמנות לבדוק את כל החיים שלנו מחדש.
4. נצלו את ההזדמנות להיות יצירתיים
אנשים רבים שעברו משבר והתראיינו לספר מצאו שאחת הפעולות שסייעה להם להתגבר על המשבר היא גילוי היצירתיות שטמונה בהם ולמעשה בכל אחד מאיתנו. יצירתיות לא חייבת להתבטא באמנות, היא יכולה להיות גם כישרון לאימון אישי, יכולת לנהל משא ומתן או יכולת מכירה. פיתוח היצירתיות עזר למרואיינים רבים בספר להתגבר על המשבר ואף הוביל לשיפור בדימוי העצמי שלהם. רבים מהם סיפרו שהם התחילו לכתוב, חשבו לפרסם מחזה או שיר, התחילו לצייר או החליטו להתנדב.
היו אנשים שגילו את היצירתיות שלהם ביכולת חדשה שהם גילו בעצמם, כמו למשל התמודדות עם ביורוקרטיה וניהול המשבר שאליו הם נקלעו. היצירתיות יכולה להתבטא גם ביכולת לנהל ולרכז את הבעיות ולפתור אותן לפי הסדר. רבים סיפרו שגם עזרה לאחרים היא סוג של יצירתיות שעזרה להם להתגבר על המשבר שאליו הם נקלעו.
5. שתפו אחרים
פיילר מצא שבשעת משבר אנשים רבים חשים בושה, וכי תחושה זו שכיחה מאוד גם במקרים שבהם לאדם לא הייתה כלל שליטה על המשבר שאליו נקלע, כמו למשל מחלה. רבים מהמרואיינים סיפרו שהתביישו לספר על המשבר בחייהם, על כך שפוטרו מעבודתם או על כך שחלו במחלה. המשבר נראה להם כמו חולשה או בקשת עזרה ורחמים מהזולת, תחושה שגרמה להם לחוש שווים פחות.
רבים אף סיפרו שבעת המשבר הם הרגישו נפרדים מהאנשים שסביבם, כי נראה היה להם שהעולם ממשיך במנהגיו והם נשארים לבד עם הבעיות שלהם. כך לדוגמה, אנשים שאיבדו את העבודה שלהם סיפרו שהם נמנעו מלפגוש אנשים ומכרים כי חששו מהשאלה: "מה שלומך?". אנשים שהילדים שלהם נקלעו לבעיות כמו גירושים או אובדן עבודה התביישו לספר על כך למכריהם, הרגישו כישלון ובושה ואפילו נמנעו מפגישות משפחתיות כדי שלא יצטרכו להתמודד עם השאלה מה שלום הילדים.
אלא שמסיפורים אישיים של אנשים רבים שנקלעו למשבר מתברר שאחד הכלים העוצמתיים ביותר שעזרו להם להתגבר היה שיחה עם אנשים אחרים. אלה יכולים להיות אנשים בקבוצת תמיכה שחווים את אותם דברים, חברים או בני משפחה. לדבריהם, לשיחות עם אנשים אחרים יש ערך אדיר, גם אם המאזין אינו מביע את דעתו או נותן עצות.
פיילר עצמו מספר שחש בושה לצאת מהבית לאחר שעבר ניתוח ברגלו בעקבות מחלת הסרטן שבה לקה. הוא לא רצה שירחמו עליו, לכן נמנע ממפגשים חברתיים, וככל האפשר גם נמנע מיציאה מהבית. לדבריו, דווקא בתקופה קשה זו של החלמה הוא חווה בדידות רבה בשל ההחלטה הזאת, שכיום הוא מבין שהייתה טעות. השורה התחתונה: אנשים שיוצאים מהבית בעיצומו של משבר, משתפים אחרים ומשתתפים בקבוצות תמיכה, מרגישים טוב יותר עם עצמם, וקל להם יותר להתמודד עם המשבר שנקלעו אליו.
