לפני עשר שנים, בהיותה בת 30, נכנסה אשת הנדל"ן פריידי מרגלית לחדרה וראתה שם את אחיה הצעיר עומד ומביט בה. הוא אמר לה את מה שאמר, והיא בתגובה רצה אל האונקולוג כדי לבדוק אם יש גידול במוחה, ואחר כך אל הפסיכיאטר כדי לוודא שלא יצאה מדעתה. הסיבה לתבהלה הייתה שאותו אח מת מסרטן, אבל לא אחרי הפגישה הזאת, אלא ימים ספורים לפניה.
האונקולוג והפסיכיאטר קבעו שמרגלית בריאה פיזית ונפשית, אולי למעט דיכאונות חורף עונתיים, מה שאילץ אותה לחזור אל ביתה, שם עדיין שהה הנער, חיים, דמותו ברורה אך דהויה במקצת וקולו צלול. הוא ביקש לספר לה על כך שהמציאות המוכרת לנו, העולם, אינה אלא רסיס ממציאות גדולה ועשירה בהרבה. שחיינו, המציאות הפיזית, נשלטים על ידי תודעתנו, וזאת על ידי חיווטים של אנרגיה, ממש כמו בסרט "המטריקס". היא התעלמה ממנו. אבל חיים נשאר בחדר.
יום אחד הוא סיפר לה על רעידת אדמה שתתרחש למחרת ביפן, וכרגיל זכה להתעלמות, אך לאחר שדווח בחדשות שהרעידה אכן התרחשה, החליטה מרגלית ללכת "על החיים ועל המוות", תרתי משמע, ולהתחיל לשוחח עמו. כך נולדה ה"מטאיזם", השיטה לשינוי המציאות דרך שינוי התודעה שיצרה בשנים שבאו אחר כך. עד כה למדו את השיטה כשלוש רבבות ישראלים, והיא הפכה את מרגלית למורת דרך רוחנית המופיעה בפני אולמות מלאים.
למשוך בחוטי התודעה
מבין כל תחומי הרוחניות, התקשור הוא אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בתרבות שלנו. בעוד שהמדיטציה כבר אומצה על ידי הממסד כ"מיינדפולנס", הרפואה הסינית פורחת בסניפי קופות החולים, והתפילה לאלוהים מכתיבה את נוהלי הסגר על אוכלוסיית המדינה כולה, הרי שיצירת תקשורת עם רוחות של מתים או ישויות לא פיזיות היא עדיין טאבו של ממש. בכל הנוגע לתקשור נחלקים האנשים לשני מחנות: אלה שמאמינים בקיומו ומייחסים לו תוקף וחשיבות, והשאר, הרוב המכריע, שחושדים שכל מי ששייך למחנה הראשון הוא מטורלל.
הסיבה לפיצול החריף היא שאם תקשור אכן קיים, הרי שההשלכות של העניין הן עצומות ולא קלות לעיכול. למשל, שהמוות אינו באמת סופני, ושהמדעים, הכה יקרים ללבנו, עלולים להתברר כתיאור מטעה של המציאות. מנגד, אם התקשור אינו קיים, הרי שיש בינינו אנשים שקולות הרודפים אותם בראשם יכולים לחזות בהצלחה רעידות אדמה.
במקרה של מרגלית רעידת האדמה הייתה רק ה"ספתח". אחיה, הפטפטן לאחר מותו, הוסיף לדבר אליה "כמו באוזנייה שנמצאת באוזן", והכתיב לה הררי מידע על האופן שבו נוצרת המציאות על ידי התודעה. "את רוצה לראות את העולם כמו שהוא?", שאל, "כי מה שאת רואה זה רק קצה קצהו". "ופתאום אני מוצאת את עצמי בתוך עיסה של אנרגיה, מתחילה לראות את העולם בדרך אחרת ממה שראיתי", היא מספרת. "הבנתי שיש ים של אנרגיה שלא הייתי מודעת לה. אף אחד לא מודע לה, כי זה נראה לנו אוויר. ריק. אך בתוך הריק הזה יש אנרגיה אינסופית, אנרגיה חופשית. התחלתי להבין שהכל מתנהל משם".
