הארכיאולוגים והמשמרים בהרודיון מתרגשים. כשייגמר הסגר הממושך, ייפתח מחדש הגן הלאומי במדבר יהודה, ואז יוזמנו המבקרים להיחשף לשני אתרים יוצאי דופן שנפתחים לראשונה: הראשון הוא האולם המלכותי בתיאטרון, ובו ציורי קיר מרהיבים; השני הוא המעבר המלכותי, שהוביל לארמון שבפסגת ההר.
שני הפרויקטים הם נדבכים נוספים בהרכבת התצרף המסובך, של מה שנחשב לגולת הכותרת של מפעל הבנייה האדיר, שהוביל המלך הורדוס (4-74 לפני הספירה). מהלך השימור ואמצעי תצוגה חדישים אמורים למשוך לכאן את הציבור הרחב, שאינו נוהר להרודיון בדרך כלל, כדי להכיר לו את גדול בוניה של הארץ הזו בעת העתיקה.
עם צורתו המוזרה שמזכירה הר געש, והחלטתו של המלך להיטמן בו כאשר ימות, זהו אחד האתרים המרתקים בארץ ובמזרח התיכון בכלל. ההרודיון החל להיחקר באמצע המאה הקודמת, כשאת התנופה לכך העניק האדריכל והארכיאולוג אהוד נצר. לאורך כל חייו המקצועיים חקר נצר את מפעלי הבנייה של הורדוס, שלא היה אמנם המלך האהוד ביותר על עם ישראל, אך היה היציב והמקושר מביניהם וגם התבלט מעל כולם במיזמי הבנייה השאפתניים שהוביל ב-33 שנות כהונתו, בהם בית המקדש המפואר בהר הבית, מצדה, קיסריה וקברי האבות בחברון.
נצר עצמו, שהחל את דרכו כאדריכל המשלחת של יגאל ידין במצדה, סיים את חייו בהרודיון שאותו חקר כל חייו. הוא מעד בתיאטרון ונהרג.
הביקור שבגללו זה קרה
אירוע קצר וחד-פעמי, שהתרחש כאן בשנת 15 לפני הספירה, קושר בין שני האתרים שייפתחו בקרוב לקהל. היה זה ביקורו של מרקוס אגריפה, המשנה לקיסר הרומי, מי שבין השאר יזם את הפנתיאון ברומא (והעניק לה בכך את אחד האתרים המתוירים בתבל) ושנחשב לאחד מבכירי המצביאים של האימפריה הרומית. הורדוס חנך את העיר קיסריה במעמד אגריפה, ואז המשיכו השניים לביקור ממלכתי בהרודיון. בחלקו העליון של התיאטרון, ששוכן למרגלות ההר, צעד המלך הגאה אל האולם המלכותי והפתיע את אורחו רם-הדרג במחווה מחמיאה.
את האולם עיטרו ציורי קיר, שתיארו בפרוטרוט נופי מים ומרחב מהאזור, וגם סצנה מקרב אקטיום שבו הביא אגריפה להבסת ממלכת הפרעונים במצרים. משם יצאו השניים אל המדרגות, שהובילו לארמון שבראש ההר. המדרגות הגיעו למסדרון רחב ומקורה, שבקצהו מבואה מפוארת לארמון.
אגריפה רק עזב, והורדוס, ללא כל שיהוי, הורה על פירוק מיידי של כל אותם מבנים, ועל הסבתו של הרודיון ממבצר וארמון-קיץ לאתר הקבורה המלכותי. הפועלים הזדרזו לגשת למלאכת פירוק האולם המפואר והמסדרון, שכוסו בעפר שהובא מהוואדי הסמוך, מה שחיזק את מראהו המונומנטלי של ההר. הפירוק לא היה מוחלט, אבל הכיסוי בעפר הצליח לשמור על האתרים במשך 2,000 שנה. מאז שהחלו להיחשף הממצאים בהרודיון, עמלו המשמרים על פינוי העפר ועבודות שימור בלבד - תוך הימנעות משיחזור - והתוצאה מפעימה.
