ריף נאמן (22) היא שחקנית, דוגמנית וכוכבת ישראלית עם 313K עוקבים באינסטגרם. שיחקה בסדרות "ראש גדול", "המנצח", "שנות ה-80", "כפולה" ו"פאודה". פרזנטורית של חברת הקוסמטיקה קרליין ושל מותג האופנה לי גרינבאו. איך הקורונה והסגר משפיעים עליה ואילו תובנות חדשות יש לה על המצב? הלכנו לריף כדי לבדוק.
1. לשמור על סדר יום (ולא להיכנע לעייפות)
"לפני הקורונה אם היה לי יום צילום, הוא היה מתחיל ב-5:00 בבוקר ומסתיים ב-20:00 בערב, ואחריו הייתי הולכת הביתה ללמוד טקסטים ולהתכונן ליום הבא. בימים רגילים הייתי קמה, מתאמנת, נפגשת לקפה עם חברים, קופצת בערב ליוגה, פוגשת הרבה אנשים, הולכת לאודישנים וכל היום מתרוצצת בחוץ. מאז הקורונה התחלתי לקום ב-11:00, וזה לא כל כך טוב כי כל היום נהיה יותר באיזי ואנרגטי פחות. לכן לא משנה באיזו שעה אני קמה, אני משתדלת לפתוח את הבוקר עם יוגה או הליכה".
"ממש לא בא לי בקלות לקום לעשות ספורט. משהו במשמעת העצמית מתרופף כשאין את המסגרות הרגילות ולפעמים הייתי מוותרת לעצמי ואומרת: 'לא נורא, היום לא אתאמן'. בחודשיים האחרונים אני משתדלת לעשות לפחות משהו קטן כל יום"
2. לעשות אימון קטן בכל יום (למרות שזה לא בא לי בקלות)
"לפני הקורונה התאמנתי 3-4 פעמים בשבוע אימונים אינטנסיביים אצל מאמנת כושר והתמדתי. עשיתי ריצות, קפיצות, אימוני כוח ואימונים בעצימות גבוהה. אבל עכשיו ממש לא בא לי בקלות לקום לעשות ספורט ושזה יהיה בשגרה שלי. משהו במשמעת העצמית מתרופף כשאין את המסגרות הרגילות ואת המאמנים שיושבים עלייך. כשהקורונה רק התחילה, לפעמים הייתי מוותרת לעצמי ואומרת: 'טוב לא נורא, היום לא אתאמן'. אבל בחודשיים האחרונים אני משתדלת לעשות לפחות משהו קטן כל יום, יוגה חצי שעה או הליכה לים, וכשקשה לי אני מזכירה לעצמי שאם אקום מהספה, זה יעשה לי טוב אחר כך".
3. לא לוותר על היוגה (בשביל הגוף והנפש)
"לפני כל הסאגה של הקורונה התחלתי לתרגל יוגה עם מורה מקסימה בשם לין, והיה לי מדהים. גיליתי את עצמי וממש הייתי מתרגשת לקראת השיעור כמו ילדה קטנה שהולכת לחוג. אבל כשהכל נסגר, החוג עבר לאונליין, ומאז אני קצת כמו הילדה הזאת בבית הספר שלא מצליחה להתמיד בשיעורים בזום. כרגע אני מתרגלת יותר בזמנים שלי ומתעקשת להתמיד בתרגול כי זה עושה לי כל כך טוב - ללב וגם לגוף".
4. לראות את הצד הטוב של התקופה הזאת
"אני מאמינה שבסופו של דבר הכל לטובה. אולי אנשים שיקראו את הכתבה הזאת יגידו, 'מה? איך אפשר להגיד את זה כשהכל כל כך מבאס?', אבל אני באמת משתדלת לראות את הטוב. זה איחד אותי ואת בן הזוג שלי (כפיר שיינפלד) מבחינת זוגיות. פתאום אני מבשלת, מנקה וחיה חיים הרבה יותר רגועים. לפני הקורונה היינו רגילים לבלות בחוץ כל ערב. היינו יוצאים המון עם חברים למסעדות או לברים, וכמעט כל חמישי היינו בחתונה אחרת, ועכשיו כל ערב אני מכינה לנו אוכל ואנחנו יושבים יחד בבית".