מתנהל באיזו צורה?
"הדברים הבסיסיים שאיתם אנו מתחילים הם 'משיכות בחוטים', כמו למשל 'אני צריך אהבה' או 'אני צריך עבודה'. ההכשרה היא ללמוד לרכוב על השדה הזה ולשחק איתו. זו סדנה של שני מפגשים. לומדים את המתודולוגיה שהכל פה שדה קוונטי. כלומר שכהרף עין אם לאדם אין אהבה, אך הוא יעשה את הכיוונון הנכון בתוך עצמו - תהיה לו אהבה. בשפתנו זה נקרא 'למשוך את החוט של אהבה'. זה לא סתם דמיון מודרך אלא עבודת חקירה. אם המוח שלך יצר את זה שאין לך אהבה או שיש לך מחלה, בוא נחקור ונבין למה.
"יש לנו קהילה גדולה של 30 אלף איש, חלקם אנשי עסקים מוכרים. זה משחק מטאפיזי, אבל נעשו עסקאות גדולות במציאות בזכות משיכת החוט הזה. ובקהילה שלנו משתפים מאוד. אז אם יש למישהו חוט משמעותי שהוא צריך למשוך - מדייקים אותו, עוזרים לו. כדי שחוט יימשך הוא צריך לעשות חקירה ולהבין למה הוא מחזיק היום בחוט אחר. זה כמו משחק שבו אנחנו מגלים מה שיושב שם למטה. ואז מגיע רגע ההחלפה. אנו משילים חוט אחד ומכניסים חוט אחר, ואז Enter - מעלים מסך חזרה. המציאות חזרה. אם אכן משכתי חוט למשהו, ויתרתי על הדבר שהייתי צריכה לוותר עליו, ורק אם ויתרתי, אז זהו - זה קרה".
כפי שאפשר להבין, שיטתה של מרגלית היא בת שלושה שלבים. השלב הראשון הוא יצירת מודעות לרגשות ולאמונות, והשלב השני כרוך בלקבל את קיומם. שני שלבים אלה מוכרים ומקובלים בפסיכולוגיה המערבית וגם בתורות רוחניות רבות.
השלב השלישי הוא כבר סיפור אחר לגמרי. זו הצעה לקיצור דרך. אם תרצו - Hack, אותה פריצה שמבצעים האקרים למחשב כדי לעשות כרצונם בתוכנה שרצה עליו. מטפלים וגם מורים רוחניים רבים מדברים על כך שהמציאות שלנו היא "הקרנה" של המציאות הרגשית הפנימית שלנו, אך רובם ככולם יגרסו שיש צורך בתהליך ממושך ולא קל של טרנספורמציה כדי לשנות את הפנימי, שבעקבותיו ישתנה החיצוני. אצל מרגלית זה לא ארוך ולא מייסר, אלא, בעיקרון, קל ומיידי. חודרים למחשב, משנים כמה פקודות בתוכנה, והופ - הגיעו העסקה המיוחלת, הבית הנכסף או בת הזוג הזוהרת.
גן עדן עכשיו
פריידי מרגלית (40) נולדה וגדלה כילדה חרדית בחסידות גור בירושלים. בגיל 16, לאחר שהוריה התגרשו, נשלחה לפנימייה חרדית בבריטניה והייתה בטוחה שתתחתן במהרה עם הבחור ששודך לה, אהרל'ה. "אבל אז התאהבתי לראשונה בבחורה חרדית", היא מספרת, "שכמובן הלכה והתחתנה עם גבר. שברון לב ראשון. אך הבנתי שזה לא חד פעמי, אלא שהגעתי הביתה". בהמשך הקימה מכון כושר לנשים חרדיות, הייתה ממייסדות ארגון הלסביות הדתיות "בת קול", וגם הצטרפה לעסקי יזמות הנדל"ן של אביה.
