אייקון מאויר בשבוע: קתרין דנב היא סמל לשיק צרפתי מנצח גם בגיל 77
עם בלונד זוהר, עור חרסינה והבעה מרוחקת, השחקנית היפהפייה מלווה את הקולנוע והאופנה כבר מאז שנות ה-60. גם היום, היא מודל לחיקוי עבור מי שחולם על פריז
קתרין דנב
סליחה, במי מדובר? השחקנית הכי אלגנטית – ויש שיאמרו, הכי יפה – של הקולנוע הצרפתי, חוגגת יום הולדת 77 אלגנטי ויפה כמוה.
את הבלונד הזוהר שכה מזוהה איתה היא לא הביאה מהבית, אלא בחרה בו כדי לבדל את עצמה מאחותה הבכורה שהיתה גם היא שחקנית. גם את שם המשפחה שלה, שהיה שם הנעורים של אמהּ, בחרה כדי להפריד את עצמה.
היא התחילה לשחק בנעוריה ופרצה לסצנת הקולנוע הצרפתית בשנות ה-60 עם שורה של סרטים מדוברים ורומנים מדוברים לא פחות. יש לה ילדים מרוז'ה ואדים, הבמאי ש"המציא" את בריז'יט בארדו, וממרצ'לו מסטרויאני, השחקן שהמציא את האפיל האיטלקי.
בשנות ה-80 נבחרה דנב לייצג את הפנים של מריאן, הסמל הצרפתי הלאומי לחירות. בכלל, דנב נחשבת לקלישאה של הצרפתייה הקלאסית – זו שיושבת בבתי הקפה של האינטלקטואלים, עם סיגריה בפה (לעשן היא הפסיקה רק לאחר שבץ קל שעברה ב-2019) ומשקפי שמש שחורים, כל כולה קרירות מתנשאת ומרוחקת במבטא צרפתי.
למה אייקון? דנב היא המקבילה הצרפתית לגרייס קלי – הבלונדינית הקרירה שמשחקת בליגה שמעליך. זו שהחושניות שלה נחבאת מתחת לשכבות של כללי התנהגות נוקשים ומסורת שמרנית.
לאורך השנים היא שימשה כפרזנטורית לכל מה שהאמריקאים החשיבו כ"צרפתי אמיתי" – הבושם שאנל 5, העיצובים של איב סן לורן ומוצרי הטיפוח של לוריאל פריז. הדמות שלה מרפדת את התדמית הפריזאית שהאמריקאים אוהבים להעריץ: אלגנטיות מתוחכמת ובלתי מושגת. משתוקקים לה, אך לעולם לא נהיה ראויים באמת.
היופי שלה, והיא באמת יפה לתפארת, הוא מהסוג הקרחוני: בהיר עד חיוורון, עם עור חרסינה ועיני זכוכית. בין אם היא אשת הרופא הבורגנית שמנסה לשווא להטביע את טבעה המיני בסרט "יפהפיית היום" של לואיס בוניואל מ-1967, ובין אם היא ערפדית שחיה לנצח לצדו של דיוויד בואי בסרט "הרעב" מ-1983 – יש בדמותה הקולנועית מידה גדולה של ריחוק ואיפוק, שהופכים אותה לנחשקת במיוחד.
ההופעות הפומביות שלה, לבושה במיטב המחלצות שההוט קוטור הפריזאי יכול להציע (עם העדפה בולטת לסן לורן) מיתגו אותה כאחת הדמויות שקובעות את הסטנדרט הרשמי למושג השחוק "שיק צרפתי". היא השכילה להיות תמיד בצד המתוחכם של האופנה, הוכיחה נאמנות לאופנה המקומית והרגישה בנוח בשמלות ערב מהודרות, כמו גם בג'ינס, מעיל צמר ומשקפי שמש אימתניים.
היא לא היתה רק המוזה הרשמית של איב סן לורן, היא גם הדמות המזוהה ביותר עם החזון של בית האופנה, בעיקר כשהיא לבושה בטוקסידו הנשי האייקוני שיצר המעצב. החיבור הזה בין הנשיות המאופקת של דנב עם הפריט האלגנטי כל כך של סן לורן, הוא מה שמסמל, לטעמי, את הקלאסיקה הצרפתית במיטבה.
למה לא? תווי הפנים המסותתים, השיער הבלונדיני המאולף, ההבעה הקפואה – דנב היא ההגדרה הוויזואלית של קלאסית, מכובדת ואלגנטית. המילים האלה, חייבים להודות, נשמעות גם כמו תיאור של אחוזה יוקרתית. קתרין דנב, בהשאלה, היא יותר רעיון בלתי מושג לשאוף אליו מאשר אדם להזדהות איתו.
ובכל זאת: הבמאי הצרפתי המוערך פרנסואה טריפו אמר עליה ש"יש בה משהו שמוכן להתמסר, אבל ממאן להיפתח". המסתורין הזה, יחד עם החשד שיש הרבה אש מתחת לקרח, הם הגורמים לכך שדנב שומרת על מעמדה גם בגיל 77. זה הרבה יותר מהיופי הקר שלה – זו התדמית שמלווה אותה לנצח.
מה זה אייקון אחד בשבוע?
עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.
בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.
