לפני כמה שבועות טובים, בדרך להפגנה על גשר מעל כביש החוף, ראה איציק גור סלע שמצא חן בעיניו. איכשהו הצליח להביא אותו לביתו השכור במושב אביחיל, ''ואמרתי, טוב, יש לי התחלה של שביל". הוא התחיל לחפש ובכמה סיבובים גייס חברים שעזרו לו להעמיס סלע מפה סלע משם, ולהוריד את המשא בחצר העצומה, שנראית כמו גינה מעורבבת בסדנת עבודה.
''ואז לחפור, למקם, לעשות פאזל. לקח ברוטו שבועיים, איש מקצוע היה גומר את זה בשעתיים. מאוד נהניתי מזה''. מסביב שתל צמחייה לא מהונדסת מדי, ושביל האבנים בכניסה כבר נראה כמו חלק טבעי מהסביבה.
הרבה אנשים לא יבינו למה להשקיע בדירה שכורה.
''אלה לא השקעות של הרבה כסף, אלא של זמן. אני תמיד בדיון עם עצמי, למה אני משקיע בזה כל כך הרבה זמן? והתשובה היא – כי זה כיף''.
זה לא רק זמן, זו גם עבודה.
''מישהו שואל צייר למה הוא מצייר? אין שאלה לגבי זה. אותו דבר לגבי. זה אומר שאם יש לי עכשיו רעיון, אני יכול ב-12 בלילה לצאת לחצר ולהתחיל להזיז דברים, רק כדי לראות איך משהו נראה. זה שולט בי לפעמים, תשוקה''.
אבל השביל יישאר ואתה תלך, כשהחוזה ייגמר.
"אני אוהב לראות רעיונות קורמים עור וגידים. בעלי גינות לא באמת יושבים בגינה, הם כל הזמן קמים, מטפחים, עושים משהו. כשאני לבד בבית אין מצב שאני יושב פה בשקט, אני קם ועושה משהו. אני זקוק לזה''.
וכשאתה עובר ומשאיר מאחוריך המון דברים?
''עם הזמן למדתי ליהנות גם מזה. נטעתי פה עצים, ויש פה עצים שמישהו אחר נטע לפני. אני נהנה מהפרי שלהם, מהנוף שלהם, ומישהו אחר ייהנה מהעצים אחרי, יש המשכיות. כשאני אעבור הלאה מן הסתם יהיו שם עצים ודברים נוספים שאחרים טרחו עליהם לפני".
איש כספים עם חיבה לבתים ישנים
הוא גדל בחיפה, למד בריאלי, ''עם הסללה מובהקת למקצועות הריאליים''. פעמיים ניסה להתקבל לטכניון ללימודי אדריכלות ונכשל, אז למד כלכלה וניהול. במשך שנים היה הגזבר של ''נס טכנולוגיות'', אחראי על ההתנהלות המימונית והתזרימית של החברה, מה לו ולעיצוב.
ובכל זאת, הוא מספר, ''תמיד החדרים והבתים שלי נראו אחרת, תמיד הייתי משקיע. בתור סטודנט עבדתי כמפיק ומשכתב בעיתון 'חדשות', וציפיתי קיר שלם בדירת השותפים התל אביבית שלי בפלטות דפוס משומשות. לפני שנים לקחתי חל''ת ונסעתי לפריז, שכרתי דירה בלי לראות אותה. הייתי בטוח שאני נוחת באיזו עליית גג רומנטית עם קורות עץ. הגעתי לדירה הכי מודרנית ומרובעת שיש, שום נשמה. הייתי בדאון. הלכתי לשוק, לקחתי ארגזי עץ זרוקים, הבאתי שטיחים בגרושים, הוספתי קצת צבע. חשבתי שמן הראוי, בכל זאת ששה שבועות. זו היתה הדרך שלי להתחבר לדירה''.
לפני שנתיים העבירו את מטה החברה לארצות הברית, וגור נשאר מחוסר עבודה. ''זו היתה הבעיטה בתחת שחיכיתי לה שנים. חשבתי לעשות שילובים, קצת להישען על תחום הכספים, פינטזתי על סטארט אפ''. הקורונה טרפה את הקלפים, ודווקא מתוך החודשים הארוכים בבית התחיל לחשוב על כשרון העיצוב שלו כעל עבודה.
פח, פאנל מבודד וממ''ד
כל חייו התגורר בדירות ובבתים שכורים. ממרכז תל אביב עבר לאפקה, לבית ישן שחיכה להיתר בנייה בדרך להפוך לווילה חדשה. כשהרסו אותו המשיך לעוד בית כזה, בהמשך הרחוב. לאביחיל שבצפון נתניה עבר לפני כעשר שנים, בעקבות החלטה על הורות משותפת. היום הוא אב לשניים (בן 11 ובת 9); אמם גרה בקרבת מקום.
