לפי השם ואורח החיים שלה, ד"ר נעה סבג היא אחת משלנו מאז ומתמיד, אבל מדובר בטעות: היא נולדה בעיירה קטנה בסרביה בשם לידיה דימטרייביץ', הייתה נוצרייה, בת להורים חברי המפלגה הקומוניסטית, סגנית אלופת סרביה בקליעה ברובה אוויר. היום היא יהודייה, ישראלית, דוברת עברית, גרה עם בעלה יניב ושני ילדיה (איתי, 16, ורומי, 13) בנס ציונה.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עד סוף שנות ה-80 היו חייה שלווים ובטוחים, אלא שאז הגיע צורך בשינוי, שלא לומר במהפך. הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה, וסרביה ביניהן, החלו לדרוש עצמאות, ובתוך זמן קצר טלטלה את המדינה מלחמה עקובה מדם. "מחיי רווחה נוחים חווינו הידרדרות כלכלית איומה", אומרת ד"ר סבג. "היה ממש רעב, ואנשים התחילו להחליף מזונות ביניהם. האינפלציה הייתה נוראית. המשכורות היו במטבע המקומי, דינר, אבל דינר שקיבלת בבוקר איבד מערכו עד הערב. היה מחסור נוראי במצרכים, והבנו שכבר לא נוכל לנהל שם חיי משפחה כמו פעם".
כשהגיעה לישראל לראשונה, בגיל 26, הרגישה שזו אהבה ממבט ראשון. האישה שהגיעה ממזרח אירופה, שגדלה במציאות שונה לחלוטין, חשה קרבה למקום ולאנשים. "חיבור מיידי", היא נזכרת. "אני מאוד פתוחה, והישראלים הם בדיוק כמוני, ואני אוהבת את זה. בביקור הראשון כאן אהבתי גם את מזג האוויר, את השמש. הרגשתי את היופי של המדינה בצורה כל כך חזקה, שכשנסעתי לאילת בפעם הראשונה וראיתי את המדבר, בכיתי מרוב התרגשות".
אבל העלייה לישראל והגיור לא היו התהליכים המשמעותיים היחידים שהיא עברה בחייה.
הרגשתי שהמדינה שלי מתפרקת
כשסבג (50) נולדה, מולדתה סרביה עוד הייתה חלק מיוגוסלביה. היא גדלה בעיירה קלאדובו, בת שנייה להוריה, כלכלן ומורה, וזיכרונות הילדות שלה כוללים חיים נוחים, עם חופשות משפחתיות בחו"ל והרבה ספורט. בגיל 12 החלה להתאמן בקליעה למטרה, ומגיל 14 התמסרה לתחום: התאמנה שלוש עד חמש שעות ביום, השתתפה בתחרויות והוכתרה כסגנית אלופת ארצה וכסגנית אלופת יוגוסלביה. בזכות התחרויות זכתה לבקר בשאר מדינות הגוש – מקדוניה, סלובניה, קרואטיה, בוסניה – ובכל מקום הרגישה אווירה נעימה וביטחון אישי ונחשפה לרמת חיים גבוהה. כשהחל תהליך ההתפרקות של יוגוסלביה, החוויה הייתה כואבת בשבילה. "זה היה שוק", היא אומרת. "הרגשתי שהמדינה שלי מתפרקת. אני כל כך אוהבת עמים ותרבויות ורוצה שלום בכל העולם, כך שלא האמנתי שזה מה שיקרה, אבל זה רק הלך והחמיר. פרצה המלחמה בין קרואטיה לסרביה, והיו הפצצות, אמברגו על סחר בנשק ואינפלציה".
בגיל 16 יצאה לבלגראד כדי ללמוד בתיכון מקצועי למקצועות רפואת השיניים. היא המשיכה להתאמן בקליעה, אבל כשהאימונים החלו לפגוע בלימודים, הפסיקה. לאחר מכן למדה רפואת שיניים ברומניה השכנה. הוריה נשארו בסרביה, שם השתוללה מלחמת האזרחים, והיא הייתה מגיעה לביקור אחת לכמה חודשים. "בעיירה היה פחד גדול שיפציצו את הסכר שלידנו, וההידרדרות הכלכלית הייתה איומה. לא היו מוצרים בחנויות, כי האמברגו עצר את כל הייבוא והייצוא, ואנשים הכינו הכל בבית. ההורים שלי ניסו להסתיר מפניי את המחסור. אבא עבד בכמה עבודות כדי שלא נראה. רק פעם אחת, כשהיה ממש מיואש, הוא אמר לי שאינו יודע אם אוכל לסיים את האוניברסיטה, כי אולי לא יהיה כסף".
לא היה לך קשה להיות רחוקה מהם כשהם לבד?
"אבא שלי מאוד רצה שנצליח. הוא הדוגמה שלי למצוינות: מלומד, חרוץ, מתמודד עם הכל בחיוניות גבוהה. הוא הכין אותנו לחיים, ותמיד אמר: 'גם אם תיזרקו מהמטוס מעל סין בלי מצנח, אני יודע שתסתדרו'. אז לא הגעתי לסין, אבל הגעתי לישראל".
למדתי להוריד אגו
אחרי הלימודים חזרה לעיירת הולדתה ועבדה כרופאת שיניים במרפאה מקומית. ב-1996 הוזמנה לבקר בישראל על ידי חברה ישראלית שהכירה בלימודים, והתאהבה לא רק בארץ, אלא גם בבחור סרבי שפגשה כאן. היא נישאה לו ועברה איתו תהליך גיור. "אהבתי מאוד את התהליך", היא אומרת. "גם החלפתי שם כדי להרגיש כמו כולם. בחרתי בשם נעה, כי למדנו על בנות צלפחד מהתנ"ך, שאחת מהן הייתה נעה. הבנות קיבלו אישור לקבלת אדמה בארץ, ואני עם הגיור קיבלתי אישור על התקבלות לארץ ישראל ולעם היהודי".
הנישואים לגבר הסרבי לא האריכו ימים, אבל זמן קצר אחרי הפרידה היא הכירה את יניב סבג, מהנדס אלקטרוניקה, שהיה לבעלה השני. ב-2001 פתחה מרפאה בראשון לציון; היא נתנה, ונותנת עד היום, טיפולים קונבנציונאליים, אבל כשהיא מסתכלת בפה של המטופלים שלה, היא רואה דברים נוספים. ד"ר סבג היא אולי הרופאה היחידה בעולם שמאבחנת בעיות גופניות ורגשיות דרך השיניים. את האבחון היא עושה על פי תורתו של הקרדיולוג הישראלי ד"ר נאדר בוטו, שפיתח שיטת טיפול ייחודית.
"תמיד הייתי אדם רוחני", היא אומרת, "וכשקראתי את הספר של ד"ר בוטו, הרגשתי שמצאתי דבר שלם שמשלב רפואה קונבנציונאלית עם מרכיבים נוספים. הלכתי לכנס שלו, שם שוחחנו ארוכות, והשתתפתי בסמינרים. בינואר האחרון, בדיוק לפני הקורונה, הספקתי להשתתף גם בקורס בברזיל, ובו למדתי טיפול בפחדים ושטיפה אנרגטית. במהלך הלימודים עברתי תהליך עם עצמי: למדתי להוריד אגו ולהקשיב לקול הפנימי שלי".
עם עזרה מד"ר בוטו
ד"ר סבג יצרה קשר קרוב עם ד"ר בוטו, ויחד הם פיתחו שיטה לאבחון בעיות על סמך מצב השיניים. "עשינו מחקר ובנינו את זה מאפס. עד היום אני מתייעצת איתו: הוא נעזר בידע שלי ברפואת שיניים, ואני נעזרת בידע העולם הנרחב שלו. הוא גם מטופל שלי".
איך מתבצע הטיפול שלך בפציינטים?
"לכל שן יש נקודה אנרגטית בגוף באיבר מסוים. כשאדם מגיע עם בעיה בשן, אני בודקת איזו נקודה קשורה לשן הזאת, ואם האדם מספיק פתוח, אשוחח איתו על זה. יש לקוחות ותיקים שפותחים את הלב ומדברים, ואז הם מבינים את הקשר בין טראומה מסוימת שעברו לבין בעיה בשן. לפעמים התהליך של העיבוד הוא מספיק. אם לא, אני מפנה למטפלים בשיטת ד"ר בוטו, שעושים שטיפה אנרגטית".
שום דבר לא בא במקום הטיפול הקונבנציונאלי, היא מדגישה. "בלי הרפואה הקונבנציונאלית הבעיה בשן לא תיפתר, כך שלפני הכל אני נותנת את הטיפול הרפואי המקצועי ביותר. אבל אם הקושי או הטראומה הבסיסית לא יטופלו, הבעיה בשן תחזור שוב ושוב. גם אם נעשה טיפול שורש, גם אם נוציא את השן ונשים שתל, האזור עדיין יהיה חולה: או שיהיה זיהום בשתל, או שהוא ייכשל".
כיום היא מטפלת בבני משפחה ובחברים בלבד וממשיכה לחקור ולפתח את נושא הטיפול הרגשי באמצעות רפואת שיניים. החלום שלה הוא לתת לפציינטים שלה טיפול משולב – גם רפואת שיניים קונבנציונאלית וגם אבחון, זיהוי ומחיקת זיכרונות טראומטיים.
הקשר עם הוריה, שגרים בסרביה, ועם אחותה, שחיה בניו זילנד, נשמר כל הזמן. "הוריי נוצרים, ולכן הם לא יכולים לגור פה, וחוץ מזה, יש להם חיים מלאים בסרביה. אנחנו כל יומיים במסנג'ר – צוחקים, תומכים ועוזרים. הם מרגישים את הנוכחות שלנו כל הזמן. זכיתי לבקר אותם השנה, לפני הסגר: סרביה היא מדינה ירוקה, ומכיוון שהמרפאה שלי נמצאת במתחם של דיור מוגן, אני נבדקת כל הזמן".