קנה המידה הגרנדיוזי של האדריכלות ההרודיאנית אינו מתבטא בתיאטרון האינטימי הזה, שהוקם בסביבות שנת 23 לפנה"ס כדי לאכלס כ-350 צופים. הוא לא נועד לאירועים המוניים, משום שהרודיון לא הוקם כעיר אלא כאתר מבודד במדבר יהודה. דרכו ניתן להבין כי הרודיון היה פרויקט אישי של הורדוס, שככל הנראה היה מעורב בכל פרט בתכנונו, וגם זהו מאפיין שהופך את הרודיון לאתר יוצא דופן ביחס למיזמי הבנייה האחרים שהמלך יזם ובנה.
הורדוס תכנן בתיאטרון מכלול אירוח, אולי כדי להוקיר את פטרונו, אגריפה. הארכיאולוגים משערים כי למרגלות התיאטרון בנה הורדוס את הארמון הגדול והמפואר ביותר, אף יותר מזה שבנה במרכז ירושלים, אך זה טרם נחפר או נחקר. התא המלכותי שהוקם בלב התיאטרון הוא סוג של סוויטה, שכוללת שני חדרי שירות ואולם מרכזי המעוטר כולו בציורי קיר.
ציירו במהירות כדי להספיק
"הייתה להם בעיה עם הזמן והיו צריכים לעשות את העבודה מהר, לכן הם כנראה ציירו את הכל תוך תקופה קצרה מאוד", סבור מארק אברהמי, משמר בכיר ברשות העתיקות, ששוקד על ציורי הקיר האלה זה כמעט 10 שנים. מהממצאים שהתגלו עד כה, אומר אברהמי, עולה שבשלב הראשון עוטר האולם בפרסקו (טכניקת ציור על טיח רטוב). לקראת ביקורו החשוב של אגריפה הורחב האולם, קירותיו כוסו בשכבה של טיח ועוטרו מחדש, והפעם בציורי קיר מסוג סקו (ציור על טיח יבש). בטכניקה דומה השתמש לאונרדו דה וינצ'י בציור "הסעודה האחרונה", שאיתו עיטר קיר כנסייה במילאנו בתקופת הרנסנס.
חלקו התחתון של ציור הקיר מדמה קירות שיש אדמדמים, כשבחלק העליון תבליטי פילסטר המדמים עמודי שיש שהוצמדו להם עיטורים פרחוניים. גולת הכותרת הם ציורים המתארים פתחי חלונות רחבים, שמבעדם נצפה נוף צבעוני. בנוף בולטת נוכחותם של בעלי חיים כמו זאבים ואיילות, תוך הימנעות מהצגת דמויות אדם, כדי להימנע מהצו המקראי שאותו יש מפרשים כאיסור עשיית דמות אדם.
שלושה חלונות כאלה צוירו בכל אחת מדפנות האולם, אך רק שניים מהם שרדו. ציורים אלה תיארו נופים הקשורים לניצחונותיו הצבאיים של אגריפה, והמרכזי והמרשים שבהם תיאר כאמור את קרב אקטיום, שבו הצליח הצבא הרומאי להביס את הצבא המצרי. הציור הזה אינו כאן, משום שהוא נלקח מהאתר ושמור במוזיאון ישראל בירושלים. במבנה גילו הארכיאולוגים פריטי אמנות רבים, ולכן משערים כי למבנה הייתה קומה שנייה שאף היא עוטרה בציורי קיר.
בזמן שפועליו של הורדוס עמלו על הפיכת הרודיון לאחוזת קבר, בחרו חלקם להתמקם באותו אולם מלכותי ומפואר. שהותם כאן הותירה על הקירות חריטות שמעידות על מעמדם וחיי היום-יום, כגון ציטוט מהומרוס, אותיות הא"ב העברי, ציור של ספינה ולוחות משחק. אחת החריטות בכתב עברי קדום הצליחה לתארך באופן מדויק את מועד פירוק המתחם, כשהחורט (שמו היה אבא) נקב בתאריך "23 שנה למלכות המלך (הורדוס)".
אחרי אלפיים שנה שהאולם נקבר בהריסות ונשכח, גילו אותו הארכיאולוגים ב-2007 ומאז הוא נמצא בתהליך של גילוי ושימור קפדני. ציורי הקיר נחשפו עם סדקים, כתמי רטיבות, פטריות ומלחים - כולם סולקו בעשור האחרון בתהליך מורכב ומוקפד, כדי להשיב לציורים ששרדו את יופיים המקורי. "רמת הציורים היא אימפריאלית", אומר אברהמי, "כי כאלה ציורים לא ציירו בפרובינציה ובטח לא ברמה כזו של תיאורי נוף ותבליטים. המזל שלנו הוא שהציורים היו מכוסים, וכך נשמרה האיכות של הצבעים. מצב ההשתמרות הוא כל כך טוב, ששרד לנו מונומנט".
