אושרי כהן: "אנשים לא נלחמים על החופש. אנחנו עדר כבשים במרעה"
מי שהיה פעם כוכב מדורי רכילות, נעשה יוצר של סרטונים חברתיים, ויש לו דעות חתרניות על הקורונה, השלטון וההמון. "למדינה אין זכות לאסור על אזרח לצאת מהבית"
שלשום בערב התיישבתי מול המסך קצת לפני שמונה בערב כדי לצפות בחדשות, ונתקלתי בכמה תשדירים, לא כל כך מוצלחים, של משרדי ממשלה שמוגשים כשירות לציבור. באחד התשדירים, של פיקוד העורף, ראו כל מיני אנשים במסכות, בכל מיני סיטואציות, וכל אחד בתורו הוריד את המסכה ואמר: "גם אני חייב לדעת". בסוף הסביר הקריין המחויך שאם אובחנו כמאומתים לקורונה, אנחנו חייבים בתשאול האפידמיולוגי למסור פרטים מלאים על האנשים שפגשנו, כי רק ככה נוכל לקטוע את שרשרת ההדבקה. תפסתי את עצמי רגע וחשבתי שאם מישהו היה מראה לי את התשדיר הזה לפני שנה, הייתי בטוח שזה קטע מהסדרה "מראה שחורה". קשה להאמין שזאת המציאות שאנחנו חיים בה.
אפשר לסגור את העניין בכך שמדובר בקריאייטיב גרוע, אבל יש מי שממש מודאגים מהמצב החדש. אחד מהם הוא אושרי כהן, שלא רק מודאג, אלא גם מביע את הדאגה שלו כאן. אפשר להסכים עם דבריו או להתנגד להם (וכמובן שהדברים שהוא אומר הם על אחריותו בלבד), אבל אין ספק שהוא מביע עמדות מעניינות. "התקופה האחרונה הורידה בעיניי את המכנסיים למושג שנקרא 'ממסד' או 'שלטון'", הוא אומר. "פתאום נחשף הרצון האמיתי שלהם, נחשפו הנשקים השקטים שבמשך שנים השתמשו בהם נגד האזרח הקטן. היום אנחנו רואים את התוצאות של זה".
בחודשים האחרונים אושרי כותב ומביים סרטונים קצרים שעוסקים באובדן החופש שלנו בעולם החדש. "פיצה חדשה", למשל, מתאר איך תהליך פשוט של הזמנת פיצה נהפך לסיוט מטריד. "הפרויקט הזה נקרא 'פרוג'קט אאוט': שורה של סרטים קצרים עם דמות אחת בלוקיישן אחד", מסביר אושרי. "כל סרט עומד בפני עצמו, אבל הדי-אן-אי זהה בכולם: האזרח הקטן מול הממסד. המחיר שהאדם הקטן משלם על הבריונות הממסדית הטכנולוגית. אני מאוד גאה בפרויקט הזה. יש עוד פרק שמצטלם השבוע, ויש תסריטים לעוד כמה פרקים".
את הסרטים החדשים הוא מפיק במסגרת חברת הפקות חדשה שהקים יחד עם היזם רונן מניפז. "קראנו לחברה Haven, עיר מקלט, והתכנים שאנחנו מייצרים הם כאלה שלא תראה בכל מקום, עם המון ביקורת. כמו כל אספקט בחיים שלנו, גם האמנות והיצירה נשלטות על ידי תאגידים גדולים, ואם אתה כאמן רוצה שאנשים ייחשפו ליצירה שלך, אתה צריך להתחבר לחברה ענקית – מפלצת גדולה ממך. אנחנו שמים את עצמנו במקום הזה ומשקיעים ביוצרים צעירים. יוצרים שיש להם מה להגיד, מוזמנים לפנות אלינו".
אני מרגיש שיש בך הרבה כעס על המצב.
"כשהתחיל עניין הקורונה והסגרים, מאוד כעסתי על זה שאנשים לא נלחמים על החופש שלהם; שאנשים מקבלים את זה כמובן מאליו שאוסרים עליהם לצאת מהבית; שהשב"כ יושב להם על הסמארטפון. כעסתי. היום אני מבין שכולם מפחדים. נטעו בנו פחד מטורף לגבי הווירוס, משהו לא הגיוני שלא תואם בכלל את המספרים. כשאתה קם בבוקר ופותח עיתון, הדבר הראשון שאתה רואה זה גרף: מספרים, מספר מאומתים, מספר חולים קשה, מספר מונשמים. אומרים לך: 'אם זה יעלה, תחזור לסגר. אם יירד, יהיו הקלות'. אתה חי לפי איזשהו גרף, עם נתונים שאתה לא יכול לאמת, והוא עולה ויורד, ולפיו מחוקקים חוקים ומקבלים החלטות. אנחנו עדר של כבשים במרעה".
אבל אתה לא יכול להתעלם מזה שיש מגפה. זה המצב בכל העולם.
"כשאני שומע את המילה 'מגפה', אני מדמיין אנשים שמתים ברחובות. מזכירים הרבה את השפעת הספרדית מהמאה הקודמת. קראתי על זה: בתוך ארבע שעות היו לך אבעבועות שחורות בכל הגוף, היית מדמם מהפה, נחנק מהדם של עצמך ומת – לא עושה ארבע בדיקות כדי לבדוק אם יש לך או אין לך את זה".
אז אתה חושב שהכל חלק ממזימה גדולה?