במהלך שנות ה־20 לחייה התרחקה בהדרגה מאורח החיים הדתי. "אני זוכרת שהלכתי בפעם הראשונה לבר נשים עם חצאית פליסה ושרוולים ארוכים. חרדית", היא משחזרת. "לאט־לאט התחלתי להתאים את עצמי לסביבה. פתאום כבר לא שבת, פתאום מכנסיים. אך אף פעם ללא ההחלטה 'אני עוזבת'. יש לי דברים טובים מאוד להגיד על העולם שבאתי ממנו. כל מה שאני מלמדת היום נמצא כבר שם, בשורשים האלה". גם אביה של מרגלית חזר בשאלה, וכך גם שתי אחיותיה - האחת היא אם יחידנית, והשנייה עומדת להינשא למוסלמי. אמה, היחידה במשפחה שנותרה חרדית, לומדת את השיטה שפיתחה מרגלית. מותו של אחיה הצעיר מסרטן תפס את מרגלית כשהיא נשואה לאישה ואמא לתינוקת.
מה בדיוק ראית ושמעת?
"הוא היה בחדר השינה, עומד ליד המיטה שלי. אני רואה אותו בצבע דהוי, כמו צבע מים. אני זוכרת את האדום של הסווטשירט שלו. ושומעת. הוא מחייך ומדבר איתי בשפה שלנו, בסלנג הארכאי. הייתי משוכנעת שאני הולכת למות. הרי אני רואה עכשיו רוחות. מיהרתי לרופאים. עשיתי C.T ו ־MRI ולא היו ממצאים. הפסיכיאטר שליווה אותי, כי היו לי דיכאונות חורף בעבר, קבע שאין לי בעיה עם בוחן המציאות. במבט לאחור, אותו פסיכיאטר למעשה עזר לי לקבל את המציאות הזאת".
מרגלית מתגוררת בבית רחב ידיים בהוד השרון, שבכניסה אליו שלט: "גן עדן זה כאן". שם, עם הנוף לבריכה הפרטית, נערכות רבות מהפעילויות שהיא מעבירה לקהילת תלמידיה, מהם מתחילים, מתקדמים, מטפלים או "מנהיגים" בשיטתה. היא נשואה לאלימור הניג (43), שהיא גם מנכ"לית הארגון שלהן "מרחב מודעות" ושותפתה לחזון.
הזוגיות שלהן מוגדרת על ידיהן אף היא כ"גן עדן", והשתיים מתגוררות בנפרד עם ילדיהן מנישואיהן הקודמים לנשים - פריידי עם בתה בת ה־11 ואלימור עם שני ילדיה בני ה־10 ו־12. "אנחנו לא גרות יחד כי אנחנו צריכות המון ספייס" אומרת מרגלית. "הרבה מהתלמידים שלנו מסתכלים על זה כמודל ומשחזרים את זה. זה לא פתרון לזוג שרוצה לעשות ילדים יחד, אבל לזוגיות שנייה זה קלאסי".
המונח "גן עדן" נשמע אידילי. האומנם הכל בחייך ובזוגיות שלך מושלם?
"החיים האלה, עם כמה שהם גם גיהינום, והם גיהינום באמת (ואנו למודות גיהינום, יש לנו רזומה), אני מרגישה שאני יכולה להגיד שמצאנו את גן העדן שלנו, כי גן עדן זה להבין שהמשחק הוא פה, החיים הם פה, גן עדן זה כאן, נמצא במה שיש לנו. עם מה שיש לנו, עם זה אנחנו ננצח. זו המהות של גן עדן.
"אני לא באה להגיד שהכל ורוד. גם פה בבית, ותודה לאל התברכנו, יש כביסה מלוכלכת, יש כאבים, יש תחלואים - וזה גן עדן. אני כבר לא מפחדת מהחורף שיבוא. פעם הייתי כל פעם בחרדה בגלל הדיכאונות. היום אני אומרת: יבוא החורף, מה שיהיה - יהיה גן עדן. אנחנו משתפות את התלמידים בכנות. כולם יודעים על הפרעות החרדה של אלימור, וכולם יודעים שכאשר מגיע חורף, לפעמים אני בדיכאון חורף".
