תעשיית היין של הרי יהודה היא עניין עתיק. גתות אבן לדריכת ענבים נחשפו באינספור אתרים באזור, בין שרידי יישובים קדומים וטראסות חקלאיות, חלקן מתקופת התנ"ך והנביאים. יין מהרי יהודה היה מבוקש גם בבירת האימפריה הרומית, רומא.
בתקופתנו, ראשונים לזהות את הפוטנציאל הטמון בהרי יהודה היו דווקא נזירי מנזר השתקנים בלטרון. ב-1890 הם החלו בנטיעת כרמים, שכיום משתרעים על שטח של כ-400 דונם. היקב שלהם נחצב בסלע, מתחת לפני הקרקע ובסמוך למנזר המרשים, וייצור יינות ומשקאות אלכוהוליים מפרנס את הנזירים זה למעלה ממאה שנה.
יקב לטרון פעל בבדידות באזור, עד שהגיע לקיבוץ צרעה הסמוך לבית שמש, רוני ג'יימס, כורם ויינן. ג'יימס (שנפטר בשנת 2008), ידע להעניק חשיבות למיקום הכרמים ולאיכות הגפנים, והיה זה שהכיר לתושבי הרי יהודה את המונח המקצועי "טרואר" – שמשמעותו שילוב תנאי הקרקע, המים, האור והטמפרטורה שמשפיעים על איכות הענבים.
בשנת 1993 ייסד ג'יימס את "יקב צרעה". כיום פועלים באזור למעלה מ-40 יקבים, חלקם גדולים ומוכרים, ובהם "טפרברג" ו"קסטל". לצידם יקבי בוטיק קטנים יותר. בימים רגילים, ברבים מהיקבים שמחים לארח מטיילים וחובבי יין לטעימות ואירועים. גם כעת, תחת מגבלות הקורונה, אפשר להגיע לאזור, ליהנות מהנוף הירוק, מהכבישים הפנויים יחסית, וכן – גם לטעום. ויש עוד פלוס לאזור: הקרבה למרכז הארץ ולירושלים. טיפ: היום הטוב לטיול הוא שישי. מטעמי כשרות ומנוחה, שבתות אטרקטיביים פחות לטיולי יין.
ולפני הכל: אנחנו בימי קורונה, וההנחיות לעסקים ולאזרחים משתנות מיום ליום. מתכננים לטייל ולבקר? בררו מראש, בטלפון, אם ומה פתוח. במקומות רבים מצאו פתרונות מתאימים לסגרים, כמו סלי פיקניק ובקבוקי יין שנארזים לכבודכם מראש, או שולחנות המוצבים הרחק זה מזה ומאפשרים לשבת על יין ופלטת גבינות. אבל הכל, כאמור, בתאום מראש. אל תגיעו בהפתעה, כי לרוב לא יוכלו לארח ולשרת אתכם.
טיפים לדרך
את הילדים משאירים בבית. הם לא שותים (כך אנחנו מקווים...), וודאי שלא מתעניינים ומתעמקים בהבדלים שבין יין מענבי סירה לענבי קברנה או בין מרלו לקריניאן, או במגוון הדרכים להכנת יינות רוזה, למשל. עשו לעצמכם ולהם טובה - קחו אותם לטיול אחר.
מתאמים מראש. גם בימים רגילים וודאי שבתקופת הקורונה, חשוב לתאם מראש ביקור ביקב. בימים רגילים, זה בגלל שמרכזי המבקרים מוגבלים בקיבולת ובתשומת הלב שהם יכולים להעניק לכל אורח, וגם כי חלק מהיקבים כשרים ואינם פתוחים בשבת (וכדאי לדעת זאת מראש).
מכינים שיעורי בית. אין הגיון בלשוטט סתם בין יישובים, כרמים ויקבים. כדאי ללמוד מראש את מפת היקבים באזור (ויש כאמור, למעלה מ-40 כאלה. פרטים עליהם תמצאו באתר: ולבחור בכמה שמעניינים אתכם וסמוכים זה לזה, כדי שלא לבזבז את שעות היום הקצר בעיקר בנהיגה.