6. בצעו עוד שינוי קטן אחד בחיים, בלי לחשוב יותר מדי
האם יש משהו משותף לכל האנשים שעוברים משבר? מניתוח הראיונות והתשובות של המשתתפים מצא פיילר תופעה מעניינת - רוב המרואיינים סיפרו לו שהם החליטו באופן אינטואיטיבי להכניס עוד שינוי קטן בחיים. התופעה הזאת הייתה משותפת ל־61% מהמרואיינים שעברו משבר. השיטה הזאת של הוספת עוד שינוי קטן לחיים עזרה במיוחד לאנשים שמתקשים בביצוע הצעד הראשון אחרי המשבר - אנשים שקשה להם לכתוב קורות חיים בפעם הראשונה אחרי שאיבדו את עבודתם, אנשים שהתקשו לצאת בפעם הראשונה מהבית לאחר שאיבדו אדם יקר. השינוי הנוסף בחיים היה בנייה של משהו חדש, שיפוץ או תחביב שתמיד חלמו עליו. פיילר ממליץ בספר שלו למצוא פעילות כזאת שגורמת להנאה ולהתחיל לעסוק בה בלי לחשוב יותר מדי.
7. ספרו את הסיפור שלכם שוב ושוב
מהו הסרט או הספר האהוב עליכם? האם הוא כולל משבר כלשהו? סביר להניח שכן. אין הרבה סרטים או ספרים שעלילתם רצופה שגרה רגילה שלא מתרחשים בה שינויים. תמיד יש טוויסט בעלילה, שינוי כלשהו שהגיבור בוחר בו או כזה שנכפה עליו. אחרת הסרט או הספר יהיו משעממים מאוד ואף אחד לא ירצה לקרוא אותם או לצפות בהם. דמיינו את החיים שלכם כאילו היו סרט עלילתי, ממליץ פיילר. ספרו את הסיפור שלכם.
הסיפור שלכם צריך להכיל שלושה פרקים: הייתי אדם כזה >> עברתי משבר >> עכשיו אני אדם אחר.
מטרת הסיפור שלנו היא הסתכלות רחבה יותר על החיים שלנו. אם קשה לכם להתחיל, פיילר ממליץ לשאול את עצמכם שאלה שהוא הפנה לכל המרואיינים בספר שלו: הסתכלו על החיים שלכם, על כל פרקי החיים, האם יש לחיים שלכם תבנית? האם יש רעיון או ערך שאתם מאמינים בו בכל לבכם והוא חוזר על עצמו? רוב רובם של המרואיינים ענו לפיילר תשובה חיובית. יש תבנית בחיים שלהם, והתבנית הזאת מאפיינת אותם. היו כאלה שדיברו על כך שהם תמיד רצו לשפר את חייהם של אנשים אחרים, שזה היה ערך עליון בשבילם, היו שאמרו שחשוב להם להפיץ אהבה, היו כאלה שסיפרו שהם הקדישו את עצמם לטיפול בילדיהם.
מטרת הסיפור האישי היא להסתכל על החיים שלכם בחיוב ולא להיות ביקורתיים. הסיפור נועד לגבש את "האני" ולהכיר את עצמנו טוב יותר. הסתכלות על החיים שלנו "מלמעלה" ו"בגדול" עוזרת לגבש את האני החדש שלנו ולהמשיך בחיינו באופן שמתאים יותר לצרכים האישיים שלנו. הסיפור האישי שלנו צריך להתמקד בפרטים הקטנים, החלקים שעשו לנו טוב. מטרתו איננה תיעוד מדויק של כל הקורות אותנו, אלא הסיפור עצמו: מה המטרות שלנו בחיים? מהם הערכים החשובים שבהם אנחנו מאמינים? למה הם חשובים לנו? פיילר מצייין גם שאין טעם להשקיע מחשבה רבה בכתיבת הסיפור אלא בעיקר לכתוב אותו ואחר כך לתקן. לדבריו, אפשר לערוך תיקונים בסיפור שלנו במשך כל החיים ולהתאים אותו למצב ולזמן, אבל הדבר החשוב ביותר הוא קודם כל להתחיל לכתוב ולתעד.
איור בתחילת הכתבה: שירה לימון, מאיירת.