איך זה שעם כל המידע, השיטות והעבודה ארוכת השנים, לא נעלם אצלך דיכאון החורף?
"זה לא ייפתר. זאת אני. וגם אלימור תמיד תישאר עם החרדות שלה. אנחנו מנהלות את זה מדהים. השנה הייתי בדיכאון בחורף האחרון ונכנסתי למבצר שלי לכמה חודשים. לכל אחד מאיתנו ישנה השריטה המיוחדת שלו, שאיתה הוא יתמודד לעולם ועד, אך יש לנו כלים לעבוד. אני בוחרת להיות בשמחה, ואני רוב הזמן, תודה לאל, בשמחה. אך אם יבוא החורף הזה ואפול לדכדוך סגרירי, אני אקבל את זה באהבה".
הזיכרון כקוד פתוח
בשיטה שפיתחה מרגלית יש חקירה, יש קבלה (ש"זה מה יש"), ויש גם עוד משהו. "ברגע שאנחנו לומדים להתכנס ולהבין את הכוח התודעתי שלנו, אנחנו נפתחים ליכולות מטה־קוגניטיביות", היא מסבירה. "בתפיסת המטאיזם, בשלב המטפלים, כבר למדת לחקור את עצמך, לנהל את הרגש של עצמך, וסביר להניח גם שבנית בינתיים מציאות שאנו קוראים לה 'גן עדן' לעצמך. השלב הבא הוא לרתום את האנרגיה הזאת כדי לעשות דברים מכוננים, שנשמעים מדע בדיוני, אך אנו עובדים איתם, כמו למשל להיכנס לזיכרונות ולשנות את התוכן שלהם".
אם לאדם הייתה טראומה בילדותו, איך משנים את תוכן הזיכרון שלה?
"התלמידים לומדים להביא את המוח למצב עמוק מאוד, לגלי גמא עוצמתיים, ואנו לומדים להרכיב עליהם כוונה, המקבלת עוצמה גדולה. למשל, בפרוטוקול של פוסט טראומה פותחים את הטראומה, עושים חקירה ועיבוד במשך טיפול או שניים, וכשהעיבוד הסתיים מחזירים את הזיכרון אך מקודדים אותו בתכולה אחרת".
הפעולות האלה של "משיכת חוטים" והחלפת זיכרונות, האם זה לא סוג של "לשחק את אלוהים", האם זה לא שיגעון גדלות?
"זו שאלה טובה, שאני שואלת את עצמי לא פעם, ולא תמיד התשובה שלי ברורה. לפני כמה שנים פנו אלינו בבקשה לטפל בבחורה שנפלה מקומה גבוהה ונפצעה אנושות. התכנסנו וטיפלנו ביחד במקרה, ונס גלוי קרה - היא חזרה לדבר ושלחה לנו וידאו של תודה. אבל אחרי חצי שנה היא חזרה מהשיקום וניסתה לקפוץ שוב, עכשיו היא באשפוז פסיכיאטרי. אז עזרנו, אבל האם זו באמת הייתה עזרה? אנחנו קטנים. ישנה רוח ענקית מאוחדת, אותו שדה שאני מדברת עליו, אתה יכול לקרוא לזה אלוהים, שדה או אנרגיה, והיא השותפה הגדולה. 'אני השם רופאך' כתוב בספר שמות, והפרשנות שלי היא שכאשר אנחנו לוקחים אחריות על עצמנו, אז כל הרוח מתגייסת לטובה. "אנחנו לא מתעסקים בכישוף, וגם 'תקשור' זה צורם לי. אנחנו עוסקים בתת מודע. קארל יונג אמר, 'עד שלא תהפוך את תת המודע למודע, הוא ינהל את חייך ותקרא לזה גורל'. אנשים חושבים שיש להם גורל, אך למעשה זהו דפוס רגשי שקיים וחוזר על עצמו. אנחנו עובדים עם התוכנית האלוהית. הרי באנו לפה כדי להשלים תיקונים".