התקרה הושלמה מחדש
כדי להעשיר את חוויית הביקור באולם, הושלמה התקרה שפורקה ושולבו מערכות מיזוג אוויר ומולטימדיה, וכן מסך זכוכית עם וילון חשמלי שאפשר להשקיף דרכו אל הנוף והתיאטרון, לרבות העמודים המקוריים שהושבו למקומם. "סטודיו ניצן" אחראי על תצוגת מולטימדיה מרתקת שמוקרנת על הקירות, מלווה את המבקרים (בעברית ובאנגלית בלבד) לאורך 20 דקות וחושפת את סיפורו של המקום. את שיחזור ההר המופיע בסרט ביצעו באמצעות סריקת לייזר של ההר ברחפנים.
חלקו העיקרי של הסרט מתמקד באולם המלכותי, עם הדמיה של שיחזור מלא במלוא הדרו, כפי שחושבים שהאולם נראה ביום שבו הורדוס אירח את המשנה לקיסר הרומי. "היות והפרויקט הוקם לחיים במקום עצמו, חשוב היה לנו שהעיטורים יהיו מדויקים לאמת ההיסטורית הכי נאמנה שניתן לייצר", מספר ניצן רפאלי.
שרידי מצבת הקבר הם התחנה הבאה במסלול המבקרים, ואז מגיעים למסדרון המלכותי, שהוביל לארמון שבפסגה. כאן צעדו ועלו הורדוס ואגריפה, במעבר שהותאם לאקלים המקומי באופן מדויק: המדרגות נקבעו באזור המוצל של ההר, בכיוון שממנו נשבו רוחות צוננות יחסית, ולכן המסדרון היה ועודנו צונן לכל אורך שעות היום, אפילו בימי הקיץ החמים של מדבר יהודה.
מערך הכניסה הזה, שאותו בנה הורדוס בסביבות שנת 25 לפנה"ס, כלל מסדרון בגובה 16 מטרים, ברוחב של שישה מטרים (נחשפו ממנו בינתיים שלושה מטרים) ובאורך מקורה של כמה עשרות מטרים. חמש קשתות אבן בשלושה מפלסים עם קמרון בכניסה (גם הוא שרד) נשאו את התקרה, ובקצה העליון נקבעה מבואת הכניסה לארמון העליון.
כמו שהורה לעשות באולם המלכותי, גם את המעבר המלכותי פקד הורדוס לחתום בעפר ברגע שהחליט כי הרודיון יוסב למאוזוליאום. המדרגות פורקו וכוסו בעפר, באבנים ובפסולת בניין, וכך נשמר המסדרון עידן ועידנים קדימה. התבוננות קרובה בפיסות המפולת, שאיתה כיסו הפועלים את המעבר, מגלה למשל גזעים של עצים ששרדו 2,000 שנה עד עצם היום הזה. בימים אלה נשלמת ההקמה של מדרגות עץ לשירות המבקרים, במקום המדרגות המקוריות שלא שרדו.
הפרויקט הבא הוא הנגשה של התא המלכותי, פיתוח מצבת הקבר בשילוב פריטים שהשתמרו עד עכשיו במחסני מוזיאון ישראל, וגידור השטח למרגלות האתר (ובו בין השאר הבריכה הגדולה והארמון) לקראת החפירות בהם. לאחר מכן מתכוננים לשימור ולפיתוח המגדל העגול, שהיה נקודת הציון המרכזית של הרודיון ונשקף היטב גם מירושלים. מהמגדל שרד הבסיס בלבד, והוא מיתמר לגובה של 16 מתוך 40 המטרים המקוריים. בכוונת רשות הטבע והגנים לשמר את השרידים, ובראשו להקים מרפסת תצפית על ירושלים, ים המלח, הרי מואב ואדום – מקורותיו של הורדוס.