הבית ששכר נבנה בבנייה קלה ומהירה בידי בני זוג צעירים, שגרו בו בזמן שתכננו והקימו את בית חלומותיהם, בצד אחר של החלקה. 92 מטרים רבועים מרוצפים באריחי סתם, קירות של פאנל מבודד מכוסה פח מבחוץ וגבס מבפנים. שני חדרי שינה וחצי, סלון, מטבח וממ''ד שצמוד אליו.
גור החליט על שיפוץ, ולא קטן, בתמיכתם של בעלי הבית. הוא תכנן מטבח חדש, שהזמין מנגר; הפריד בין המטבח לסלון באמצעות קיר עץ כחול; הוסיף חלונות ופתח דלתות יציאה נוספות לחצר, מהמטבח ומחדר השינה שלו. הוא השמיש את החצר שמקיפה את הבית, יצר פינות ישיבה שונות, התקין לצד חדר השינה מקלחת חוץ שאותה הוא מעדיף רוב ימות השנה, וגם פינת הכביסה נמצאת כאן.
בפנים כיסה את קיר הסלון ב''נוטפדר'', פסי עץ משתלבים, שבהם התאהב כשגר בבתים ישנים והחליט להכניס גם לכאן. רוב הרהיטים הולכים אתו דרך ארוכה, ערבוב של רהיטי וינטג', כמה פריטים מודרניים מעוצבים היטב, דברים שאסף מהרחוב וכאלה שבנה בעצמו, או בעזרת חברים.
מסביב המון עץ ממוחזר וצבע, ועבודות אמנות שתלויות על הקירות בקומפוזיציות שונות: יצירות של אמנים צעירים, שקנה בכסף מלא, עבודות שמצא ברחוב, צילומים, שני ציורים של אמו מחוג שבו השתתפה פעם והרבה כלי קרמיקה של סבתו, מחוג הקרמיקה במועדון הגמלאים. ''יחד עם יצירות הילדים הם יקרים ללבי הרבה יותר מכל יצירת אמנות אחרת'', הוא אומר. בסלון פופים רכים, שולחן יצירה, קלידים שמחוברים לקיר העץ (''אני טומן לילדים פתיונות'') וספרים.
מאיפה האהבה שלך לעץ?
''קיבלתי הרבה השראה מדורון ומיקה מ'בקתה בקדיתא', הם יוצרים יוצאי דופן בעיני. ניר קיפרמן מהנגרייה בקיבוץ העוגן הראה לי מה אפשר לעשות עם עץ ממוחזר, אפילו אם הוא שכב 20 שנה באדמה. ברגע שמורידים ממנו שכבה, נחשפים המון גוונים, שלא קיימים בעץ חדש. אפשר לדבר על עץ כמו שמדברים על יין. לא בפלצנות, באהבה''.
שילוב הצבעים שחוזר ברחבי הבית וסביבו הוא של ירוקים, תכולים ואדום-בורדו. ''יש לי פלטה שהתקבעתי עליה איכשהו ואני תמיד חוזר אליה. פעם הייתי הולך להום סנטר, עומד שעה ליד הגוונים, משתגע מהניואנסים, חושב שזו בחירה גורלית. היום יש לי שיטה: אני יודע בגדול מה הכיוון, קונה כמה צבעים, מערבב דווקא כשאין הרבה אור, וזה בדרך כלל סבבה. בשטח הניואנסים פחות משנים כבר''.
כשהיה ילד עשית דברים בידיים?
''השאלה שלך מזכירה לי את השאלה שתמיד שואלים: מתי ידעת שאתה הומו? הנדסתי לי מיטה בגיל 15, אני זוכר את עצמי קם באמצע הלילה, הרעיון העיר אותי. קמתי למדוד''.
אתה קונה באיקאה?
''אין לי משהו נגד איקאה חוץ מזה שאני לא יכול לסבול את שאיבת הזמן שם, אני מקציב לעצמי זמן''.
סלון למבוגרים
לפני כחמש שנים החליט לבנות תוספת לבית, ''סלון למבוגרים'' (''שם לא הופכים''). נקודת המוצא היו ארבע דלתות הזזה גדולות מעץ, שפירק מבית ישן שנהרס. ''כולם צחקו עלי. הן היו שעונות בחצר, התחילו להרקיב אפילו. אז הייתי צריך לעשות את הסלון הזה, כדי להצדיק אותן''.