ומה קורה אצל אלה שזה לא עובד אצלם? יש מאוכזבים?
"תיאום הציפיות אצלנו נעשה בשלב מוקדם מאוד. אם אתה חושב שאני ארפא אותך או אגיד לך אם לקנות נדל"ן או להתחתן, זה לא המקום. האחריות לעבודה עצמית ברורה מאוד מההתחלה. ועם זאת, אשתי כבר שנה סובלת מהגרון והיא מתוסכלת מחוסר הריפוי. ואנו מדברות גם על זה. יש אנשים שזה עובד להם לאט יותר".
האם העבודה שלך, שמדברת על הגשמת התשוקות של האדם באמצעות שיטה, לא סותרת את הרעיון של תורות רוחניות, כולל היהדות, של הקטנת האגו האנושי וכניעה למציאות או לאלוהות?
"אני מאמינה שבדרך אל ההכנעה הזאת אדם צריך קודם כל לטפל בעצמו, בבעיות שלו. ולכן, בלי להתנצל, נכון שגם האקזיט וגם הבית וגם הבריכה זה הכל שטויות והכל מסך, אבל אם כבר מסך - בוא תחיה בסרט טוב, סרט נעים. מגיע לנו, זכותנו, חובתנו אפילו. כל זה נברא בשבילנו. דווקא מתוך ההבנה של הכוח, מגיעה ההכנעה של האגו. האגו יכול לעלות, אבל דווקא מתוך טיפוח וטיפול עצמי אנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו רק רוצים להיות מתמירים לכל העולם".
קיצור דרך לגן עדן?
בהרצאות ובסמינרים שמעבירות פריידי ואלימור הן עולות על הבמה לבושות לבן ויחפות. מוזיקה רוחנית מושמעת בעוצמה, והמשתתפים מונחים ביד רמה בתהליכי המטאיזם. בתוך כך תלמידים מועלים לבמה כדי לשתף בסיפורי הצלחה - החלמה פלאית מסוכרת ועסקת נדל"ן מוצלחת. למרבה השמחה, מה שעלול להיראות לרגע כמו כת אינו מכיל את המאפיינים המרשיעים. מרגלית מורה את דרכה מתוך כוונה טובה, באהבה ובכנות. כאדם היא אינה שמה את עצמה מעל לתלמידיה, אבל היא כן מציגה את המידע שנגלה לה כאמת האחת, כתמונת המציאות כהווייתה, שאתה, כמאזין, מוזמן להתעורר ולהכיר בה אם ברצונך להגשים את רצונותיך וכמיהותיך בחיים.
התועלות נראות רבות. לחקור ולהכיר ברגשות ובאמונות זה ודאי טוב. לקבל אותם ללא תנאי - ודאי טוב מאוד. אך בנוגע ל"קיצור הדרך" של החלפת חוט פנימי אחד באחר והגשמת גן העדן כהרף עין, אולי יש מקום למעט ספק בריא. נראה שהמטאיזם, למרות שהוא מוצג כמדעי והולם את פיזיקת הקוונטים, דומה יותר דווקא לאמונה דתית. כמו בדת, אם קיבלת מה שפיללת לו, זו הוכחה שהשיטה עובדת. אם קיבלת חלקית, נראה שזה עובד אצלך לאט. וכאשר זה לא עובד, אז זה בגלל השריטה שאיתה נולדת, כפי שאומרת מרגלית על עצמה, ושאיתה תישאר לנצח. עם זאת, בניגוד לדת, שבה אתה אמור להבין שאלוהים הוא המושך בחוטים ומשימתך היא להפסיק להתנגד לו, במטאיזם אתה הוא זה המושך בחוטים. האם זו הרוחניות העתידית, או אולי דווקא התופעה המוכרת ועתיקת היומין של אגו המשתמש ברוחניות להגשמת תשוקותיו? מי שימשוך את החוט עד סופו ודאי יגלה בעצמו.
איפור ושיער: רום מרמלשטיין
ניצלה ממוות ורוצה שתלמדו לשחרר חסמים ולשנות את חייכם
