בקומה הראשונה של וילת השושנים: דירה תל אביבית עם רוח וינטג'ית

זה נראה כמו עוד בניין תל אביבי ותיק בן ארבע קומות, במיקום טוב במיוחד – נקודה של שקט בטבורה של העיר, מול גינה ציבורית ולצד עצים ענפים, המצלים על מרפסות דירותיו. כשפגשנו את בעלת הדירה ששופצה לאחרונה בקומה הראשונה, התברר שסיפורו של הבניין הוא גם סיפור משפחתה.

זו היתה וילה בת קומה אחת, שנבנתה באמצע שנות ה-30, בסמוך להכרזתה של תל אביב הקטנה כעיר. היא זכתה לכינוי ''וילת השושנים'', בזכות שיחי השושנים שהקיפו אותה. כמה שנים מאוחר יותר, לאחר שהתחתנו, רכשו אותה סביה של בעלת הדירה.

בשנות ה-50 הם הוסיפו עוד קומה לבית, ועברו אליה; הורי הסבתא החליפו אותם בדירת הקרקע. בשנים הבאות נוספו בזו אחר זו עוד שתי קומות, שנמכרו לדיירים חדשים. הצעד האחרון בהגדלת הבניין היה הרחבתו כלפי הרחוב והכפלת מספר הדירות. היום הוא מונה ארבע קומות ושמונה דירות; חזית הרחוב שלו אחידה למראה, אבל חזיתות הצד מסגירות בשונותן את התפתחותו ההדרגתית.

הסבים בצעירותם, בגינת ''וילת השושנים'', כשעוד היתה חד קומתית

ובהמשך דרכם, במרפסת הקומה שהוסיפו

דירת הסבים בקומה הראשונה, 120 מטרים רבועים כולל מרפסת, נשארה בבעלות המשפחה והיום מתגוררים בה הנכדה, בן זוגה (העובדים בתחומי החינוך והסיעוד) ושתי בנותיהם (5 ו-7). הם עברו לכאן בפברואר, ממש לפני הסגר הראשון, לאחר שנים של מגורים בשכירות בדירת 60 מ"ר בצפון הישן של העיר. "עשינו את המסלול ההפוך מהמקובל בעיר'', מספרת האם, "עברנו מהצפון הישן למרכז במקום ההיפך, ואני מאושרת מההחלטה. כל כך הרבה יותר מעניין פה".

לפני השיפוץ(צילום: טלי ג'רסי)

את התכנון החדש עשו יחד עם האדריכלית טלי ג'רסי. "הבסיס של הדירה היה נהדר", היא מסבירה. "תקרה גבוהה, שלושה כיווני אוויר עם חלונות גדולים ומרפסת צרה וארוכה לאורך כל צד הבניין, כלפי סמטה ירוקה". לעומת זאת, מצבו של הבניין בן ה-80 לא היה מזהיר, ודרש טיפול וחיזוק הנדסי.

וינטג' מול נוף תל אביבי

דלת הכניסה נפתחת אל חלל גבוה, בהיר ומואר, מרוצף אריחי טראצו אפורים וגדולים. במקום רובה, מולאו הרווחים שביניהם בפסי פליז. לצד הכניסה ממוקמת פינת אוכל עגולה ומרווחת. שתי דלתות הזזה לבנות מוסוות בקיר: האחת מובילה אל שירותי האורחים והשנייה אל חדר עבודה ואורחים, שבו גם צופים בטלוויזיה. בסלון אין מסך.

במבואת הכניסה מסוות בקיר דלתות המובילות אל חדר עבודה ואירוח, ושירותי אורחים עם מקלחת. יש ביניהם גם דלת מקשרת(צילום: גדעון לוין)

חלק מכסאות העץ רופדו מחדש בידי בעלת הבית, בבד שקנתה בהודו לפני 20 שנה. שידת עץ עתיקה מכילה אוספים של כלי שולחן(צילום: גדעון לוין)

בקצה החלל הציבורי ניצבת פינת ישיבה וינטג'ית, ולידה המטבח – מעט נפרד, אך צופה אל הסלון. "אני אוהבת להצניע את המטבח, כדי שאפשר יהיה להשאיר אותו קצת מבולגן", מסבירה האדריכלית. הוא תוכנן מתחת לחלון ארוך; הצמחים המלבלבים באדנית הגדולה שהותקנה מבחוץ מטשטשים את הבניין הסמוך.

על הקיר מימין תלוי ביום-יום צילום משפחתי(צילום: גדעון לוין)

פסי הפליז ששובצו בין מרצפות הטראצו לוטשו יחד איתן(צילום: גדעון לוין)

טורקיז וזכוכית בארון במטבח, וגם בדלת ההזזה הדו-כנפית(צילום: גדעון לוין)

ארונות המטבח עשויים מאורן קרולינה מלא, בעל דוגמה דומיננטית. ארון נוסף צבוע בטורקיז, עם דלתות זכוכית. כדי למתן את החומריות העשירה נבחר משטח עבודה דמוי אבן קררה לבנה, ובשל המרחק בין פינת האוכל למטבח נוסף כאן שולחן עץ גבוה עם כיסאות בר, לארוחות היום יום.

פרטיות לכולם

בין החלק הציבורי לפרטי מפרידה דלת הזזה. "להפתעתנו זה מאוד פרקטי בשבילנו", אומרת אם המשפחה. "כאשר אנחנו בסלון והילדות ישנות, או כאשר חמותי מתארחת אצלנו ללילה, לכל אחד יש את הפרטיות שלו".

הדלת סוגרת על שני חדרי שינה ושני חדרי רחצה(צילום: גדעון לוין)

מאחורי הדלת, מבואה קטנה מחברת בין שלושה חדרים עם דלתות עץ גבוהות ומעוטרות: חדרן של הבנות, חדר הרחצה שלהן (ומולו פינת הכביסה), ויחידת ההורים.

תוכנית הדירה לפני השיפוץ(תוכנית: טלי ג'רסי אדריכלות)

ואחרי. חדר אורחים ועבודה לצד הסלון, וחדרי שינה מופרדים בדלת בעומק הדירה(תוכנית: טלי ג'רסי אדריכלות)

לחדר הבנות נבחרו, בהתייעצות איתן, ורוד ותכול – שמופיעים בטפט ובקיר. הרהיטים לבנים: מיטת קומתיים, ארון קיר גדול לאחסון בגדים ומשחקים, ושולחן ארוך מתחת לחלון סרט, עם עמדה אישית לכל אחת מהן.

קיר טורקיז-אפור בחדר הבנות(צילום: גדעון לוין)

הן רצו לשלב ורוד ותכול(צילום: גדעון לוין)

יחידת ההורים נמצאת מרחק פסיעה מהן. החדר אינו גדול, עם מקום למיטה ולארון קיר בלבד, אך הוא נהנה מיציאה פרטית למרפסת ומשפע של אור.

המרפסת נמתחת מהסלון לחדר ההורים (צילום: גדעון לוין)

חדרי רחצה צבעוניים

"תהליך העיצוב היה הפוך מבדרך כלל", מספרת האדריכלית. "אני רגילה לנסות לשכנע את הלקוחות להכניס קצת צבע לפרויקט. כאן הלקוחה רצתה כמה שיותר צבע וחומריות ואני הייתי על תקן הממתנת".

דרור לרצון בצבע ניתן בשלושת חדרי הרחצה, שעוצבו בסגנון דומה, אך בכל אחד מהם חיבורים אחרים בין חומרים וצבעים. בחדר הרחצה הזוגי, שתמונתו מופיעה למעלה, מקלחון עטוף בפסיפס וקיר אריחים מאורכים בגוון ירקרק. לארון כיור מעץ מייפל הותאמו מדף זכוכית מבית סבתא, מנורה משוק הפשפשים, מראה מזארה, ברזים וידיות בגווני פליז.

חדר הרחצה הצמוד לחדר האורחים צר ומאורך. הוא רוצף אריחי בטון ירוקים בדוגמת שטיח לבנה, ועל הקירות אריחים ורודים מונחים בדוגמת חומה הפוכה. אל ברזי הפליז הותאמו מראה משוק בלונדון, מנורה וידיות(צילום: גדעון לוין)

חדר הרחצה של הבנות הוא הרגוע מבין השלושה, עם מרצפות בטון שחור בדוגמה דומה, אריחים לבנים וארון כיור ורדרד(צילום: גדעון לוין)

אריחים בגדלים שונים(צילום: גדעון לוין)

הגוונים המוזהבים מופיעים במינונים עדינים גם באזור הציבורי; בפסי הפליז שבין המרצפות ובמנורות הקיר והתקרה הרבות, שלוקטו בשווקי פשפשים ובחנויות וינטג' לאורך שנים. "הגענו עם הרבה פריטים קטנים שאספנו והיו מאוחסנים בדירות השכורות", מספרת האם. "פה היה מקום להוציא את הכל".

"בני הזוג ידעו מה הם רוצים ומה הם אוהבים'', מוסיפה האדריכלית. ''אני עזרתי לחבר הכל ביחד". החיבור הזה הוליד דירה שמורגשים בה בעיקר שני דברים: הוויה תל אביבית בין הקירות ומחוץ לחלונות, ובני המשפחה, שבאו עם מטען מעניין של טעם וחפצים, ונתנו לעיצוב מגע אקלקטי ואישי.

(צילום: גדעון לוין)

• תכנון ועיצוב: טלי ג'רסי
• קבלן: עודד שלף
• נגר: אמיר ויזר
• אלומיניום: אודי שלם
• חימום תת רצפתי: רנדי
• גופי תאורה וספרייה: פייברס
• משטח עבודה במטבח: פרביטל
• שיש בחדרי הרחצה: לאית
• מרצפות, פרקט, אריחי קיר, כלים סניטריים: מודי
• כורסה אפורה: תומיק
• שטיח, כריות, שטיח קיר: בדיםTLV
• כסאות בר: פיק אפ
• דלת כניסה ודלת דו כנפית: עץ ירוק