זוהי מרפסת חלומות בלב העיר: אפשר לטבול בה באמבטיה חמה, לרבוץ באור השמש על הספה, לבשל, לסעוד עם חברים – וכל זה מעל נופי העיר, שנפרשים עד האופק.
שכונת צ'מברי במדריד נבנתה באמצע המאה ה-19, אחרי המהפכה התעשייתית. המונים זרמו לעיר, וכללי בינוי מתירניים בשכונות החדשות אפשרו למתכננים חופש הבעה, על סף הפנטזיה. התוצאה היא בניינים מקושטים בעמדות תצפית, במגדלים ובכיפות, שנבנו בערב-רב ואקלקטי של סגנונות אירופאיים.
למשל:
במשך זמן רב החללים הדקורטיביים שימשו בעיקר לאחסון או עמדו ריקים, אך בשנים האחרונות עלה ערכן של דירות שמקושרות לתוספות האקסטרווגנטיות. הן נחשבות לייחודיות ונחשקות, בעיקר אם ניתן לצפות מהן על מדריד כולה, כמו במקרה הזה.
הבניין מתפאר בכיפה בגובה 10 מטרים, הנישאת מעליו ככתר. גם לאחר ששופץ היא נשארה יפיפייה ומיותמת. האדריכלית אידויה אוטגי (Idoia Otegui) ליוותה את השיפוץ, והיא מתארת את הפסיעות המדודות על הקו הדק שבין שמירה על רוחו המקורית של המקום לבין התאמתו לצרכי החיים במאה ה-21.
"יצרנו שכבה חדשה בהיסטוריה'', היא כותבת. ''קודם הוצאנו לאור את האלמנטים המביעים את מסעו של הזמן, חשפנו את המרקמים שמצאנו כבעלי יופי וערך. חלק שימרנו ולחלק נתנו חיים חדשים באמצעות שכבות חדשות, המשאירות את החותם שלנו לעתיד".
הסרטון צולם בזמן השיפוץ. שווה לחכות לסופו:
את הלקוח שלה, שגר בגפו, היא מתארת כרב כישורים: "מבשל, מצייר, מתרגל יוגה ומארח נפלא". בהתאמה, עיצבה עבורו בית "גמיש, פתוח לשינויים, מאפשר גם עצמאות וגם חיבורים". לדירה שלושה מפלסים, בגדלים שונים. הכיפה היא כעין עליית גג של חדר השינה. משני צדי החדר יש מרפסות, ותחתיו קומת הכניסה, המהווה את עיקר הבית, אך כלל לא בטוח שהדייר או אורחיו נמצאים כאן רוב ימות השנה.
במרכז הקומה המלבנית נמצא סלון פתוח למטבח. מצדו השני, מאחורי דלת הזזה, תוכנן חדר האורחים, המשמש בעת הצורך גם כחדר עבודה. למרבה ההפתעה, קירותיו ותקרתו כוסו בטפטים עם הדפסים סיניים, זרים לחלוטין למקום. על הרצפה, לעומת זאת, שטיח של אריחים, בצבעוניות שממנה הספרדים לא נרתעים.
מדרגות ברזל דקיקות מובילות אל הקומה השנייה, שבה חדר שינה וחדר רחצה. ליד המיטה סולם ברזל שעולה אל הכיפה דמוית הקפלה, שאותו מתארים האדריכלים באריכות כ"חלל ללא שם וללא שימוש, שטות (Folly), שטח מבוזבז, חסר תועלת, מותרות נשגבות, חלל ששימושים רגילים ורציניים של בית לא מוצאים בו מקום". כלומר, את ערכו ויופיו שואב החלק הזה דווקא מחוסר הערך שבו.
כך נראו המדרגות, לפני שהונחו עליהן מדרכי העץ:
חדר הרחצה הצמוד נמתח לרוחב חדר השינה כולו, בגבה של המיטה. הוא צר וארוך: רוחבו מטר אחד ואורכו כעשרה מטרים. השירותים הם מרחב הקריאה החביב על בעל הבית, ומעליהם נתלה כקישוט סולם שהקבלן שכח מאחור. הסולם משמש בעת הצורך כאמצעי טיפוס לארונות בחדר, שגובהם מגיע לארבעה מטרים. המקלחת מוקמה מול חלון שקוף הצופה לחדר השינה וחושף את המתקלח.
בהסטת דלת זכוכית ניתן לצאת מחדר הרחצה למקלחת חיצונית במרפסת הפונה דרומה. מלבד נופיה של מדריד יש כאן אמבטיה בנויה ושקועה ברצפה (כולל מים חמים), וספה נוחה. האדריכלית מסכמת את חווית המרפסת בחמש מילים: "אתם לא יכולים לבקש יותר".
במרפסת הצפונית נחים בצילה של הכיפה פינת אוכל קיצית ומטבח חיצוני מאובזר היטב. המרפסת שומרת על הקו העיצובי שעובר כחוט השני מצדה האחד של הקומה אל צדה השני: האריחים מעל משטח העבודה הם אותם אריחים כמו בחדר הרחצה הארוך ובאמבט החיצוני. גם כאן מלווה הנוף העירוני את הבישול ואת הארוחה סביב שולחן אוכל רחב, המיועד לאירוח.
"אם מצליחים לתת תחושה עכשווית לבית ישן, יש לדייר החדש פוטנציאל להרגיש טוב – כאילו זה תמיד היה ביתו", חותמת האדריכלית.
והצצה לתוך הכיפה, בזמן השיפוץ:
- צילומים: Imagen Subliminal (Miguel de Guzman + Rocio Romero) @imagensubliminal www.imagensubliminal.com