מבררים לגבי כשרות. רוב היקבים באזור כשרים, אבל יש בהם שלא. אם הנושא חשוב לכם – כדאי לברר זאת מראש. כדאי לדעת: יש יקבים שמייצרים יין כשר, אבל מרכז המבקרים, שהיקב אינו נמצא בתוכו, פעיל בשבת. ולהפך: יש יקבים שאינם כשרים, אבל העסק סגור לביקורים ביום המנוחה.
בוחרים מה לטעום והיכן. שיטוט אקראי בין יקבים וטעימה פה ושם זו דרך אחת להכיר אזור יין, אבל מנוסים ומקצוענים מתמקדים ובוחרים מראש מה לטעום ואצל מי: למשל, רק יינות לבנים, או רק יינות רוזה, או אפילו רק יינות מזן מסוים (שרדונה לבן למשל, או סירה אדום). זה הופך את הטיול למעניין ולנכון יותר.
מנסים דברים חדשים. רוב הישראלים שנשאלים על יין שהם אוהבים, יאמרו "מרלו" או "קברנה", שהם צמד זני היין האדום הפופולריים בארץ. ובכן, כדאי לדעת: קברנה סוביניון ומרלו הם ענבי יין המאפיינים בעיקר את אזור בורדו שבצרפת, והם משגשגים באזורים קרירים יותר מאשר באקלים הישראלי. אלינו הם הגיעו בעזרת הברון רוטשילד, הוגה "יקבי כרמל", בשלהי המאה ה-19, ובמשך שנים רבות היו הזנים הפופולריים בישראל. בשנים האחרונות מעזים היקבים בישראל לגדל ולשווק זנים שמתאימים יותר לאקלים שלנו, ובהם סירה, קריניאן, רוסאן, מרסלן, גרנאש, מלבק ועוד. נסו לטעום אותם.
מחליטים על נהג תורן. הנוף ירוק ויפה, מזג האוויר הכמעט חורפי נפלא והיינות נהדרים, אבל זכרו: יין מכיל אלכוהול, ואלכוהול לא זורם עם נהיגה. החליטו מראש מי לא שותה ונוהג בעבורכם.
עמוק במערה: יקב מוני, דיר ראפאת
שאקיב ערטול מהכפר הגלילי מרר חכר בראשית שנות ה־80 של המאה שעברה שטחי אדמה סמוך למנזר דיר ראפאת, ונטע מאות דונמים של גפנים וכן עצי זית, שקד ומשמש. היקב של בני המשפחה החל לייצר בשנת 2000, והחביות שבהן מתיישנים היינות (הכשרים למהדרין) מאוחסנות במעמקי מערה חצובה בסלע. מעניין לציין שרק 45% מהענבים הגדלים בכרמים משמשים את היקב. השאר נמכרים ליקבים אחרים.
בימים אלה: חנות היקב פתוחה, גם בשבת. מעניין לציין, שהיקב מייצר לא פחות מ-30 סוגי יין שונים, מזני ענבים כמו סירה, ברברה, מרסלן, פטי וורדו ועוד.
מיקום: דיר ראפאת, ליד קיבוץ צרעה; טל': 02-9916629.
הידד למקצועיות: יקב נבו, מושב מטע
נבו חזן, חקלאי ותיק ויינן, החל לייצר יין כתחביב והתמקצע עם השנים. השנה ייצר היקב כ־12,000 בקבוקים של יינות לבנים, אדומים ורוזה, ממגוון זנים ובהם פטי ורדו, מרלו, שרדונה וקברנה סוביניון, בעבודת כפיים קפדנית ומקצועית הנעזרת בטכנולוגיה מתקדמת. היינות מצוינים ומפתיעים.
בימים אלה: מרכז המבקרים גדול ומרשים, אבל ברוח הזמנים, יש לברר מראש ולתאם, מה ניתן לטעום ולקנות, איך ומתי.
מיקום: מושב מטע; כשר, סגור בשבת. טל': 052-6071780, 052-6071866; אתר: nevowinery.co.il
חיים בסרט: סוסון ים, מושב בר גיורא
זאב דוניה עסק בקולנוע, ובשנות ה־90 יצר, בין השאר, סרט על סצנת יקבי הבוטיק בישראל שעשתה אז את צעדיה הראשונים. בעקבות הסרט נחשף לתעשיית היין, ובשנת 2000 נטע כרם אורגני במושב בר גיורא. הכרם יוצא דופן באופיו: צפוף, פראי, וכולל זנים מוכרים פחות בישראל.
לצד היינות מציע יינן היקב, אייל דרורי, מגוון משקאות נוספים ומפתיעים, מייצור עצמי יצירתי, למשל ורמוטים מתובלים ומשקאות ביטר מרירים.
בימים אלה: אפשר לבקר, בתיאום מראש בלבד.
מיקום: בר גיורא; טל': 054-4843495, 02-5709834; אתר: seahorsewines.com
בכדי חרס: יקב קדמא, כפר אוריה
עמק נחל הראל משתרע מול מרפסת הנוף היפהפייה של יקב קדמא שבפאתי אוריה, אבל כל עוד אין היתר לפתיחת מסעדות, אפשר להביט בנוף רק מרחוק. ועדיין, יקב קדמא, שנוסד בשנת 2010, שווה ביקור גם בימים מבלבלים אלה: גם כי עומדת בראשו אישה, לינה סלוצקין, שהיא ייננית ותיקה ומנוסה, וגם כי רוב היינות מופקים בשיטה הנעזרת בדרך ייצור עתיקת יומין, בתוך כדי חרס גדולים, שמקורם בגיאורגיה, ארץ מולדתה של לינה. החרס, כדאי לדעת, מאפשר תהליך המכונה מיקרו־אוקסידציה: חדירה איטית של חמצן דרך נקבוביות מיקרוסקופיות בחרס אל היין התוסס שבפנים. במכלי נירוסטה, שבהם נהוג כיום להתסיס את הענבים ברוב היקבים, מיקרו־אוקסידציה לא יכולה להתרחש, ויש לכך משמעות לגבי התוצאה והטעמים.
בימים אלה: ניתן להזמין סלסילות פיקניק עם בקבוק יין (או עם ליקר דובדבנים נפלא בטעמו, שעולה 80 שקל לבקבוק), וליהנות מהמטעמים בחיק הטבע.
מיקום: מושב אוריה; טל': 02-9927894, 054-9195156; אתר: kadma-wine.co.il
לבנים זה אנחנו: יקב ספרה, גבעת ישעיהו
דורון רב הון למד ייננות בבורגון שבצרפת, התמחה באזור של יינות לבנים ושמפניה, וביקב שהקים בחר להתמקצע ביינות לבנים בלבד. הרעיון: להתמקד באזור גידול אחד, לפגוש בכל יום את אותה אדמה, ללמוד אותה ולהפיק ממנה את המיטב. בין היינות: שרדונה, ריזלינג, סוביניון בלאן ו־White Signature - יין הדגל, המורכב מכמה זנים שהתיישנו בחביות עץ אלון.
בימים אלה: מרכז המבקרים היפהפה של היקב, המעוצב כמובן בגוני לבן, מוקף בכרמים. כדאי להירשם לאתר היקב ולקבל מידע עדכני על סיורים בכרמים וטעימות יין המתבצעים מפעם לפעם.
מיקום: מושב גבעת ישעיהו; טל': 02-9938577, 054-5905727; אתר: spherawinery.com/he
זכות ראשונים: יקב לטרון, מנזר לטרון
למנזר השתקנים עומדת כאמור זכות ראשונים באזור הרי יהודה: הנזירים נטעו כרמים והחלו לייצר יין כבר בשלהי המאה ה־19. גם כיום, כשבסביבה פועלים יקבים איכותיים רבים, עדיין מייצר יקב לטרון מאות אלפי בקבוקים בשנה של יין אדום ולבן, וגם ערק מקורי. חלק נכבד נמכר ליצוא, ולפני סגרי הקורונה פקדו את המנזר גם תיירים רבים שרכשו מהתוצרת המקומית של ארץ הקודש.
בימים אלה: בימים אלה: המנזר ואולם התפילות סגורים, נכון לעכשיו, וגם אולמות הייצור של היקב. חנות היין הצמודה ליקב פתוחה.