"מי שלא מאמין שיש מישהו מאחורי הדבר הזה, נראה לי תמים, נמצא בשנת חורף של חיים שלמים. גם אני ישנתי, אבל הקורונה הזאת העירה אותי. אני לא חושב שיש איזשהו נבל שיושב ומלטף חתול, מסתכל על המסכים וצוחק צחוק מרושע – אבל יש מפת אינטרסים מאוד ברורה. תן לי לספר לך על משהו. באחת הערים בארץ רישתו את כל הרחוב הראשי עם מצלמות ומערכות כריזה. אם אני ואתה יושבים שם על ספסל, ואנחנו בלי מסכות, מיד כורזים במערכת וקוראים אותנו לסדר. יש גם מערכת לזיהוי פנים שמזהה אותנו. זאת לא קונספירציה. זה כבר קורה. כל הערים הולכות לשם. מערכת לזיהוי פנים היא משהו שכבר קורה בפלאפון שלך, וזה יהיה גם במצלמות 'העיר החכמה'. כשאתה מחבר אחד ועוד אחד, קשה שלא ייצא שניים. יש כאן שליטה מלאה על החיים שלנו, ובדברים הכי בסיסיים: בכמה מטרים תצא מהבית. בשורה התחתונה: מכיוון שכאזרחים אנחנו לא יכולים להילחם בדבר שהוא חזק מאיתנו בהרבה, כחברה אנחנו חייבים להציב גבולות, לקבוע מה כן ומה לא. אני מאמין שלא משנה מה חומרת הווירוס – גם על זה אפשר להתווכח – למדינה אין זכות להגיד לאדם חף מפשע אם מותר או אסור לו לצאת מהבית. סגר זה לא דבר לגיטימי".
לפני שהקורונה הגיעה לעולם, אושרי נסע ללמוד קולנוע בלוס אנג'לס, ולצד הקריירה במשחק התחיל ליצור סרטים, לכתוב ולביים. "הסרט הראשון שיצרתי היה 'סבא מסעוד'. רציתי לצלול לחיים האישיים, להביא סיפור שקרוב אליי. הסיפור על סבא מסעוד רץ במשפחה כבר הרבה שנים: אמא שלי אוהבת לספר אותו בארוחות שישי, והוא תמיד ריגש אותי נורא. סבא שלי מאוד אהב קולנוע, והוא היה גאה לראות את הנכד שלו מגשים לו את החלום ומשחק בסרטים. עשיתי את הסרט הזה כמתנה למשפחה. שלחתי אותו לכמה פסטיבלים בלי הרבה ציפיות, וזכיתי בפרס בפסטיבל סרטים קצרים בניו יורק וגם בפסטיבל בברלין. יצא שאת הפרסים הראשונים שקיבלתי על סרט שיצרתי, קיבלתי בזכות סבא שלי. זה סגר לי מעגל ופתח מעגל חדש".
אז עכשיו אתה מתמקד בעיקר בכתיבה ובימוי?
"אני תמיד פוחד להגיד שאני עובר ממשהו למשהו. מבחינתי, גם משחק, גם כתיבה, גם בימוי, גם מוזיקה – הכל מרגיש לי מאותו עולם. אבל בתקופה הזאת אני משקיע יותר זמן וריכוז בכתיבה ובבימוי. ביימתי סרט קצר, 'באמצע שום מקום', שכתבתי יחד עם יון קצב, בהשתתפות צחי גראד ודרור קרן, ויש את הסרטים של 'פרוג'קט אאוט', אבל אני לרגע לא זונח את המשחק. אני מצטלם החורף לשני סרטים, אחד מהם של שמי זרחין, שזה שיתוף פעולה ראשון שלנו מאז 'הכוכבים של שלומי'. זה תפקיד נפלא, ואני מחכה לעבוד איתו שוב. יש לי גם את 'מקמאפיה', סדרה של אמאזון פריים, שהצילומים לעונה החדשה שלה יתחילו בקרוב בלונדון ובקרואטיה. גם למוזיקה יש חלק חשוב בחיים שלי. אני יוצר מוזיקה אלקטרונית וטכנו. זה מקום מפלט בשבילי (ראו קליפים בראש הכתבה – ל"ל)".
אני זוכר תקופות שכיכבת במדורי הרכילות. בשנים האחרונות יש רושם שקצת נרגעת, התבגרת.
"כן, אני מקווה. למרות שלהירגע זה קצת להיכנע לחיים. כשאומרים לי 'נרגעת', זה קצת מבהיל אותי. אתה יודע שמי שנמצא בדפים של הרכילויות זה מי שמשתף עם זה פעולה. בפאזה שאני נמצא בחיים עכשיו, אני פחות משתף פעולה".
כשאתה אומר "פאזה", אתה מתכוון לזוגיות?
"אולי".
לסיום, יש לך מסר אופטימי?
"מה שמשאיר אותי אופטימי זה הידע שהיצר האנושי חזק מהכל. יכולים עד מחר להגיד לנו שלחבק את אמא זה רע ומסוכן, אבל בסוף נחבק אותה, גם אם זה ייקח זמן. החיסון שאנחנו צריכים כחברה הוא החמלה, לא חיסונים כימיים. אנחנו צריכים להיות אנשים חומלים, שיהיה אכפת לנו אחד מהשני, שיהיה אכפת לנו מהאחר".
גם דני בסן התבטא לאחרונה בנחרצות - נגד פוליטיקאית מסוימת. הקליקו על התמונה:
