היא: רותי שקורי, בת 52, מדריכת צהרונים ובעלת קייטרינג לאוכל ביתי.
הוא: שמוליק (שמואל) שקורי, בן 61, מנהל לוגיסטיקה בחברת חלקי חילוף לרכבים.
הם: נשואים זה 29 שנים ויש להם שלושה ילדים. מתגוררים באשקלון. על הסיפור האהבה המיוחד שלהם כתבה רותי פוסט בקבוצת "מאמאצחיק" ומייד רצינו לדעת את כל הפרטים.
ההתחלה
רותי: ״כשהייתי בת תשע המורה בבית הספר ביקשה שנכין חבילות שי לחיילי צה״ל. זה היה נהוג באותם ימים. ארגנתי עם אמא שלי חבילה שכללה משחת שיניים, סיגריות, סבון וגפרורים. צירפתי פתק וכתבתי בו, 'לחייל היקר', עם השם וכתובת המגורים שלי למקרה שהחייל שיקבל את החבילה ירצה לכתוב מכתב תודה״.
שמוליק: "הייתי אז חייל בן 18 ושירתי בתותחנים בבסיס שבטה. עשיתי שם קורס לחישוב נתוני ירי, ובגלל שנכשלתי באחד המבחנים ריתקו אותי לשבת בבסיס. בזמן שהייתי מרותק, אחד המפקדים קרא לי והצביע לי על שק גדול עם חבילות שי לחיילים. הוא ביקש שאקח את השק ואחלק את החבילות לחיילים אחרי שיחזרו לבסיס. הבחנתי שבאחת החבילות יש סיגריות ולקחתי אותה לעצמי. זאת הייתה החבילה שרותי שלחה. שמחתי מאוד לקבל את החבילה ושלחתי לה מכתב תודה שבו כתבתי קצת על עצמי ועל השירות הצבאי שלי״.
ההתכתבות
רותי: ״כשקיבלתי את מכתב התודה של שמוליק התרגשתי מאוד. החלטתי להמשיך ולהתכתב איתו, ולאה, אחותי הגדולה ז״ל, עזרה לי לנסח את המכתבים. כתבתי לו על כל מה שעובר עליי, על הלימודים ועל החברות, והוא ענה לי. בכל פעם שקיבלתי מכתב משמוליק, זה היה אירוע חגיגי מבחינתי. עד היום אני שומרת את המכתבים״.
שמוליק: ״בהתחלה השבתי לה על המכתב מתוך נימוס, אבל לאט־לאט זה התפתח להתכתבויות. נהניתי לשתף אותה בחוויות שלי".
המפגש
שמוליק: ״אחרי כמה חודשים שאני ורותי התכתבנו, המפקד שלי ביקש ממני ומעוד כמה חיילים להגיע להלוויה של חייל בודד. ההלוויה הייתה בכפר־סבא, שם התגוררה המשפחה של רותי. אחרי ההלוויה נתנו לנו שעה וחצי להסתובב עד שההסעה תחזור לבסיס, אז החלטתי לנצל את הזמן הזה ולבקר את רותי. חששתי מהמפגש כי לא ידעתי מה מחכה לי, אבל הרגשתי שהיא כמו בת משפחה שלי ורציתי לפגוש אותה סוף־סוף״.
רותי: ״אמא שלי ישבה במרפסת והבחינה בשני חיילים שמסתובבים ברחוב שלנו. היא תהתה את מי הם מחפשים. אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי אותה, ומולי עמדו שני חיילים. אחד מהם שאל: 'שלום, רותי בבית?'. עניתי לו שאני רותי, והוא אמר שהוא שמואל החייל שהתכתב איתי. הייתי בהלם. הייתי נבוכה מהסיטואציה והתחבאתי מאחורי השמלה של אמא שלי. התרגשתי מאוד לראות אותו בפעם הראשונה. הוא היה חתיך. המשפחה שלי קיבלה אותו מאוד יפה. אמא שלי חיבקה אותו ומיד הזמינה אותו ואת החבר שלו לארוחה״.
ההתקרבות
רותי: ״אחרי המפגש הראשון המשכנו להתכתב. השקעתי במכתביות יפות עם לבבות. התחלנו גם לדבר בטלפון. הוא נתן לי את המספר בבית של ההורים שלו וקבענו שבכל יום שישי אתקשר אליו מטלפון ציבורי. עמדתי ברחוב ודיברתי איתו במשך שעות. הוא הפך להיות בן משפחה אצלנו. הוא הגיע לטקס הסיום שלי בכיתה ו׳, עשה אצלנו שבתות, התארח אצלנו בכל כמה חודשים וגם אני התארחתי אצלו. זה היה תמים ולא רומנטי כי הייתי ילדה. הרגשתי שהוא כמו אח גדול שלי. הייתה כימיה גדולה בין שמוליק למשפחה שלי״.
שמוליק: ״אמא של רותי מאוד אהבה אותי. כשהגעתי לבקר את רותי, היה לה חשוב לבשל לי את האוכל שאני אוהב ודאגה שיהיה לי נוח. ההורים שלה, שהם אנשים מאוד חמים וטובים, התחברו אליי והתייחסתי אליהם בכבוד״.
ההתאהבות: רותי: ״נשארנו בקשר במשך שנים ארוכות, גם אחרי שהתגייסתי לצבא. שירתי בגדוד 299 כפקידה פלוגתית, ולפעמים כשהייתי יוצאת מהבסיס הייתי מבקרת את שמוליק שגר באשקלון. באותו הזמן היה לי חבר, שהיה המפקד שלי. יצאנו במשך שנתיים, ואחרי שהשתחררתי מהצבא נפרדנו. בעקבות הפרידה, שמוליק פתאום התחיל לגשש, ולאט־לאט התקרבנו יותר. הרגשתי שאני מתאהבת בו. האמת שגם בתיכון היה לי קראש עליו. הייתי כותבת ביומן את השם הפרטי שלי עם שם המשפחה שלו ודמיינתי שאנחנו מתחתנים״.
שמוליק: ״אחרי שרותי נפרדה מהחבר שלה, התחלתי פתאום להסתכל עליה אחרת. היא גדלה והתבגרה, והרגשתי שאני מתאהב בה. בהתחלה היה לי קשה לעשות את הצעד ולהתחיל איתה כי אני מכיר אותה בתור ילדה. לקח לי חצי שנה עד שהצעתי לה לטייל איתי בשוק מחנה יהודה בירושלים. לאט־לאט זה התפתח, התחלנו לצאת, ורק אחרי כמה חודשים אזרתי אומץ לנשק אותה״.
החתונה והקמת המשפחה
רותי: ״המשפחות שלנו שמחו מאוד שאנחנו זוג. אחרי שנה וחצי של זוגיות, כשאני הייתי בת 22 ושמוליק בן 31, החלטנו להתחתן. הקמנו משפחה והבאנו לעולם שלושה ילדים. יש בינינו פער גילים של תשע שנים והפער הזה מורגש. הוא אוהב להישאר בבית בזמן שאני טיפוס יותר בלייני, אני מחצינה רגשות והוא יותר שקט. אבל אנחנו מצליחים להתגבר על פער הגיל ואנחנו תמיד מגיעים לעמק השווה".
שמוליק: ״מי היה מאמין שמתוך כל החבילות שקיבלנו לבסיס, אמצא את החבילה שתוביל אותי לאישה של חיי? פעם כשהילדים שלנו שלחו חבילות שי לחיילים אמרתי להם בצחוק שמי יודע מה יקרה, אולי בזכות החבילות האלה הם ימצאו אהבה״.