מיקום: מנזר לטרון; פתוח: שני־שבת, מ־8:30 עד 17:30. נקודת מכירה נוספת נמצאת בתחנת הדלק "דור אלון" מול המנזר, סמוך למוזיאון "יד לשריון". טל': 08-9220065.
לא שגרתי: כרם ברק, מושב בקוע
עד פרוץ הקורונה היו היקב וחנות היין של כרם ברק מוקד אירועים תוסס. לכאן הגיעו, בעיקר בימי שישי, חובבי יין וטבע לטעימות, לבראנצ'ים ולארוחות בוקר, ולעתים גם זכו להופעות חיות. הקורונה עצרה כמעט הכל, אבל הבעלים והיינן, יוסי רוזנברג, לא מרים ידיים: דווקא השנה גדלה תפוקת היקב, ולצד היינות הוותיקים - שגם הם מקוריים ומפתיעים - מרחיב את ההתמחות ביינות מבעבעים. לא פחות משמונה מבעבעים, לבנים ואדומים, מפיק היקב, בשיטת "פט־נט" (Pet-Nat - Pétillant Naturel), שמשמעו "תסיסה טבעית", והם תופסים כבר כ־20% מכלל יינות היקב. איך עושים את זה? ממש לפני סוף תסיסת הענבים מבקבקים את היין, וכך נוצר היין המבעבע באופן טבעי, ונשמרת מתקתקות אופיינית.
בימים אלה: חנות היקב ומרכז המבקרים פתוחים בתאום מראש בימים ראשון-שישי, רק לטייק-אוואי – קבלת סלסילות פיקניק שנרכשו מראש, וכוללות יין, לחם מחמצת, גבינות ומטבלים (סלסילה זוגית: החל מ-190 שקל).
מיקום: חוות רוזנברג, מושב בקוע; סגור בשבת. טל': 052-6288591.
יין משפחתי: יקב פלם, צומת אשתאול
ישראל פלם היה מחלוצי תעשיית היין בישראל ובמשך שנים שימש כיינן ראשי ביקבי "כרמל"; הבן גולן למד ייננות והתמחה ביקבים באיטליה ובאוסטרליה; הבן גלעד למד ניהול ושיווק; אם המשפחה, קמי, תרמה ניסיון עסקי; הבת הצעירה גפן הצטרפה לענייני היין היצירתיים באופן טבעי. מה מייצרים פה? למשל, "קמליה בלאן", על שם אם המשפחה, שהוא יין לבן עם 90% ענבי שרדונה ו־10% ענבי סוביניון בלאן; או "קלאסיקו", יין בהשפעה איטלקית שהיקב מייצר זה 19 שנה ברציפות ומכיל ענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק, סירה, פטי ורדו ומרלו. ויש עוד.
בימים אלה: בימים אלה: היקב ממוקם במבנה יפהפה, צמוד ליער הקדושים הסמוך לצומת אשתאול. בימים כתיקונם אפשר לבלות כאן על יינות, גבינות ולחמים. כיום מתאמים מראש, לטעימה ולרכישת בקבוק (175-99 שקל). אפשר להזמין גם פלטת גבינות (זוגית, מ-62 שקל). מקום לשבת? על ספסל עץ בצל עצי היער הסמוך.
מיקום: צומת אשתאול; הביקור בתיאום מראש. טל': 02-9929923, 054-2113324; אתר: flamwinery.com
בשבחי הטרואר: יקב צרעה, קיבוץ צרעה
לא פחות מ־100 אלף בקבוקים מייצר מדי שנה יקב צרעה, כולם מענבים הגדלים בכרמים השייכים ליקב, באזור מושב שורש שבהרי יהודה.
בניצוחו של היינן הוותיק ומנהל היקב, ערן פיק, מייצרים כאן חמישה יינות מצוינים ועוד יין קינוח אחד (שמיוצר בכמות קטנה ונמכר רק ביקב). "מיסטי הילס" הוא יין הדגל, המופק מענבי קברנה סוביניון וסירה הגדלים בחלקה קטנה ומובחרת; "שורש אדום" 2018 הוא יין נהדר, המופק מענבי סירה, פטי ורדו, קברנה סוביניון ומרלו; וכדאי לנסות גם את ה"שורש לבן" 2019, שהתיישן בחביות עץ.
