איתן עמרם הוא יזם וטכנולוג שפיתח כמה תוכנות פורצות דרך; הוא גם שותף בכיר במשרד עורכי הדין דן, סדיקוב, עמרם ושות', נשוי ואב לשלושה, פילנתרופ ופעיל חברתי ועומד מאחורי כ-50 הצעות חוק, חמש עמותות ומכון מדע אחד (מכון עמרם למדע – קמפוס חברתי). את כל הפעילות הזאת הוא עושה מגובה של 120 ס"מ בלבד. קל זה מעולם לא היה, אבל הוא מעדיף לדבר על ההצלחות יותר מאשר על הקשיים: את האחרונים הוא מתאר בקצרה ובתמציתיות, כפי שעושה רק אדם ש"שונא להתמסכן", כלשונו.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
"יש את האנשים שמסתכלים ומגחכים, יש אמהות שמפחדות שאתקרב לילדים שלהם, ילדים שקוראים לי בשמות גנאי, וכמובן הקושי הפיזי", הוא אומר. "לשאת תיק, לעלות מדרגה, לשבת על כיסא לא מותאם – הכל שונה. על כל צעד שאדם רגיל עושה, אני צריך לעשות שניים. יש המון דברים שיכלו לשים אותי בצד, אבל אני מעולם לא הסכמתי לכך".
את חשבון הנפש הראשון שלו עשה בגיל 16, כשהציב לעצמו שלוש מטרות להמשך חייו: לקנות רכב, לרכוש דירה ולהתחתן. אחרי שהשיג את כולן, הוסיף לעצמו עוד יעדים והצלחות. שנים רבות כיוון להישגים כלכליים ומקצועיים, אבל בשנים האחרונות החל להקדיש זמן ומרץ לעזרה לבעלי המוגבלויות. "הרגשתי שהגיע הזמן לתת", הוא אומר. "כל השנים הייתי שייך לקהילה הנורמטיבית: עבדתי בהייטק ובתחום המשפטים, ושם לא היו אוכלוסיות מוחלשות או אנשים עם מוגבלות. רק כשהחלתי לעסוק בזכויות של אנשים עם מוגבלות בלשכת עורכי הדין, ראיתי שהמדינה לא עושה די כדי להעסיק אותם ולעזור להם, וראיתי את הפער שיש בינם לבין אחרים".
כיום הוא עומד בראש הוועדה הארצית לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלות, מגיש הצעות חוק בנושא ייצוג הולם ותיקוני חקיקה, כותב ניירות עמדה, מאמרים והרצאות, מכשיר עורכי דין כיועצים לדיני נגישות, ועוד. בימים אלה הוא גם מוציא ספר אוטוביוגרפי, "חלומות גדולים" (הוצאת מדיה 10), "שמיועד לכולם, לא רק לילדים עם מוגבלויות ולהוריהם", הוא אומר. "הרי הכל מתחיל בהורים, ולא משנה איזה ילד נולד להם. אני התחלתי מהאשפתות וקיבלתי החלטות בזכות ההכרה שהוריי רואים אותי כשווה בין שווים, ושיש לי ייעוד שאני צריך למצוא. אני מגשים את עצמי יום-יום".
לא אכלתי, לא גדלתי
צמיחתו של עמרם (60), שנולד וגר ברמת גן, נבלמה עקב תאונה שעבר בגיל ארבעה חודשים, כשהעגלה שבה שכב נפלה במדרגות ממרפסת ביתו. הנפילה פגעה בהתפתחותו באופן אנוש, והוריו כה חששו לחייו, עד ששינו את שמו מ"עוזיאל" ל"איתן", בעצת רב שכונתי. "הייתי עור על עצם", הוא אומר. "אמא שלי הייתה איתי חודשים בבית חולים, ושנים אחרי היא עוד הייתה רצה אחריי עם כפית אוכל. אני לא אכלתי ולא גדלתי. סבתא שלי אמרה לה: 'יא בינתי, תוותרי, הוא לא יחיה', אבל היא מעולם לא ויתרה עליי".
אמו אומנת בגן ילדים, אביו רתך, והוא השלישי מבין ארבעה אחים. המשפחה שלו מסורתית, ובשנות חייו הראשונות הלך בבוקר לגן ילדים, ואחר הצהריים לחדר, עם אחיו הגדול. לבית הספר, שהיה מרוחק, אביו היה מסיע אותו עד שגדל מספיק כדי לרכוב על אופניים. "בבית נהגו בי כמו בכולם. שטפתי כלים גם אם הייתי צריך לעמוד על כיסא, והלכתי למכולת גם אם כל שלוש דקות הייתי צריך לעצור ולנוח. ביסודי למדתי בבית ספר קטן והייתי תלמיד טוב מאוד ופעיל מבחינה חברתית, אבל בתיכון הייתה לי נפילה: רמת הידע שלי הייתה נמוכה יחסית, אז חוויתי ירידה בציונים, והיה לי קשה להתמודד עם מאות ילדים שנחשפו בפעם הראשונה לילד בגובה 1.05 מ'".