5. להתגעגע לחזור ל"פול פאואר" בקריירה
"אני מתגעגעת לעבודה שלי, ובחודש האחרון אני הכי מרגישה את זה. בהתחלה עוד אמרתי, 'בסדר, אנחנו נחזור', אבל עכשיו אני ממש מתגעגעת. בין שני הסגרים עוד הספקתי לצלם עונות נוספות ל'שטיסל', ול'כפולה' עם נועה קירל ועוד סדרה חדשה שביים יואב צפיר ובהשתתפות מרגי בשם P.P.S. אני גם משתתפת השנה בפסטיגל, שיהיה בגרסה של סרט כי אין הופעות. אני כן עובדת, אבל אחרי הסגר הראשון רציתי לחזור להיות בפול פאואר".
6. לתחקר אפידמיולוגית את השחקן שמולי
"לצלם סדרה בתקופה הזאת זה לא קל. כל הצוות היה כמובן עם מסכות כל הזמן, ורק כשמצלמים סצנה השחקנים מורידים מסכות. אז אם יש, למשל, סצנות אינטימיות, מבררים עם השחקן שאיתך איפה הוא היה ועם מי הסתובב. למשל את מרגי שאלתי: 'עם מי נפגשת?', 'מה עשית?' בכל פעם שהצטלמנו יחד".
7. להתמודד עם הגעגועים (למשפחה ולכפר)*
"גדלתי בכפר תבור בבית מוקף שדות, כך שאם אני חושבת על אלף המטרים שלי בעיר זה לא ממש קל. ליד הבית שגדלתי בו אפשר לצאת לשדות ולטבע ולהיות באוויר הפתוח, וגם כל המשפחה שלי שם. אני מאוד מתגעגעת למשפחה שלי, שרחוקה ממני כרגע. הכי קשה היה לחגוג החודש לאמא שלי יום הולדת כשכולם שם ורק אני כאן. זה צבט לי מאוד. מרוב געגועים אני יכולה לדבר עכשיו כל יום שלוש שעות בווידאו עם אחותי או עם האחיינים שלי. אני ממש מחכה שזה ייגמר ואוכל לנסוע להורים".
* הריאיון נערך בעיצומו של הסגר השני.
8. לזכור איפה העוגן האמיתי
"עברתי לעיר (תל אביב) בגיל 18. בהתחלה הדיסוננס היה לי מאוד קיצוני, וכל הזמן רציתי לחזור לכפר. הייתי נוסעת לבקר כל שבוע. עם השנים התמקמתי, ויש לי בעיר חיים, חברים, בן זוג, והחיים שלי הם פה. אבל משהו ממני תמיד נשאר משם. כשהייתי נוסעת כנערה לצילומים בעיר, תמיד הייתי אומרת לעצמי שהנסיעה של השעה וחצי-שעתיים מהצפון היא כמו מעבר זמן. יש את ריף מהבית, הילדה שגדלה בכפר תבור, ויש את ריף בעבודה, שהיא יותר רצינית ומקצועית. אני חושבת שלא משנה מי אנחנו או מה המקצוע שלנו, העוגן והבסיס שלנו הם תמיד המשפחה, וגם מעגל החברים הקרובים. מי שיש לו את הגב הזה לא מפחד כל כך. טוב, אולי קצת, אבל אז לפחות אהיה בסביבת האנשים שאני הכי אוהבת".
9. להתעסק פחות ב"איך אני נראית"
"כשאני הולכת לאודישן לתפקיד של משחק, בכלל לא עובר לי בראש אם אני נראית טוב או לא. זה לא מעסיק אותי. בסדרה הראשונה שהשתתפתי בה אחרי שהגעתי מעולם הדוגמנות עדיין הסתכלתי כל פעם איך אני נראית ומצטלמת וחשבתי יותר על המצלמה, אבל שחררתי את זה מהר מאוד. אין לזה מקום כשאת שחקנית. ב"פאודה", למשל, זה אפילו לא עבר לי בראש - איך אני יוצאת או איך זה נראה מבחינה ויזואלית. אלה מניירות שאין להן מקום".
10. לשחרר את הדיאטות
"כשהייתי דוגמנית בת 16 נסעתי למילאנו לחפש סוכנויות וגיליתי שלא הייתי במידות הרצויות. ביקשו ממני לרדת במשקל וגם לא הייתי בגובה המתאים. יש המון קריטריונים - את צריכה להיות גם גבוהה וגם במידות מאוד מסוימות, ואני לא הייתי במידות האלה. חזרתי לארץ וזה לא ממש עניין אותי וגם בדיוק נכנסתי לתחום המשחק. אבל זה כן קצת הוריד לי את הביטחון, ואפילו ניסיתי קצת לעשות דיאטות, אבל לא היה לי ממש כיף, אז זה לא צלח. אבל אם פתאום יגידו לי לרדת במשקל בשביל תפקיד, יכול להיות שאעשה את זה. עם השנים העיסוק הזה במשקל ובדימוי הגוף מעסיק אותי פחות ופחות, אני רוצה יותר להיות בריאה ולהרגיש טוב עם הגוף שלי. אם למשל אעלה שני קילו וזה יפריע לי, אעדיף להוריד אותם בעזרת ספורט ולאכול סבבה, אבל לא בדרך רצחנית".
11. להכין אוכל של בית
"לפני הקורונה הייתי אוכלת יותר בצילומים והשתדלתי לא לנשנש חטיפים שיש על הסט, אבל אין לי בגדול תפריט מסודר ואני לא מתחברת למסגרת של תפריט, אני אוכלת הכל. עכשיו אנחנו יותר בבית ואני מבשלת יותר ומשתדלת מאוד לבשל בריא. אני אוהבת להכין בעיקר 'אוכל של בית' כי אני מתגעגעת הביתה. אני יותר מכינה מאכלים בסיסיים - קציצות, עוף, ירקות בתנור. אני אוהבת לאכול בריא אבל שיהיה גם עם טעם".
12. לשמור על טיפוח בלי להגזים
"בתקופה האחרונה אני בקושי מתאפרת. אני מתגעגעת לחזור להיות מתוקתקת כמו בצילומים, אבל עכשיו העור והשיער שלי נושמים. אני שמה קרמים ומסכות וזהו. בסגר הראשון ניסיתי להסיר את הלק ג'ל וזה היה ממש סיוט, ארבע שעות. בסגר השני כבר שחררתי ואני לא מתעסקת בזה. מה שכן, בחיים לא אלך לישון בלי להתקלח ובלי לשטוף פנים".
13. לקחת את החשיפה למקום טוב
"אני לא מעלה לאינסטגרם כל מה שקורה לי ואני לא עובדת בזה כל היום. אני חושבת שאם יש לך הרבה עוקבים באינסטגרם, מדובר בהרבה אנשים שצופים בתוכן שאת מעלה, ולדעתי אם יש לך במה טובה, מתבקש לעשות עם זה דברים טובים".
14. להעריך את מה שיש
"אני חושבת שהכי חשוב כרגע להיות במודעות גבוהה לעצמנו ולהישאר חיוביים. נפילה עכשיו לדיכאון רק יכולה להחמיר את המצב. אני כל הזמן מברכת על כך שהאנשים שקרובים אלי בריאים, מעריכה את זה ומודה על זה כל יום. זה לא מובן מאליו בימים כאלה. עצוב לי שהתרבות נמצאת כרגע במקום הזה, ואני מקווה שנצליח לצאת מהמשבר ההזוי שתפס אותנו. אין לנו ברירה, יהיו שינויים. החיים אחרי לא יהיו כמו החיים לפני. אנחנו במשברים כלכליים ונפשיים, וייקח לנו זמן להתאושש ממה שקורה עכשיו. אני רואה כל הזמן כתבות על אנשים מהתעשייה שכל כך נפגעו מהתקופה הזאת ולא עובדים המון זמן. זה עצוב".
15. לסמוך על הים
"אני באה מבית של ים. אפשר לנחש את זה מהשם שלי - אני ריף, ואח שלי נקרא צוק. אבא שלי משיט בינלאומי עם מאסטר בשיט. הוא מאוהב בים, ותמיד לקח אותנו לנהריה, לאכזיב ולחיפה - לשוט בסירה, לצלול, לדוג או כל מיני דברים שקשורים בים. עכשיו, בין הסגרים, נסענו עם חברים ליוון, שטנו בסירה וצללתי במקום שחלק פחדו לצלול בו. אני רוצה גם לגלוש באופן מקצועי יותר, ואולי יום אחד אפילו אעשה רישיון לסקיפר. אבא שלי ישמח, זה בטוח. בינתיים אני גרה קרוב לים וצועדת שם או הולכת לשם כדי להירגע. אני תמיד אומרת שלא משנה מה אנחנו חווים ומה התלאות שלנו כבני אדם - כשאני מסתכלת על הים, הוא נשאר אותו הדבר".
איפור: אסף באבו /// שיער: לירז אגם /// ע. צלם: בן יצחקי /// ע. סגנון: לירון שטיינמץ /// בגד גוף ועליונית שקופה: SISI /// מגפיים: זארה /// מעיל: פילוסופי למיכל ומורן /// בגד גוף: אדידס ///