בימים אלה: בימים אלה: מרכז המבקרים פתוח בימים ראשון-שישי. מובן שיש לתאם מראש.
מיקום: קיבוץ צרעה; טל': 02-9908261; אתר: tzoravineyards.com/he
אצל לורי בחצר: יקב צפרירים, מושב צפרירים
לורי ושייקה לנדר, בעלי רקע בתחומי האמנות והארכיאולוגיה, פתחו את היקב בחצר ביתם במושב צפרירים בשנת 2004. הכרמים משתרעים בסביבה הסמוכה, בערוצי הנחלים ועל מדרונות הגבעות, וחלק מיינות היקב (שרובם אדומים) זוכים לשמות הלקוחים מהאתרים ההיסטוריים שבסביבה, למשל "עדולם", "לבנין" או "פטום". שיטות גידול הענבים והכנת היינות תואמות כמובן את "העולם הישן".
בימים אלה: אפשר לתאם מראש ולהגיע לטעימות, ואפשר גם להצטייד כאן בבקבוק יין ואף בפלטת נשנושים וגבינות, למצוא פינה מבודדת בכרם הזיתים הסמוך, וליהנות מאווירה ומשיחות על יין, טבע, היסטוריה ונוף.
מיקום: מושב צפרירים; פתוח: בשבת, מ־11:00 עד 16:00, בשאר ימי השבוע בתיאום מראש. טל': 052-4284329, 052-4493042; אתר: zafririmwinery.com
עולם ישן, עולם חדש
מי שמבין קצת ביין, בוודאי נחשף למונחים "עולם ישן" ו"עולם חדש". ככלל, הכוונה היא להבדלים בין כורמים וייצרני יין שעובדים בשיטות מסורתיות, ובין אלה שמסתמכים על שיטות חדישות, טכנולוגיה ויצירתיות מודרנית. את יינות העולם הישן אפשר למצוא בדרך כלל בצרפת, באיטליה ובגרמניה. הכורמים באזורים אלה מעניקים משמעות רבה ל"טרואר", מושג צרפתי שמתאר את מכלול הגורמים המשפיעים על הגפן: קרקע, שמש, מים, מיקום, טמפרטורה וכדומה. הייננים בעולם הישן מייצרים את היין בשיטות מסורתיות, סבלניות, עם הרבה ערבוב של זנים (בלנדים, או בעברית מִמְסָכים), ומגיעים לתוצאות עם הרבה סבלנות.
בעולם החדש (בעיקר בארצות־הברית, אוסטרליה, דרום־אפריקה), מגדלי הענבים משתמשים בטכניקות גידול חדישות, ביקבים אוהבים לייצר יינות זניים (כלומר, מסוג אחד של ענב, כמו 100% מרלו או 100% סירה), ולתת ליין להתיישן זמן רב בחביות עץ, כדי שיספוג טעמים גם מהחביות. ב־2020 ההבדלים כבר אינם חד־משמעיים: בעולם הישן מאמצים טכניקות חדשות, ובעולם החדש מנסים לעבוד גם בשיטות מסורתיות. אצלנו, בישראל, תמצאו כורמים וייננים מה"ישן" ומה"חדש" גם יחד, אבל אזור מטה יהודה נחשב ל"עולם ישן", עם הקפדה על הטרואר המקומי ושיטות ייצור מסורתיות.
כדאי לציין ש"יהודה" הוכרו לאחרונה כאזור יין מקורי, "אפלסיון" (Appellation of Origin), בדומה לאזורי יין ייחודיים בעולם, למשל חבל שמפיין שבצרפת או אזור טוקאי שבהונגריה. כך, היינות המיוצרים באזורים המסווגים כ"הרי יהודה" ו"מורדות יהודה" יהיו זכאים לשאת את התו הייחודי של "יינות יהודה", ממש כמו התפוזים מישראל, שנושאים את כינוי המקור Jaffa
