אנאי גרין, מעצבת ישראלית, זכתה לאחרונה במקום הראשון באתגר הטכנולוגיה האקלימית Women4climate. זאת, בזכות "Lumiweave", שהיא מערכת הצללה ותאורה סולארית למרחב הציבורי.
לדברי גרין, הרעיון למוצר התהווה לפני כעשר שנים, כאשר עבדה על פרויקט אחר באותו תחום. "ב-2010 אני וחבר, שהוא מעצב נוף, נשכרנו על-ידי עיריית בת ים כדי לייצר מפת צל וקירות צל לקראת הביאנלה לאדריכלות הנוף העירוני בבת ים", היא מספרת. "התקנו מבנה אנכי פשוט, שאותו כיסינו בצמחים, ושניתן היה לשנות ולהתאימו על מנת שיספק צל מרבי משני צדדיו לאורך כל היום. זו הייתה הפעם הראשונה שעסקתי בנושא ההצללה במרחב העירוני".
גרין, בוגרת "בצלאל", עבדה בעבר ביפן, לפני שפתחה סטודיו עצמאי בתל אביב. היא גם התנסתה בעיצוב גופי תאורה ורהיטים. בעקבות ההתנסות בבת ים, היא החלה לחקור גישות שונות להצללה ולתאורה, בנוסף לבעיות שקשורות בזיהום אור ובחום-העודף שנוצר בעיר (מה שמכונה אי-חום עירוני(, אבל הטכנולוגיה שתוכל ליישם את המיזם שלה עדיין לא הייתה מפותחת דיה. "רציתי משהו שמשלב הצללה ותאורה, ובו זמנית מפחית את זיהום האור, אבל מה שהיה לי בראש לא היה פרקטי באותה תקופה ולכן חיכיתי", היא מסבירה. "ברגע שהחומרים והטכנולוגיה הדרושים לרעיון שלי היו זמינים במחיר סביר, יצרתי את Lumiweave".
המוצר משלב בד ותאים סולאריים: ביום הוא יוצר הצללה; בלילה, בעזרת האנרגיה הסולארית שנצברה בשעות השמש, הוא מאיר. גרין מתארת זאת כ"בד רב-שכבתי מתקדם", שמורכב מארבע שכבות של חומר, שלכל אחת מהן תפקיד שונה. אף שהרעיון נשמע פשוט, הטכנולוגיה שבאמצעותה פותח הבד היא מורכבת. המרכיבים העיקריים הם יריעת OPV גמישה (מערכת פוטו-וולטאית אורגנית) ובד עמיד לקרינת UV, הצמודים זה לזה. בבד מוטבע דיו על בסיס נחושת, הפועל כלוח מעגל חשמלי, שבתוכו שזורות רצועות פולימריות עם נוריות לד (LED).
גרין מנסה לטפל באור ובצל במרחב הציבורי בדרך שונה מהמקובל. בשעות הלילה, אנחנו רגילים לאור עירוני שמתקבל מעמודי תאורה – אור שמתפשט באותה מידה וממוקם במרווחים של 20-15 מטר. לתאורה המסורתית הזאת יש שני מצבים: כבוי או דולק. "Lumiweave נועד להוסיף ממד חדש לאופן שבו אנחנו תופסים אור ומשתמשים בו", אומרת המעצבת. "הוא מתאים למצבים שונים ולתנאים שונים".
בדרך המיוזעת לאוניברסיטה
כאשר אב-הטיפוס של המוצר יהיה מוכן, התוכנית היא לערוך לו פיילוט בתל אביב-יפו. איתן בן-עמי, מנהל הרשות לסביבה וקיימות של העירייה, צופה מגוון רחב של יישומים אפשריים: "ניתן להשתמש בבד במקומות ציבוריים רבים - בכל רחוב, פארק או חניון. אחד המקומות הראשונים שחשבנו להטמיע את Lumiweave הוא בין תחנת הרכבת באוניברסיטת תל אביב לקמפוס האוניברסיטה. זו הליכה תלולה וארוכה ללא טיפת צל. גם אזור החוף יהיה מקום נהדר לנסות בו את Lumiweave. זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את הרעיון. הוא ישים במספר אופנים, ולתל אביב יש שפע של מרחבים ללא צל".
אזור מעונות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, אחרי טיפוס במעלה תלול ונטול עצים:
גרין מציינת, שלא מוכרחים להתקין את הבד לצמיתות, ואפשר להשתמש בו גם באופן זמני וממוקד, למשל במתחמים של אירועים ציבוריים ופסטיבלים. באירועים האלה, המשתתפים והנוכחים זקוקים לצל, ומכיוון שהמוצר הוא נייד וגמיש, אפשר להביאו למיקום המבוקש ולהסיר אותו בתום האירוע.
בן עמי אומר, כי "אנחנו בטוחים שהמוצר יצליח, כפי שעשתה גם EcoWave, יוזמה טכנולוגית להפקת אנרגיה מגלי הים בנמלים, שזכתה בשנה שעברה באתגר הטכנולוגיה הראשון של Women4Climat ושהוצבה לראשונה בנמל יפו".
אתגר הטכנולוגיה של Women4Climate הוא יוזמה של ארגון C40 - רשת של 97 הערים הגדולות בעולם, המחויבות להתמודד עם שינויי האקלים. המטרה היא לגוון את תחום החדשנות, שלדברי סילביה מרקון, מנהלת הארגון, נשלט לרוב בידי גברים. לדבריה, "אנחנו רוצות לעורר השראה וליצור מודלים לחיקוי, שיעניקו לנשים את הביטחון למלא את הפוטנציאל שלהן ולהיות חלק מהשינוי".
השנה, הוגשו לאתגר הטכנולוגיה יותר מ-100 הצעות לפיתוחים שיעניקו פתרונות למשבר האקלים, פתרונות שכולם בהובלה נשית. הרעיונות נעו על טווח רחב של נושאים, כגון תכנון עירוני, התמודדות עם שינוי אקלים ונרגיות מתחדשות. מרקון מדגישה כי המטרה של Women4Climate היא לא רק למצוא את הרעיון הטוב ביותר, אלא להבטיח שכל רעיון יהפוך לפרויקט בר-ביצוע שאכן ישולב בתשתית העירונית.
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה"