תעלומה מתחת לאדמה
הרודיון הוא אחד ההיסטוריים המרתקים במזרח התיכון, אך מספר המבקרים בו אינו מצעיד אותו לרשימת האתרים הפופולריים של רשות הטבע והגנים, כמו אתרי תיירות נוספים שנמצאים מעבר לקו הירוק. סיבה אפשרית לכך היא מיקומו בשטחים וניתוקו מאתרים קרובים ומעניינים שישלימו את חוויית הביקור באתר, שמרוחק כ-45 דקות נסיעה מתחנת הרכבת "נבון" בכניסה לירושלים. כך למשל, המנזרים המרתקים שנמצאים בסביבה, כמו גם כנסיית המולד שבבית לחם, נמצאים ברשות הפלסטינית ולישראלים אסור בעיקרון להיכנס אליהם.
החוקרים רואים בהרודיון תעלומה, שחלקים ממנה עדיין סמויים מתחת לפני הקרקע. "אנחנו בחפירה ארכיאולוגית של 25% מהאתר והחפירות רק ימשיכו ויעמיקו", אומר שלומי פלד, מנהל האתר מטעם רשות הטבע והגנים. "כל קמרון שנכנסו אליו, יש אחריו עוד עשרות פתחים ומנהרות שלא נכנסו אליהם ולא נחפרו".
רבבות פועלים, בנאים ומתכננים הזיעו על בניית הרודיון, כפופים לפקודותיו של המלך. השלב הראשון של הקמת ההר המלאכותי – שצורתו העגולה הייתה חריגה בתקופה הרומית - נמשך שלוש או ארבע שנים, ובמסגרתו נבנו המבצר שהתנוסס בראש ההר, ולמרגלותיו מכלול מלכותי שלם עם ארמון קיץ, בריכות וגנים. פלד מדגיש שבשונה מאתרים ארכיאולוגיים גדולים אחרים בישראל, כאן הקפידו שלא לשחזר את המבנים אלא לשמר את אלה שנחשפו, הודות למצב השתמרותם המצוין.
כל המבנים הותאמו לאקלים המדברי. הארמון בראש ההר הוקף בחומה עגולה עם דופן כפולה, כשבדופן החיצונית נקבעו פתחים לכיוון צפון-מערב, לצורך קליטת רוחות קרירות. הרוחות נותבו אל החלל שבין שתי הדפנות, ונפלטו מבעד לשורת פתחים שנקבעו בדופן הפנימית אל עומק הארמון והגנים המלבלבים ששולבו בו. באופן זה הפך הארמון, שהוקם באחד האזורים הלוהטים בארץ, דווקא לארמון הקיץ. כיום עמלים הפועלים על פיתוח ושימור אחד הקטעים שבין שתי הדפנות, במטרה לפתוח גם אותו לקהל בעתיד.
"הם לא רבו עם הטבע אלא עבדו איתו", מסביר הארכיאולוג אסי שלום, משמר בכיר באתר, "ולכן לא סתם זה החזיק אלפיים שנה. היום בונים מגדלי זכוכית שהולכים נגד הטבע, אבל פה הבניין נועד להיות מותאם לנוחות האקלימית של האדם. יש כאן דוגמה לאדריכלות והנדסה נכונות, שעוזרות לשרוד ולשגשג באזורים שלא מתאימים ונוחים למגורי אדם".
שלום מציין כי לבנאים היה ידע שעבר מדור לדור, ובזכותו ידעו כיצד להתמודד עם איתני הטבע ולרתום אותם לבניית ולתפעול הארמון, "ואתה מבין, חד-משמעית, שמחכות לנו פה הפתעות נוספות".
לדבריו, "את העבר אנחנו לא יכולים לחקור רק על ידי ממצאים של חפירות, אלא אנחנו נדרשים להבין את הדמויות ההיסטוריות. כך אנחנו מבינים את השאיפות ואת ההישגים שלהם. כשמתבוננים בפרויקטים שהורדוס הקים, כמו העיר קיסריה על הנמל, הארמונות וההיפודרום שבה, ירושלים, מצדה והרודיון ורואים שכל הבנייה הייתה ללא טעויות, אנחנו שואלים שאלות כמו - בשביל מה הוא בנה כאן עוד ארמון? מה החשיבות של המיקום של הרודיון? מה גרם לו להשקיע דווקא כאן כל כך הרבה מאמץ? להרודיון יש עוד מסר עמוק שעוד לא גילינו אותו".