אחרי שנה כבר חזר להיות תלמיד מצטיין ולהרגיש טוב יותר עם עצמו, אבל אז הגיע שלב שבו החלו חבריו לצאת עם בנות, והוא נשאר לבד. בבת אחת הוא חזר להיות השונה, החלש, האנדרדוג. "עשיתי חשבון נפש. הרגשתי שהקב"ה נותן לי הזדמנות, כי נשארתי בחיים, אבל שאלתי את עצמי איך אני רוצה לבנות את החיים שלי. הבנתי שאם אני לא מצליח ליישר קו עם החברים שלי, אני נשאר מאחור, ושאני חייב להחליט אם אני רוצה לחיות חיים מלאים או להיות נתמך. ידעתי שאני יכול להיות תלמיד טוב, אבל אם לא אוכל לעשות דברים בסיסיים כמו לשאת תיק, לשבת בצורה נוחה, למזוג כוס מים מהברז – לעולם לא אהיה עצמאי. החלטתי שאני חייב לעקוף את הקשיים".
המשוואה הייתה פשוטה, לכאורה: אם הוא לא יכול לעלות את המדרגה באוטובוס – הוא ירוויח מספיק כסף כדי לקחת מונית או לקנות מכונית; אם אינו יכול להדליק אור בבית הוריו – יקנה בית מותאם; ואם הוא לא רוצה להיות בודד – עליו למצוא זוגיות.
אז את התיכון הוא סיים בהצטיינות, ואחריו פנה ללימודי הנדסה, שכבר במהלכם פיתח תוכנה לעיבוד תמלילים. אחרי הלימודים, בגיל 23, החל לעבוד בחברת תוכנה שעבדה עם בתי המשפט. הוא גם הקים וניהל מחלקת תכנות בלשכת עורכי הדין ופיתח תוכנה שזיכתה אותו בפרס מטעם לשכת מנתחי המערכות בישראל. בהמשך מילא מגוון תפקידים ניהוליים וטכנולוגיים בחברות שונות, דחה הצעה מפתה לעבוד בעמק הסיליקון, וב-2000 פתח חברה משלו. עד גיל 30 הוא השיג את שלוש המטרות שהציב לעצמו בנעוריו: היו לו ב-מ-וו ספורטיבית, דירה ברמת גן – ואישה בגובה נורמטיבי, לה הוא נשוי באושר עד היום. "היא אשת חיל אמיתית", מתגאה עמרם. "הכרתי אותה בלשכת עורכי הדין, וכששואלים אותה לגביי, היא אומרת: 'אני הכרתי בן אדם. החיצוניות טובה לדקות הראשונות בלבד'. הקב"ה לקח ממני משהו ונתן דברים אחרים – יצירתיות ומנהיגות. כל פעם אני ממציא את עצמי מחדש".
הילדים ספגו עלבונות
עמרם מספר שלשלושת ילדיו – אור (29), איש הייטק, ארבל (28), סטודנט, וטל (23), חיילת משוחררת – לא היה קל עם המגבלה שלו. "כשהבן הבכור ספג עלבונות וביקש שלאסיפות הורים תגיע אמא, הסכמתי, כי לא רציתי שהוא ירגיש רגשי נחיתות בגללי. הבן השני לקח את העלבונות עוד יותר קשה, ולכן ביקשתי להיחשף בבית הספר: נתתי הרצאות והעברתי פעילויות שקשורות בתחומי העיסוק שלי, לימדתי ילדים על מחשב, וכך הם הכירו אותי. הבת שלי נמוכה יחסית, אבל היא כל כך חריפה, כישרונית ומנהיגה, שלפעמים אני מקנא בה".
ועם כל הקשיים שהם חוו, הילדות שהם עברו הייתה שונה מאוד משלו: חמש שנים למד בחדר, עם רב שהיה מכה בסרגל על ידם של תלמידים שלא נתנו תשובות נכונות. "אבל זה זיכרון מתוק עבורי", הוא אומר. "למדתי שם עם אחי הגדול וחברים ואהבתי מאוד את החברותא ואת חדוות הלימוד. בגיל חמש כבר ידעתי לקרוא בתורה באופן שוטף".
הוריו, הוא אומר, חששו לו מאוד, "והם עדיין דואגים לבריאותי. אמא שלי אומרת לי: 'תרפה, אתה רץ יותר מדי', ואני אומר לה שכל עוד האנרגיה, היכולת והמטרות קיימות, צריך לנתב וליישם אותן. לא אשחית את זמני, כי זמן הוא דבר יקר".
רוב חייך התנהלת ללא קשר לבעלי מוגבלויות. לאן אתה מרגיש שייך היום?
"אני די חצוי. כששואלים מי ומה אני, אני עונה שאני קודם כל אדם, ואחר כך אדם עם מוגבלות. משרד עורכי הדין שלי מתמחה בנגישות, וכשפתחתי אותו, העסקתי עוזרים בעלי מוגבלות. אני גם מייצג משפחות של ילדים בעלי מוגבלות בשמיעה כדי לאפשר להם הנגשה. הילדים הם הכי חשובים, כי אם היום ייצרו פער בינם לבין שאר הילדים, מחר גם הם וגם כל החברה יצטרכו לשלם את המחיר".
הגשמת שאיפות מקצועיות, התמסרת לפעילות חברתית. מהו הכיוון הבא?
"אני חדור מטרה לעשות שינויים ברמה הארצית, ופוליטיקה היא הדרך להשפיע. הייתי מועמד מטעם הליכוד לכנסת ה-21, ואני לא פוסל אפשרת לרוץ שוב. דם חדש לא יזיק".
גם היא לא מאפשרת למגבלה שלה לעצור אותה. הקליקו על התמונה:
