"את יכולה להיות נשיאה אם תרצי", אמרה קמלה האריס, סגנית נשיא ארצות הברית המיועדת, לאמארה, בתה בת הארבע של אחייניתה, בסרטון שפורסם לאחר שהוכרז ניצחונו של ג'ו ביידן. "אני רוצה להיות נשיאה אסטרונאוטית", ענתה לה הילדה בביטחון. "כל ילדה קטנה שצופה היום מבינה שזו מדינה של אפשרויות", צייצה האריס, והמחישה את גודל ההיסטוריה שעשתה כאישה הראשונה הצפויה לכהן בתפקיד, כמו גם האישה השחורה הראשונה והאישה הראשונה ממוצא אסייתי.
האריס (56), שכיהנה כסנאטורית וכתובעת הכללית של קליפורניה, היא כריזמטית לא פחות מאובמה, יותר אנרגטית מביידן, הרבה יותר כובשת מהילארי ואם היא תתנהל נכון ייתכן שבעוד ארבע שנים נראה בחדר הסגלגל נשיאה בסניקרס של קונברס ומחרוזת פנינים על צווארה.
הנה חמישה דברים שכנראה לא ידעתם עליה:
1. שם אחד, שלושה כינויים
קמלה הוא השם שנתנה לה אמה שיאמלה גופלאן, בת למשפחה טמילית הודית, ופירושו בסנסקריט "פרח הלוטוס". לפרח המים הייחודי משמעות רבה בתרבות ההודית, והוא מסמל את הכוח האלוהי, היופי, הטוהר וחיי הנצח. זהו גם שמה הנוסף של האלה ההינדית לקשמי, אלת ההעצמה הנשית.
כשנישאה לעו"ד דאגלס אמהוף, והפכה ל"אמם החורגת" של שני ילדיו, קול ואלה (שקרויים על שם המוזיקאים האגדיים ג'ון קולטריין ואלה פיצג'רלד), היא קיבלה את הכינוי Momala (שילוב של Mom ו־Kamala). במאמר שכתבה למגזין ELLE הסבירה האריס: "קול, אלה ואני הסכמנו שאנחנו לא אוהבים את הכינוי אמא חורגת ובמקום זה הם יקראו לי Momala". הכינוי מלווה אותה כיום גם ברשתות החברתיות. הדמיון למאמל'ה היידישאי הוא בונוס על רקע יהדותו של אמהוף.
עוד שני כינויים נקשרו אליה, אחד מבחירה ואחד פחות. במהלך כהונתה כתובעת המחוזית של מדינת קליפורניה היא נודעה במדיניות קשוחה מאוד. היא גיבתה את פעילות המשטרה ולכן מתנגדיה קראו לה The Cop ("השוטרת"). לעומת זאת, הכינוי שהיא בחרה לעצמה, כשם קוד של השירות החשאי שמופקד על בטחונה האישי, הוא "חלוצה" (Pioneer), רמז לתחושת השליחות ההיסטורית שהיא מרגישה.
עם ילדיו של בעלה, עו"ד דאגלס אמהוף
2. גם מקדש, גם כנסייה
להיות אמריקאית גאה, אבל לא לשכוח את המטען התרבותי ההיסטורי של משפחתה - זהו המסר שאיתו גדלה האריס. היא בת להורים שהיגרו לארצות־הברית למטרות לימודים. אביה, דונלד האריס (82), היגר מג'מייקה ללימודי דוקטורט בכלכלה, ואמה, שנפטרה לפני 11 שנה מסרטן המעי הגס, עברה מהודו לארצות־הברית לצורך לימודי דוקטורט בחקר הסרטן, שאותם השלימה בגיל 25. שתי התרבויות השונות נכחו בבית, והאריס הקטנה פקדה בקביעות גם את המקדש ההינדואי וגם את הכנסייה הבפטיסטית.
הוריה התגרשו כשהייתה בת שבע. היא גדלה עם אמה ואחותה הקטנה מיה, וזכתה לחינוך מוקפד שכלל לימודי בלט ונגינה בכינור ובקרן יער. מדי שנה נסעה לבקר אצל משפחתה האמידה של אמה במדראס, ביקורים שאותם היא מתארת כחוויה מעצימה שהתוותה לה את הדרך. סבה של האריס נמנה עם חברי תנועת העצמאות ההודית, והפך לבכיר בממשל ההודי. היא מספרת על טיולים רבים שעשתה עמו, שבהם נהגה להאזין לו ולחבריו מדברים על ערכים דוגמת דמוקרטיה ושוויון. "בזכות סבי וסבתי (שהייתה פעילה בקהילה), אמי פיתחה מודעות פוליטית אמיתית שעברה גם אליי", היא נוהגת לומר.
אמה הקפידה מאוד לחזק גם את זהותה הג'מייקנית. "אמי הבינה טוב מאוד שהארץ שאליה היגרה תראה את מיה ואותי כשתי ילדות שחורות", כתבה האריס באוטוביוגרפיה שלה The Truth We Hold, "והייתה נחושה להבטיח שנגדל להיות נשים שחורות, גאות ובטוחות".
את לימודיה האקדמיים בחרה להעביר באוניברסיטת הווארד בוושינגטון, שמזוהה היסטורית עם רוב של סטודנטים שחורים. לימים, כשנאמה בפני בוגרי המוסד, הדגישה את ההשפעה הרבה שהייתה ללימודים על מודעותה ומעורבותה החברתית. "הצטרפתם היום למאבק על הצדק", אמרה להם. במשך השנים הייתה האריס פעילה מאוד בתחום הזכויות למהגרים והדגישה תמיד עד כמה הרקע האישי שממנו באה מסייע לה להיות ערה למצוקותיהם.
3. אהבה ממבט ראשון
הקריירה המטאורית של האריס גבתה מחיר אישי. בספרה האוטוביוגרפי היא מודה שכאשת מקצוע מצליחה התקשתה לפגוש גברים. לא היה לה עניין להתפשר, היא כותבת, אלא אם תמצא את "האחד".
אחד הרומנים שניהלה עם וילי בראון, פוליטיקאי קליפורני בכיר, הוזכר בקמפיין האחרון לנשיאות. היו שטענו כי בזכות הקשרים איתו מונתה למספר ועדות חשובות במחוז. ביקורת צדקנית נשמעה גם על כך שהיה מבוגר ממנה ב־30 שנה ונשוי פורמלית, אף שהיה פרוד זמן רב. בראון, אגב, כתב באחרונה מאמר שבו לא מיהר להתנער מהטענות על כך שסייע לה, ואף ניסה לשכנע אותה "לסגת בעדינות" מהצעת ביידן להיות סגניתו.
האריס מצדה הדגישה כי כל מה שהשיגה היה בזכות עצמה: "הקריירה של בראון נגמרה, אני אחיה ואבעט ב־40 השנה הקרובות. אני לא חייבת לו דבר".
את ה"אחד" שלה, עורך הדין דאגלס אמהוף, פגשה האריס בשנות הארבעים המאוחרות שלה בבליינד־דייט בסן־פרנסיסקו, שאורגן על ידי חברים. הם נישאו לפני כשש שנים (בחתונה היא שברה את הכוס) והיא קיבלה כאמור לקשר הזוגי גם את שני ילדיו, אז בני 19 ו־15. באחד המאמרים שכתבה בשנה שעברה, תיארה האריס איך כילדה להורים גרושים, היה לה חשוב להמתין עם הפגישה עם ילדיו של אמהוף עד שמערכת היחסים תהיה רצינית מספיק. הפגישה הראשונה איתם, כך היא מתארת, הייתה סיפור אהבה. "קול ואלה לא היו יכולים לקבל אותי טוב יותר מכפי שקיבלו. הם ילדים מבריקים, מוכשרים ומצחיקים, שגדלו להיות אנשים יוצאי דופן. התאהבתי בדאג, אבל מי שבאמת הכניס אותי פנימה למשפחה הם קול ואלה".
בריאיון למגזין האמריקאי Glamour, אמרו הילדים דברים דומים: "לכולנו זאת הייתה אהבה ממבט ראשון", צוטט קול. "למדתי להכיר אותה קודם כל במישור האישי: הטעם המוזיקלי שלה, הבישול שלה, איך היא מתנהגת עם אבא ומתבדחת איתו. במהלך הזמן, התחלתי להבין מי היא ואיזו קריירה יש לה. הבנתי מה היא מסוגלת להשיג וכל כך התרשמתי". אלה הוסיפה: "כשנפגשנו הייתי בגיל ההתבגרות הסוער, אבל הפגישה הייתה טבעית כל כך. הרגשתי כאילו אנחנו מכירות שנים. מה שהיה חשוב הוא שהכרנו אותה קודם כאדם ורק אחר כך כפוליטיקאית". אגב, לאידיליה המשפחתית מצטרפת גם אמם קרסטין, שהיטיבה לשמור על קשרים טובים עם הגרוש ואשתו החדשה.
4. קופת קרן קיימת
רגישותה הטבעית לזכויות מיעוטים הביאה אותה, בעת שכיהנה כתובעת המחוזית בסן־פרנסיסקו, להקים יחידה מיוחדת לפשעי שנאה ולהפוך את הסוגיה לאחד ממוקדי עבודתה. אחד מצעדיה הראשונים כשנבחרה לסנאטורית מטעם קליפורניה, היה להיענות לדרישות של קבוצות יהודיות לזכויות אדם ולהגדיר מוסדות דת כמטרות אפשריות לפשעי שנאה.
על קשריה עם העם היהודי ומדינת ישראל סיפרה באחד מנאומיה: "אני זוכרת את הקופסה הכחולה של קרן קיימת לישראל, שנהגנו לאסוף בה תרומות לשתילת עצים בישראל. שנים לאחר מכן, כשביקרתי בישראל לראשונה, ראיתי את פירות המאמץ ואת הגאונות הישראלית שהצליחה להפריח את המדבר".
כמשפטנית, אגב, מה שהרשים אותה בביקורה בישראל היה בניין בית המשפט העליון בירושלים. "היופי של הארכיטקטורה ורוח התכנון מותירים רושם עמוק. בית המשפט, כמו ישראל, הוא בית יפה לדמוקרטיה ולצדק באזור שבו רדיקליזם שולט לעתים", אמרה.
5. גיבורת־על
לפני כשנה כתבה האריס את ספר הילדים Superheroes Are Everywhere. לספר המאויר, שעל כריכתו מופיעה דמותה רוקדת עם ילדים, יש מסר אחד פשוט אך מעצים: כולנו בעצם גיבורי־על, לכולנו יש יכולת להצליח, פשוט עלינו להיות הכי טובים שנוכל. כשצופים בסרטוני הווידאו של האריס מקריאה את הספרים בגני ילדים וגורמת לילדים לצעוק בשמחה "אנחנו גיבורי־על", הציניות קצת מתפוגגת.