בבנייה עזרו לו אישי וערן גורני, אחים מאביחיל, שעובדים במפעל מתכת ''וכבר מזמן התרגלו לשטויות שלי''. יחד בנו לבית מעין שלוחה – אולם מלבני בשטח של 28 מ''ר, מאותם החומרים: פח, פאנל מבודד וגבס. את הרצפה כיסו בעץ גלריה (אורן), ואת הקיר המרכזי בלוחות בירץ' (ליבנה) דקים.
''בנינו בשלבים, כל הסיפור הזה של לבנות נראה לי פתאום כמו קסם. הפתחים תוכננו מראש, אבל בסוף עשיתי שינויים תוך כדי תנועה''. במעלה קיר הבירץ' חלון סרט צר, מולו ארבע דלתות הזכוכית הגדולות, שנפתחות אל הגינה. בצד חלון קבוע עם בר, ''רעיון שקיבלתי ממסעדה שבה אהבתי לשבת ככה, ולהשקיף החוצה''. שני חלונות נוספים התכוון להתקין מאלומיניום, אבל כשהגיע לבית המלאכה ראה שם חלונות עץ שהוחלפו בבית אחר, ואיש האלומיניום נתן לו אותם במתנה.
על הקיר המרכזי קומפוזיציית צילומים של דפנה גורדון, חברה שמצלמת. "כשהתקרבתי לגיל 50 ממש לא התחשק לי לעשות מסיבה. חשבתי שתערוכה אצלי בבית תהפוך את האירוע ליותר נגיש עבורי ועבור החברים שלי. פתחתי את הבית לשלושה ימים, והזמנתי כל מי שרוצה לבוא מתי שהוא רוצה וללכת מתי שהוא רוצה''.
מה הופך קומפוזיציה לטובה?
''מבחינה טכנית? אני לא יודע לומר. אני מרגיש את האיזון מבחינת צבעים. חשוב לי שלא יהיה קר מדי ולא חם מדי''.
קשה לך לראות פינה ריקה?
"זה לא הטריגר. בדרך כלל הטריגר הוא הרצון לעשות עוד משהו''.
עיצוב העמסה
גור מאמין שהניסיון והעין שלו יכולים לשרת גם בתים ואנשים אחרים. ''באינסטגרם אני רואה אלפי לייקים לבתים שמישהו הלך לחנות, העמיס ופרק. אני קורא לזה 'עיצוב העמסה'. כאילו דיזיין, אבל הכי זול שיכול להיות, בעיני''.
איך אתה רואה תהליך של עיצוב בית?
''מה שמעניין אותי באמת זה התהליך עם האנשים. מבחן ההצלחה הוא לא אם הבית יצטלם טוב, אלא אם בנאדם אוהב את המקום שבו הוא חי, אם הוא שלם עם התוצאה, אם הוא מצליח להתנתק מהרעש מסביב. זה לוקח זמן. זמן שמאפשר לאדם לבדוק מה הטעם שלו, גם אם בסוף הטעם שלו הוא מטבח לבן עם אי באמצע''.
עוד דבר שהוא מתייחס אליו הוא עיצוב לפרק ב' בחיים, ''לאנשים שהם כבר לא ילדים, שכבר לא רוצים לעצב לפי הטעם של השכנה, הבן זוג, הגיסה המעצבת. לגלות את הטעם שלהם לא מבחינת טוב או רע, אלא מבחינת מה מתאים להם, האם הם מרגישים בנוח. לא להתפעל מבית, אלא להרגיש בבית''.
מעגלי הגברים שבהם גור השתתף הביאו אותו לחשוב על מי שיוצאים מתוך זוגיות ארוכה. "כשזוגות נפרדים הם צריכים לבנות את הנפרדות שלהם אחרי שנים של ביחד ולהתחבר מחדש לעצמם, כפי שהם היום, כפי שהיו רוצים להיות. לגברים הרבה פעמים אין בכלל גישה, הם לא יודעים אפילו מה צריך. כי עדיין, ברוב הבתים, אין איזון חדש בין התפקידים המגדריים. וכמו שגבר, כשהוא מתגרש, הוא הרבה פעמים מגלה לראשונה מה זה להיות עם הילדים שלו, כך כשהוא צריך ליצור לעצמו בית חדש – ולא דירת רווקים – הוא לא יידע מה לעשות''.
איך אתה מדמיין את התפקיד שלך בעניין?
''בסופו של דבר, להיות חוט מקשר בינו לבין הילדים, לתרגם את הצרכים הפונקציונליים שלהם לכדי מעשה, ולשקף את צרכיו החדשים בתור אדם נפרד, ובתוך אילוצים כלכליים. אני יודע שהרבה מעצבי פנים הופכים למגשרים משפחתיים תוך כדי תהליך הבנייה או השיפוץ. אצלי זה לא יהיה מתוך כורח, אני רוצה לעשות את זה''.
